מהרי"א הלוי חלק א רטז

לידי' אבל בשעת קבלת השליח עדיין לא נאסר העבד בשפחה כיון דלענין זה לא הוי זכות דעבדא בהפקירא ניחא לי' וכמ"ש. וכיון דקבלת השליח אינו אוסרתו בשפחה בכה"ג שפיר מועיל קבלת אחרים לדעת בעה"מ שהבאתי לעיל דכל היכא דקבלת השליח אינו חובה אע"ג דיהא חוב בשעת קבלת העבד שפיר מועיל קבלת אחרים ומש"ה הקשה ר"מ מעבד כהן דוקא דכיון דפקע זכות רבו בשעת קבלת השליח תו לא הוי קנין כספו ונאסר בתרומה מיד שבא הג"ש ליד השליח ובכה"ג אין חבין שלא בפניו גם לדעת הבעה"מ ולזה הוצרכו רבנן לתרץ מפני שהוא קנינו. ומעתה מובן היטב מה שהביא הרי"ף ראי' מן הולך מנה לפלוני וכו' דהרי הרי"ף חידש לנו דאם בא ליד השליח דבר שיש בו להמקבל זכות וחובה כמו בשחרור דמה שנפקע קנין הרב ונפטר משיעבודו דבר זה הוא זכות להעבד ומה שנאסר בשפחה הוא חוב לו דעבדא בהפקירא ניחא לי' אז מועיל קבלת השליח למה שהוא זכות אבל למה שהוא חובה אינו מועיל ואינו נאסר בשפחה עד דמטי גיטא ליד העבד. ולזה כתב הרי"ף ואשכחן זכי' כה"ג בהולך מנה לפלוני דזכה השליח במנה עבור פלוני ואין הלוה יכול לחזור בו כיון דדבר זה הוא זכות להמלוה אבל לענין שיפטור הלוה מאחריותו לא מהני קבלת השליח דזה הוי חוב למלוה ומועיל זכי' במקצת למה שהוא זכות ולא למה שהוא חובה ודמי ממש לההיא דשחרור. ומיושב בזה קושי' הר"ן בגיטין שם סוף ד"ה שמעינן וזה דבר נאה ומתקבל בס"ד. ואחרי שזכינו לזה מבואר החילוק בין שחרור לגט אשה היכא דהוי זכות דדוקא בשחרור שאם נאמר דיצא לחירות מיד יהי' חוב להעבד במה דנאסר בשפחה בזה כתב הרי"ף דלא נפיק לחירות עד דמטי גיטא לידי' דאל"כ תו לא יהי' זכות כמ"ש. אבל בנ"ד שנתעברה בזנות במדינה רחוקה דהגט הוא זכות לה מכל צד כיון דבלא"ה כבר הפסידה כתובה וכל תנאי כתובה וכבר נאסרת לבעלה ולכהונה ויש לה זכות בהגט שלא תכשל באיסור א"א וכיון דליכא שום צד חוב בהגט בכה"ג מודה הרי"ף דמגורשת מיד בקבלת השליח מטעם זכי'. ואף דבמהרי"ק מבואר דגם בגט אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה. זה דוקא לפי גירסתו בהרי"ף כמ"ש לעיל אבל לפי הגי' שלפנינו י"ל בנ"ד מודה הרי"ף. וכבר הוכחתי שהרמב"ן והרא"ש והר"ן הביאו הגירסא שלפנינו כן נלענ"ד בזה

ויש להביא ראי' לזה דבכה"ג מועיל גם בגט ומגורשת מיד בקבלת השליח. דבתוס' גיטין דף ל"ג ע"א ד"ה ואפקעינהו הקשו דיוכל לחפות על בת אחותו דכשיבואו עדים שזינתה ישלח לה גט ויבטל שלא בפני השליח ופקעי הקדושין ונמצא שהיא פנוי' ע"ש. ולפי האמור ניחא דבגמ' גיטין שם מיירי בשליח להולכה דמה"ת יכול הבעל לבטל קודם שיגיע הגט לידה ומשום מה כח ב"ד יפה אמרינן דאם ביטלו שלא בפני השליח אינו מבוטל ולזה הוצרכנו לומר דאפקעינהו רבנן לקדושין מני'. משא"כ כשירצה לחפות על ב"א דהיינו אחר שזינתה בעדים ובהתראה דאז היא מומרת לזנות ועי' בגמ' חולין דף מ"א ע"א ובכי ה"ג הוי הגט זכות לה ונתגרשה מיד בקבלת השליח א"כ מה"ת אין הבעל יכול לבטל הגט אחר קבלת השליח ואין אנו צריכין לומר בזה אפקעינהו רבנן לקדושין מיני' כיון דהיא מגורשת גמורה מה"ת ושפיר נהרגת במה שזינתה קודם הגט. ובזה מיושב קושית התוס' בגיטין דף י"ז ע"א ד"ה משום שהקשו דלוקמא על חזקת א"א ע"ש. ולפי מ"ש י"ל דאם לא יהי' זמן בגט שפיר יוכל לחפות על ב"א שישלח לה גט בלא זמן ע"י שליח ויבטל שלא בפני השליח והיא תאמר שגירשה קודם הזנות ופנוי' היתה באותה שעה כפרש"י שם וא"כ תו א"א לאוקמי בחזקת א"א משום דלפי דבריה שנתגרשה קודם הזנות ואז לא הי' הגט זכות לה אם כן מה"ת יכול לבטל הגט ומדרבנן אינו מבוטל בשביל שהי' שלא בפני השליח ואפקעינהו רבנן לקדושין מיני' וא"כ לא היתה אשת איש מעולם ותו ליכא חזקת א"א. ודו"ק היטב כי קצרתי

ולענין דינא נראה לענ"ד דלענין חדר"ג יכולין לסמוך על רוב הפוסקים החולקין על הרי"ף דהרבה מן האחרונים סוברין דהרמ"א בסי' ק"מ שם לא החמיר רק לענין נשואי האשה משום חומר א"א ולא לענין נשואי הבעל. וגם לפמ"ש בטור יו"ד סי' רס"ז גם הרי"ף לא קאמר רק באומר תן אבל אם אמר בפירוש זכה מודה הרי"ף דמשוחרר מיד יעו"ש. א"כ בנ"ד יוכל הבעל לזכות לה גט ע"י שליח ולומר להשליח זכה. ומ"מ נכון הדבר שאחר שזיכה הגט ע"י השליח יחזור הבעל ויקח הגט מיד הזוכה ויתן לו עוד הפעם בתורת שליח להולכה כדי שאם תבא האשה בשום פעם תוכל לקבל הגט מיד השליח ותהי' מגורשת בלא ספק ועי' בשו"ת ח"ס ח"א סי' ג' דדוקא אם לא נחשדה על זנות רק על איסור גרושה לכהן ליכא זכות לה בהגט. וא"כ בנ"ד דהרה וגם ילדה ממזר נלענ"ד ברור כמ"ש לזכות לה גט ואחר כך יחזור ויתננו להשליח בתורת שליח להולכה ואז מותר להבעל לישא אשה אחרת גם בלא היתר מאה רבנים. ויש לי ראיות רבות בזה ומחמת חולשת כחי לא אוכל להאריך. דברי ידידו: סי' קצו ב"ה יום ב' כ"ב אדר תרל"ט לפ"ק לבוב. הנני נותן את בריתי שלום. לכבוד ידידי הרב הגדול. שבח עוז ומגדול. החריף ובקי. הגביר המפורסים החכם השלם יקר הערך. כש"ת מוה' יוסף ראפופורט נ"י

נתכבדתי ביקרת מכתבו עם חדושי תורתו אשר יקרו בעיני מאד. ובדבר השאלה קשה בעיני להתערב בזה כי מעולם אנכי בורח מן המחלוקת אם לא נדרשתי משני הצדדים רק למען כבודו באתי בזה לעיין בדבריו הנחמדים ולהשיב עליהם כיד ד' הטובה עלי. במה שנחלקו רבותינו בשבועה בכתב אם מועיל אין ענינו לכאן כיון דאין כאן רק חיוב בחרם וזה מועיל לכ"ע כמ"ש בשו"ת נו"ב מהד"ק ח' יו"ד סי' ס"ו. ומה"ט נראה ג"כ דבחרם מועיל גם בכתב יד אחר ובחתימתו לחוד די ואף אם נאמר דבשבועה בכה"ג לא מהני ודלא כמ"ש בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' רכ"ז. מ"מ בחרם דמועיל מפי אחרים ורק דהב"ד יכולין להחרים בע"כ ובאיש אחר צריך שיהי' מדעתו ובהסכמתו. וא"כ מה שחתם על הכתב היא ראי' גדולה שהחרם נעשה ברצונו ומדעתו ועי' בש"ך חו"מ סי' מ"ה ס"ק ח'. ומ"ש מעכ"ת דלא הי' בזה קנין ופלפל בחכמה אם י"ל דהוי כקונם ידו. עי' בהשגת הראב"ד פ"ד משלוחין הל"ב ובסמ"ע סי' קע"ו ס"ק ט'. אמנם בנ"ד הדבר פשוט דמחויב השו"ב לקיים הכתב מחמת החרם דהוי כשבועה דמועיל גם בדשלב"ל כמ"ש בסי' כ"ט ס"ד בהג"ה. ודברי מעכ"ת בזה תמוהים דמ"ש דדוקא ביש קנין רק דאינו מועיל בזה אמרינן דהשבוע' מחזקת הקנין דכעין סברא זו כתב הסמ"ע סי' ר"ז ס"ק נ"ג וכל הפוסקים חולקים ע"ז ועי' בב"ח וט"ז וש"ך שם. ועי' בשו"ת נו"ב מהד"ק ח' חו"מ סי' ל"א. אבל עכ"פ גם הסמ"ע מודה דאם ליכא קנין ניהו דלא קנה כלום מ"מ מחויב הנשבע לקיים שבועתו וע"ז לא נחלק אדם מעולם. ועי' בחו"מ סי' רי"ב סעי' ז' וסעיף ט' דבאומר אתננו לעניים מועיל גם בדשלב"ל לכ"ע וחייב לקיים דבריו מטעם נדר. וה"ה בנ"ד דאף דאין להרב שום קנין בזה מ"מ מחויב השו"ב לקיים דבריו מחמת החר' דהוי כשבועה. אמנם מ"ש מעכ"ת דהוי כאנוס על השבוע'. יש לו מקום מאחר דהרב התרה בהשו"ב שאם לא יקבל בח' ליתן לו מחצה יהי' מוכרח ליתן להשו"ב