מהרי"א הלוי חלק א ריט

מ"ח דין שם הטפל עליו. ורק דהתויו"ט חושש לפסול בהקדים שם הטפל וא"כ לפי מה שהכריע בש"ע בסי' קכ"ט סעי' ב' להכשיר אם שני השמות כתובים בפירוש בגט אף בהקדים שם הטפל וכן פסק הב"ש שם ס"ק ד'. ועי' במשלמ"ל פ"ג מגרושין הלכה י"ג שכתב שכל האחרונים הכריעו כהריב"ש הב"ח ומהריק"ש והלבוש וב"ש ושו"ת תורת חסד ותשו' פני יהושע כולם עשו מעשה להכשיר מכח שו"ת הריב"ש ומי לנו גדול מרבינו הב"י שהכריע כן בשלחנו הטהור ולא הביא שום דיעה החולק' ע"ז וכן הכריע בספר בית מאיר. ולשיטה זו גם התויו"ט מודה דהגט כשר כיון שהוכחתי דגם הוא מודה דהשם שניתן מ"ח אף שמת בחליו עכ"פ שם הטפל הוא ורק דהתויו"ט ס"ל לחוש לדעת הראנ"ח לפסול בהקדים שם הטפל וכיון דהלכה רווחת בישראל כדעת הריב"ש ממילא גם לסברת התויו"ט כשר

ובזה מיושב מה שהקשה אדם קשה כברזל הגאון בעל בית אפרים בתשו' על הח"מ שכתב דאף לדעת הפוסלים בהקדים שם הטפל היינו דוקא אם כתב דמתקרי על שם העיקר אבל בכתיבת שני שמות יחד טפל ועיקר אין קפידא. והקשה דזה סותר למ"ש בש"ע בסעי' י"ד בשם מהרי"ק דאם מקצת קורין אותו ראובן ומקצת שמעון וכתב בגט ראובן שמעון דפסול. והנ"ל בזה דהנה הרמ"א שם בסעיף י"ד סיים ע"ז אבל אם נקרא בשני השמות ביחד או שעולה כך לס"ת כשר. וכתב הב"ש שם ס"ק כ"ד דלשון הרמ"א אינו מדוקדק במ"ש כשר דהא לכתחילה צריך לכתוב כך בלא דמתקרי מאחר שנקרא בשני השמות יחד ע"ש. ואני אומר דדברי רבינו הרמ"א מדוקדקים שבעתים מזוקקים. דהנה כבר נודע מחלוקת הפוסקים אם השם שעולה בו לתורה הוא העיקר או אם השם שנקרא בפי כל הוא העיקר ועי' בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' תקל"א ובשו"ת פני יהושע סי' י"ד ובתה"ד סי' רל"ג. ומעתה הכי כוונת הרמ"א דעל מ"ש המחבר דאם מקצת קורין אותו ראובן ומקצת שמעון וכתב ראובן שמעון בלא דמתקרי פסול. וע"ז כתב הרמ"א דאם נקרא בשני השמות ביחד או שעולה כך לס"ת כשר דקדק וכתב שני בבות דהיינו דאם נקרא בשני השמות ביחד משמע דעלייתו לס"ת הוא באחד מהם וכן בסיפא אם עולה לס"ת בשני השמות ביחד משמע דנקרא בפי כל באחד מהשמות. ומש"ה אם כתב בגט שני השמות ביחד כשר דאיזה מהם שנאמר שהוא שם העיקר שם השני עכ"פ הוא שם הטפל. והרמ"א לטעמי' אזיל שפסק בסעיף א' דאם לא כתב אלא שם הטפל לבד כשר. א"כ אם דרך משל הוא נקרא בשני השמות יחד אפילו אם נאמר דשם שנקרא לתורה הוא עיקר והוא אינו נקרא לתורה רק בשם ראובן לחוד מ"מ כשר אם כתב שני השמות יחד כיון דנקרא כן בפי כל אף דשם הקריא' הוא שם הטפל מ"מ כשר בכתב שם הטפל לבד. וכן בבבא השני' שעולה לס"ת בשני השמות יחד ואינו נקרא רק באחד מהם מ"מ כשר אם כתב שני השמות ביחד משום דהשם שנקרא בו לס"ת עכ"פ דין שם הטפל עליו דכשר לדעת הרמ"א אם כתב שם הטפל לחוד כמ"ש. ומש"ה א"ש מ"ש הרמ"א כשר דהיינו דוקא בדיעבד דלכתחיל' צריך לכתוב בגט כל השמות בין השם שנקרא בפי כל ובין השם שעולה בו לס"ת. והנה המעיין היטב בשו"ת התויו"ט שם וגם בשו"ת הח"מ יראה דהתם מיירי דבשעה שברכוהו בשם מ"ח לא נעקר השם הראשון רק נתנו לו שני השמות ביחד כגון שהי' שמו מאיר ומ"ח קראוהו בשם מרדכי מאיר. ולפי מה שהוכחתי לעיל דע"ז לית מאן דפליג דהשם מ"ח אף שמת בחליו עכ"פ דין שם הטפל עליו. א"כ יפה כתב הח"מ דאם כתב שני השמות ביחד בלא דמיתקרי אין קפידא משום דהח"מ סובר כדעת הרמ"א דאם כתב שם הטפל לחוד כשר. וכיון דכתב בגט מרדכי מאיר שני השמות ביחד דהוא השם מ"ח דהוי עכ"פ שם הטפל כמ"ש לעיל דכשר בכה"ג לדעת הרמ"א ורק דמ"מ איכא קפידא דאם נאמר דשם הראשון דהיינו מאיר הוא העיקר ובגט נכתב שם זה לבסוף אחר שם מרדכי שניתוסף מחמת חולי שהוא הטפל מאחר שמת בחליו וא"כ עשה את הטפל עיקר ואת העיקר טפל. ולזה כתב הח"מ דלדעת הריב"ש כשר אם שני השמות כתובין בפירוש בגט. וגם לדעת הפוסלין היינו דוקא אם כתב דמתקרי בין שני השמות ומשום דהח"מ סובר דגם אם נאמר דאם עשה את הטפל עיקר פסול מ"מ בשביל שנכתב שם הטפל מקודם עדיין לא מיקרי עשה הטפל עיקר כיון דשני השמות כתובין בגט מה לנו אם נכתב בתחילה או בסוף ורק דעיקר טעמו של הראנ"ח דפוסל הוא בשביל שכתב דמתקרי על שם העיקר דמזה נראה שעיקר השם הוא הראשון ונקרא ג"כ בשם השני וכיון דבאמת הוא להיפך דהשם השני הוא העיקר יאמרו שאין זה המגרש ומש"ה פוסל הראנ"ח. אבל אם כתב שני השמות בלא דמתקרי אין שום קפידא דבשביל שכתב איזה שם בראשונ' לא בשביל זה נעשה עיקר וזה ברור ואמת בס"ד בכוונת הח"מ. ומעתה בנ"ד אף דהב"ש חולק על הרמ"א וס"ל דאם כתב שם הטפל לחוד פסול וכן הכריעו האחרונים. מ"מ כיון דבנ"ד כתבו ג"כ שם הראשון מרדכי מאיר דמיתקרי מאיר א"כ פשיטא דכשר לפי מה שהוכחתי דשם מ"ח אף שמת בחליו לא גרע משם הטפל גם לדעת התויו"ט אם כן אין כאן פסול רק בשביל שהקדים שם הטפל לשם העיקר דפסול בכה"ג לדעת התויו"ט וכבר הבאתי בשם המשלמ"ל והב"מ שכל האחרונים עשו מעשה כדעת הריב"ש דכשר אם כל השמות מפורשים בגט. וכאן מבואר כל השמות שם העיקר ושם הטפל דמרדכי (מאיר) הוא שם הטפל ושם מאיר הוא שם העיקר

וראיתי למעכ"ת שהביא בשם הג"פ ס"ק י"ג להכשיר אם כתב שם הטפל מקודם ועל שם העיקר דמתקרי מטעם ס"ס שמא הלכה כהרמב"ם דהא דאמרינן בגמ' ולא שרה וכל שם שיש לה מיירי שאינו פורט שני השמות וממילא בפורט שני השמות כשר בכל גווני. וגם לדעת ר"ת דמיירי בגמ' בפורט שני השמות שמא הוא דוקא לכתחיל' צריך לכתוב מרים דמתקריא שרה אבל בדיעבד כשר גם אם כתב שרה דמתקריא מרים אף שהקדים שם הטפל. וע"ז כתב מעכ"ת דהפני יהושע בק"א למס' כתובות חולק על הג"פ משום דס"ס לא מהני במקום חזקת איסור א"א. ואני אומר דעל נדון זה דהג"פ לא נחלק אדם מעולם וכמו שאבאר. חדא דהג"פ שם כתב דאף לדברי הפוסל אינו אלא משום לעז ומשום פסולא דרבנן ע"ש. ובספק דרבנן הכריעו הרבה מן האחרונים להקל אף באיתחזק איסורא ועי' במשלמ"ל פ"ד מבכורות ובפרי מגדים בשפ"ד בכללי ס"ס אות כ'. אלא אף לדעת הש"ך בכללי ס"ס שם דמחמיר בסד"ר באיתחזק איסורא מ"מ בס"ס ודאי מודה הש"ך דמותר. דהרי הש"ך שם בס"ק כ"ח וס"ק ל"ב מתיר באיסור תורה באיתחזק איסורא בשלשה ספיקות וה"ה באיסור דרבנן בשני ספיקות דפשיטא דמותר גם באיתחזק איסורא כמבואר למעיין שם בדברי הש"ך. ומה"ט בנ"ד אף אם נאמר שלא כדברי הג"פ שכתב דלדברי הפוסל הוא רק מדרבנן אלא דיש בזה חשש איסור תורה מ"מ מותר בנ"ד כיון דאיכא שלשה ספיקות דמלבד הס"ס של הג"פ איכא עוד ספק שמא השם מ"ח הוא עיקר אף שמת באותו יום וכמ"ש התויו"ט שם בשם המבי"ט וכ"כ הח"מ שם בתחלת התשוב' ובג' ספיקות מותר אף באיסור תורה באיתחזק איסורא לפי הכרעת הש"ך. וגם לפמ"ש הט"ז דדוקא בספק בשחיטה לא מהני ס"ס במקום חזקה דהספק שמא שחט כהוגן הוא נגד החזק' שאינו זבוח משא"כ בספק הבא מצד אחר כגון מחמת תערובת או בספק דרוסה דאם נאמר שלא נדרסה אין אנו סותרין החזק' בכה"ג מודה הרשב"א דמועיל ס"ס במקום חזקת איסור ע"ש. וא"כ גם כאן בזה שאנו מסופקין שמא הלכה כהרמב"ם אין אנו סותרין