מהרי"א הלוי חלק א ריח

ע"ה. ועי' בספר בית מאיר שכתב דלדעת הפוסקים דלא קוי מסל"ת רק בקישור דברים אין ראי' כלל מהרמב"ם דמש"ה הוצרך כתב ישראל משום שנכתב בהכתב איש פלוני מת בלא קישור דברים ובכה"ג לא הוי מסל"ת ולא מהני רק בישראל דוקא. אבל אם נכתב כתב בקישור דברים מועיל גם בכתב גוי וא"כ בנ"ד לפמ"ש לעיל דהוי קישור דברים מועיל גם בנכרי

ומ"מ אף שהראיתי שיש מקום קצת לסמוך על כתב שבא מהפאסט למעשה קשה לסמוך ע"ז באיסור ערוה החמורה. אמנם בנ"ד בלא"ה יש להתיר ע"פ מכתב הרב מפעטערסבורג שכתב שהגבאים והקברנים העידו כי פנחס שמאול מנכתבי תוגרמה מת בבאלניצא אלעקסאנדראווסקי בנומר פלוני ונקבר שמה. והנה יש כאן עדות ברור על שמו ושם כינויו דהוי כשמו ושם אביו. ומ"ש בשו"ת נו"ב מהד"ק ס"ס מ"ב דכינוי גרע משם אביו מאחר דכל המשפחה נקרא בכינוי זה ע"ש. תמוה בעיני דהרי הב"ש ס"ק נ"ח הביא בשם מהרשד"ם דשם משפחה מועיל כמו שם אביו. ומ"ש בנו"ב שם דזה גרע מן כינוי פאר"ח שהתיר הריב"ש משום דכאן כל המשפחה נקראים בכינוי זה. זה יותר תמוה דהרי בתשו' מהר"א מזרחי סי' ע"ו כתב דשם כינוי אשכנזי הוי כמו שם אביו ולמד זה מדין אברהם פאר"ח שהתיר הריב"ש הרי מפורש דלא כהנו"ב. ומעתה יש כאן בנ"ד עדות ברור על שמו ושם אביו וכבר נודע דיש מקילין לסמוך על זה בלא שם העיר ועי' בב"ש ס"ק ס' בשם מהרשד"ם שיש לסמוך ע"ז להלכה. וגם הח"מ בס"ק ל"ח שחולק ע"ז וכתב דאיך יעלה על הדעת לומר כן ואיך אפשר שבכל העולם לא יהי' שני יוסף ב"ש ולא התיר הרא"ש באשת מכלוף בן מלול אלא דוקא שאשתו ידעה שיצא בעלה ע"ד לילך לפאס והעיד העד שנהרג סמוך לפאס בזה ל"ח שמא בעלה אזל לעלמא ואחר אתא לפאס ונהרג ע"ש שהאריך. וא"כ נ"ד עדיף טפי מהא דמכלוף בן מלול דהתם ידענו שהבעל הלך מכאן ע"ד לילך לפאס ונהרג סמוך לפאס א"כ עדיין יש חשש דאף שהי' דעתו לילך לפאס שמא נמלך והלך למקום אחר וכאן בנ"ד עדיף טפי שידענו שבעל האשה כבר בא לפ"ב ע"פ המכתבים שבאו ממנו לאשתו. וגם דבעובדא דהרא"ש נהרג סמוך לפאס וכאן מת באותה העיר ובאותו בית החולים ובאותו נומר א"כ פשיטא דאין לחוש שמא בעלה אזל לעלמא ואיש אחר ששמו ושם כינוי הוא כשם בעל האשה בא לפ"ב ומת שמה. ועוד דהרי שמו ושם אביו ושם עירו מועיל לכל הדעות וא"כ מה לנו בזה שאותו האיש הוא מנכתבי תורגמה ובא מסקווירא. מאחר שידענו בברור שבעל האשה הי' בפ"ב. וגם ידענו שאיש א' ששמו ושם כינויו כך מת בפ"ב וא"כ אם באנו לחוש שמא בא איש אחר ששמו ושם הכינוי כן לפ"ב ומת א"כ גם בשמו ושם אביו ושם עירו יש לחוש כן. דהרי גם בנ"ד איכא שמו ושם כינויו דהוי כשם אביו ושם העיר דהיינו פ"ב דמה חילוק יש בין אם דר באותה העיר כמה שנים או איזה שבועות. וגם דההיתר שכתב בנו"ב ס"ס מ"ב שם דאף דשכיחי שיירות היינו דשכיח שיעברו שיירות דרך שם אבל שיבואו שם זרים ויתישבו שם וישאו שם נשים זה לא שכיח ע"ש. וזה ההיתר שייך גם בנ"ד שזה לא שכיח שיבואו שם זרים ויחלו בחולי ראמאטומו ויבואו לבית החולים לאותו הנומר זה לא שכיח. וגם ההיתר שכתב בנו"ב שם מטעם כאן נמצא כאן הי' שייך ג"כ בנ"ד

עוד נלפענ"ד דבנ"ד לכ"ע מועיל בשמו ושם אביו לחוד. דהנה בהכתב שנשלח בחזרה מפ"ב עם השני רו"ח כבר כתבתי לעיל דזה מיקרי עדות ברור לגמרי דמאחר דהמכתב נשלח מסקווירא להאיש פנחס שמאול. ונכתב בחזרה שאותו האיש מת הרי יש כאן שמו ושם כינויו דהוי כשם אביו. וגם שם עירו יש כאן דהרי התשובה המדבר' מענין מיתתו קאי על אותו האיש שכא מסקווירא וכ"כ הפוסקים בכ"ד. אלא שיש ריעותא בגוף הכתב מאחר שהוא בלי חתימה וגם הוא כתב נכרי והרמב"ם הוצרך שיהי' כתב ישראל דוקא וכמ"ש לעיל. וא"כ מאחר שבא אח"כ גב"ע מישראל על שמו ושם אביו שמת. וא"כ לפמ"ש הפני יהושע בגיטין דף ב"ז ע"ב בהך דמספקא לי' סי' דאורייתא או דרבנן דחששא דשני יב"ש הוא רק חשש דרבנן ובכה"ג שפיר יש לסמוך גם על עדות כתב שאינו מועיל מדינא כמ"ש בתשו' מהרי"ט ח"א סי' מ"ח ד"ה אמנם. והנה אם הי' באפשרי לשלוח הסך ט"ו רו"ח לפ"ב למען יבואו הבגדים בחזרה אז הי' ההיתר ברור בלי שום ספק דהי' מועיל להתיר גם הסי' בבגדים אם הכירתן האשה בטב"ע. אמנם אם א"א לעשות כן ג"כ דעתי מסכמת עם הגאון מקאוונא להתיר אשת פנחס שמאול מסקווירא ע"פ ב"ד של שלשה. דברי ידידו: סי' קצח ב"ה יום ה' י"ג שבט תרל"ח לפ"ק לבוב. עתרת שלום וברכה לכבוד ידידי הרב החריף ובקי צח השכל ונקי הרעיון. הנגיד המפורסים כש"ת מוה' יוסף באמבך נ"י

מכתב שאלתו הגיעני באחד שהי' שמו מאיר ונפל למשכב בחולי הטיפוס ר"ל ויען לא היו לו בנים רצה אבי אשתו לסדר ג"פ אמנם החולה לא הי' שפוי בדעתו וביום שמת בו קודם ע"ה הוקל חליו מעליו וביקש שישנו שמו למרדכי וכן הי' באמירת תהלים וכמי שבירך נקרא בשם מרדכי מאיר. ואח"ז בא אבי האשה לסדר הג"פ והלכו הב"ד אליו וראו כי הוא שפוי בדעתו כאחד האדם וסידרו הגט ונכתב בהגט מרדכי מאיר דמתקרי מאיר כי הי' הזמן בהול לסדר שני גטין ולעת ערב של"ח. ועתה הוא מקום עיגון כי יש לו אח קטן וביקש מעכ"ת ממני לעיין בדינה אם היא זקוקה לחליצה או לא. דבר זה נפתח בגדולים ואינו מהראוי להסתיים בקטנים כמוני ולא באתי פה רק לברר השיטות ולא להכריע ח"ו. ומקור הדברים הוא בח"מ סי' קכ"ט שהביא תשו' התויו"ט לפסול בכה"ג והח"מ חולק עליו ומכשיר ע"ש. והמעיין היטב בדברי התויו"ט שם יראה דעיקר פלפולו הוא איזה מהשמות עיקר די"ל דהשם שנשתנה מ"ח עיקר כיון דכל אדם יכול להחזיק לו שם שירצה והחולה אמר בפירוש שרוצה שיקראו לו שם השני או דכיון שמת ולא הועיל לו שינוי השם לקרוע גז"ד א"כ שם הראשון עיקר כי לא נשתנה שמו אלא אם יחי'. מזה מוכח דפשיטא לי' להתויו"ט דאילו ידענו דשם הראשון עיקר ונכתב בגט שני השמות יחד וכתב שם שנשתנה מ"ח ראשון ואח"כ שם הראשון ודאי פסול דכיון דקיימינן השתא דשם מ"ח הוא טפל הרי הקדים שם טפל לכתוב קודם שם העיקר. וגם מדברי הח"מ שם במה שמשיג על התויו"ט משמע כמ"ש. שהרי השיג עליו מדברי הריב"ש דאם שני השמות כתובים בפירוש בגט אין הפרש איזה שם נכתב ראשון משמע להדיא דפשיטא לי' להח"מ דהשם מ"ח אף שמת החולה אח"כ עכ"פ דין שם טפל יש לו ולהכי שפיר מקשה על התויו"ט מה קפידא הוא אם הקדים שם מ"ח אף שאינו עיקרי הרי שני השמות כתובים בפירוש דכשר לדעת הריב"ש אף אם הקדים שם הטפל. אבל אם נאמר דס"ל להתויו"ט דאם נשתנה שמו מ"ח ומת תיכף אחר כך נעקר השם השני לגמרי וגם דין שם טפל אין עליו ואם כותבו בגט הוי שינוי שם גמור א"כ אין שום מקום להשגת הח"מ על התויו"ט מדברי הריב"ש. דשם מיירי כהקדים שם הטפל ובזה דוקא הכשיר הריב"ש אבל התויו"ט דמיירי בשם מ"ח דכיון דמת בחליו נעקר זה השם לגמרי א"כ הוי שינוי השם. וע"כ כמ"ש דע"ז לא נחלק אדם מעולם דעכ"פ שם