מהרי"א הלוי חלק א ריא

כיון דתנן לא תתייחד עמו א"כ מפסדת עונתה. הנה גוף הספר ברית אברהם איננו תחת ידי אמנם לפענ"ד דבריו לא יתכנו. ועי' בטור ס"ס קמ"ג מה שהביא בשם תשובת הרא"ש. דגם במגרש מעכשיו ע"ת יכול לבטל הגט אף שהתנאי הי' לטובתה ולא היתה מקבלת הגט אלא בתנאי זה ולא ניחא לה בביטולו אפ"ה יכול לבטלו דכיון שבא הגם לידה מגורשת דלא בעינן דעתה ע"ש הרי מבואר דגם במגרש ע"ת לא בעינן דעתה. מיהו יש לדחות דשאני התם דכבר קיבלה הגט מדעת' א"כ מחלה עונתה א"כ שפיר יכול אח"כ לבטל התנאי אף בע"כ דבזה אינה מפסדת עונתה כלל דאדרבה ע"י ביטול התנאי מגורשת מיד לגמרי ודו"ק ועי' בב"י ס"ס ל"ח. אמנם עדיין יש לעיין בהא דאמרינן בש"ס גיטין דף כ"ט ע"ב ההוא גברא וכו' אמר לשליח לא תיתבי' ניהלה עד תלתין יומין וכו' מסור מילך קמי דידן דלבתר תלתין יומין משוינן שליח וניחוש שמא פייס וכו' באומר נאמנת עלי שלא באתי ע"ש היטב בסוגיא. והנה כבר נודע מה שהביא הרמ"א בסי' ל"ה דעת המרדכי דבקדושין אין שליח עושה שליח. והטעם דדוקא בגרושין דיכול השליח לגרשה בע"כ מינוי השליחות חשיב מעשה ויכול לעשות שליח אחר אבל דקידושין דבעינן דעתה מינוי השליחות הוי מילי ומילי לא מימסרן לשליח ע"ש. ואם כדברי הרב בעל ברית אברהם דהיכא דאסור להתייחד אינו יכול לגרשה בע"כ א"כ בהך עובדא בגיטין דף כ"ט שם דאסור להתייחד עמה וכדאמרינן בהידא התם נאמנת עלי שלא באתי א"כ אינו יכול לגרשה בע"כ וממילא הוי מילי דלא מימסרן לשליח ואם כן היאך אמרו שם מסור מילך קמן הרי לשיטת המרדכי שהבאתי היכא דבעינן דעתה הוי מילי ואין שליח עושה שליח וזה ראי' נפלאה. ויש להאריך הרבה בזה. וגם גוף ראיות הברית אברהם לא הבנתי כלל. דברא"ש פ"ב דגיטין מבואר להיפוך דאם מגרשה בגט מאוחר אם מגרש מדעת האשה א"כ מחלה הפירות ואם נכתב שלא מדעתה תראה האשה הגט לב"ד וזכתה האשה בפרותי'. וכו' ע"ש. והרי גם בגט מאוחר לדעת התוס' פשיטא דאסור להתייחד עמה שמא ביטל הגט דכל זמן שלא חל זמן הגט עדיין יכול לבטלו ואפ"ה יכול לגרשה שלא מדעתה אף דמבטל עונתה ורק שלענין הפירות כתב הרא"ש שתראה גיטה לב"ד. וטעם הדבר נלפענ"ד דדוקא אם יש חשש הפסד פירות דחזינן בש"ס דלר"ל היכא דאיכא הפסד פירות הגט פסול. ואף לר' יוחנן דלא ס"ל משום פירות היינו משום דקסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה אבל עכ"פ מודה ר"י דאם הי' הפסד פירות הי' הגט פסול ומש"ה בגט מאוחר מהראוי לפסול הגט לכ"ע דמפסדת האשה פירות עד זמן הכתוב בגט לדעת הראב"ד דמגורשת לאלתר. ולזה הוצרך הרא"ש לומר שאין לה הפסד שאם נכתב מדעתה מחלה הפירות עד זמן הכתוב בגט ואם נכתב שלא מדעתה תראה גיטה לב"ד. אמנם כ"ז היכא דאיכא חשש פירות דמיפסל גיטא בהכי כמבואר בש"ס וכמ"ש. משא"כ משום הפסד עונה אף אם נאמר דאיהו שלא כדין עבד במה שמפסיד עונתה אבל לא מצאנו בשום מקום שמחמת זה יפסל הגט. וגם גוף הדבר כיון דדעתו לגרשה ע"ת א"כ אפשר דאסור לשמש עמה דלא גרע מדעתו לגרש לאחר זמן ועי' בח"מ וב"ש ר"ס קי"ט אם כן לא שייך לומר דמפסיד עונתה כיון דאסור לשמש עמה סוף דבר דברי הברית אברהם לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי

ובהיותי מעיין בסוגיא זו עלה על לבי ליישב בהא דאמרינן אהני דלכתחילה לא תנשא. ופרש"י ולא יכתוב הסופר והעדים לא יחתמו. והקשה המהר"מ שי"ף הרי גם כתב בכתב ידו ואין עליו עדים ג"כ כשר בדיעבד. גם ליישב דברי הטור התמוהים מאד דמשמע מדבריו דאם זינתה והוציאה גט שאין בו זמן קטלינן לה. ותמהו כולם הא זמן בגט הוא רק מדרבנן ושמא זינתה אחר שקיבלה הגט והיאך קטלינן מספיקא. והנ"ל בזה דהנה התוס' הקשו היאך יחפה על בת אחותו הא מוקמינן אותה בחזקת א"א וכתבו משום דהרי גרושה לפניך. והפני יהושע תמה מאד על דבריהם דהא בכל דוכתא חזקה דמעיקרא עדיף טובא מחזקה דהשתא ע"ש. ומצאתי להגאון בתשו' בית אפרים שהביא בשם הרשב"א לתרץ קושיא הנ"ל משום דבכל דוכתא קיי"ל כאן נמצא כאן הי' וכיון דנודע הזנות לאחר הגרושין ברשות עצמה אמרינן כאן נמצא כאן הי' וברשותה זינתה ולא ברשות הבעל ולאחר גרושין הי' ע"ש. והנה בש"ס נדה דף נ"ח אמרינן בדקה חלוקה והשאילתו לחברתה היא טהורה וחברתה תולה בה אר"ש ולענין דינא תנן. והקשה בתוס' אמאי לא תתחייב שני' לכבס החלוק משום כ"נ וכ"ה. ותירצו כיון דאינה לשני' אלא בתורת שאלה אינה ממש ברשותה ע"ש. וביאור דבריהם לא אמרינן כ"נ וכ"ה רק היכא דנעתק לגמרי מרשות הראשון לרשות השני כגון ע"י מכירה וכדומה מה שאין כן בשאלה דסופה לחזור לבעלים הראשונים אם כן לא נעתק לגמרי מרשות הראשון ומש"ה לא אמרינן כ"נ וכ"ה ועי' בתוס' חולין דף נ"א. ומעתה י"ל דהכי פירושא בגמרא אהני דלכתחילה לא תנשא וכיון דאף לאחר שנתגרשה לא יצאה עדיין מרשות הבעל לגמרי כיון דאסורה לינשא לכתחילה ולא נעתקה לגמרי מרשות הראשון וא"כ לא שייך לומר כ"נ וכ"ה וממילא קטלינן לה משום דמוקמינן אותה בחזקת א"א ומסתמא זינתה קודם הגרושין ואף דהרי גרושה לפניך הא חזקה דמעיקרא עדיפא וכקושית הפנ"י ותו לא שייך תירוץ הרשב"א כ"נ וכ"ה כיון דעכ"פ לכתחילה לא תנשא א"כ לא נעתקה לגמרי מרשות הראשון וכמ"ש ודוק היטב

סי' קצא ב"ה יום ג' כ"ו טבת תרכ"ד לפ"ק לבוב. עלה והצלח. עדי כלח. ידיד לבי היקר המופלג השנון מטע תפארת נחמד ומהולל כמר ליפא היילפרין נ"י

יקרת אמריך ראיתי ושש לבי עשית מטעמים כאשר אהבתי יהי כן ד' עמך לעלות מעלה מעלה במסלה העולה בית אל. ועיני הוריך רואות ברבות הטובה לצאצאי מעיהם. והנה הקשית לשאול בדברי התוס' ב"מ דף י"ד שהקשו דאמאי לא גבה ב"ח ממשעבדי דטריף לוקח. וע"ז הקשית לפי מה דאמרינן בב"ק דף ח' ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון והלך שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא ב"ח דראובן רצה מזה גובה רמ"ג וכו' ע"ש וא"כ לק"מ קושית התוס' די"ל דגם כאן מיירי בכה"ג שראובן מכר שדותיו לשמעון בינונית וזבורית ולוי קנה משמעון בינונית ואח"כ קנה יהודה זבורית משמעון והלך ב"ח דראובן וגבה מלוי הבינונית שהב"ח דראובן לא רצה לגבות מיהודה הזיבורית ואח"כ כשבא לוי לגבות גובה הקרן ממשועבדים דהיינו הזיבורית דיהודה והשבח מבני חורין דהיינו מנכסי שמעון עצמו. כה היו דבריך הנעימים. ובאמת שלפ"ז מיושב גם מה שהקשה הש"ך בסי' קט"ו ס"ק י"א הא דתנן דהלוקח חוזר וגובה השבח מנכסים ב"ח. ואמאי לא גבי הב"ח אותם הבני חורין ויאמר לו הלוקח הנחתי לך מקום לגבות הימנו. ולפי דכריך לק"מ שהרי לוי גובה מבני חורין דשמעון ובע"ח דראובן לא מצי למיגבי כי אם מנכסי ראובן. והנ"ל בזה דהנה בהא דאמרינן בש"ס ב"ק שם אי הכי וכו' אלא הב"ע ביתמי דלאו בני פרעון נינהו וכו' תמהו הקדמונים בשטמ"ק דהרי יתומים שקנו קרקע בחובת אביהן ב"ח חוזר וגובה מהם וא"כ אף שמת המוכר עדיין יכול הלוקח לומר אי שתקת דהכא ע"כ במחזיר עבור חוב מיירי כמבואר בשטמ"ק שם ואם כן גם מיתמי הב"ח גובה. ותירץ הרשב"א דהא דקאמר ביתמי היינו ביתומים קטנים דאין נפרעין מנכסי יתומים קטנים