מהרי"א הלוי חלק א רי

החזקות מגרעין כח הרוב והוי ספק השקול לשיטת הריב"ש ואם כן בלא"ה ליכא כאן חזקת א"א דדוקא היכא דאיכא ספיקא בלא חזקה בזה מועלת החזקה אבל היכא דעיקר הספק הוא ע"י החזקה בזה חשיב כאילו ליכא חזקה כדמוכח להדיא מדברי התוס' חולין דף ט' ע"ב ד"ה השתא וא"כ בלא שהו עד שתצא נפשו שכתב הרמב"ן דהוי כספינה שאבדה על הים דנותנין עלי' חומרי חיים מה"ת אף דרובן לאבד כמבואר בגמ' ב"ב שם ובריב"ש מ"מ הוי ספק חי מחמת החזקות כמ"ש הריב"ש וכיון דעיקר הספק היא מחמת החזקות תו ליכא חזקת א"א כמ"ש התוס' חולין שם. וממילא לא חיישי' לשאלה משום דחזקה כל מה שיש ביד אדם הוא שלו וכיון דליכא חזקת א"א כנגדה וכמ"ש. כן הי' נראה לכאורה. אבל מה אעשה דברמ"א בסעי' ל"ב ובט"ז וח"מ וב"ש שם מבואר דגם בנטבע ג"כ חיישי' לשאלה ושלא כדברי הנו"ב. ותימה גדולה על הנו"ב בזה. אמנם מטעם אחר אין לחוש לשאלה בנ"ד מאחר שהכירו כל בגדיו וכמ"ש הפוסקים וגם מאחר שהכירו הטייסטריל בטב"ע זה דמי לארנקי דאמרינן בגמ' דלא מושלי אינשי: עוד העידו ר' יוסקא ור"ש שהי' בשעת הטהרה והכירו אותו בטב"ע גמור שזה ר' מאטיל בר' אלי' הכהן משם והרי יש כאן שמו ושם אביו ושם עירו וגם העידו על הקבורה וכאן ליכא חשש בדדמי מאחר שהעידו שני עדים כשרים וכמו שהכריעו כל הפוסקים לחלוק על הרי"ף בזה ואין כאן רק חשש אשתה' משום דמן העת שהעלוהו מן המים עד הטהרה הי' בודאי יותר מן שיעור שעה אחת. וע"כ יש לנו עמוד גדול לסמוך עליו דעת ר"ת דאם כל גופו שלם מעידין עליו אף באשתה' וכתב הב"ש בס"ק פ"ו דמצרפין דעת ר"ת לשאר סברות להקל ובנ"ד יש ג"כ לצרף להקל ע"י הכרת הבגדים בטב"ע דדעת הרבה פוסקים דל"ח לשאלה ובפרט בכל בגדי' ואף דדעת הב"י בתשובה דלדידן דסי' דרבנן חיישי' לשאלה גם בכלים דלא מושלי אינשי על כל פנים יש לצרף סי' הבגדים לטכ"ע בגוף אף באשתה' כיון דר"ת מתיר אם כל גופו שלם וכמ"ש. ועוד דהרי עיקר חששא דאשתה' הוא שמא איש אחר היא ונשתנה צורתו מחמת המים לבעל האשה הזאת. ומאחר שיש טב"ע בבגדיו ורק דחיישינן לשאלה רחוק הדבר מאוד לומר שהשאיל בגדיו לאיש אחר שנשתנה אח"כ צורתו לצורת המשאיל וזה גרע טפי משאלה דיחיד דל"ח כמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל בתשובה ולכן אם יסכימו עוד שני רבנים בזה להתיר גם דעתי העני' מסכמת להתיר לאשת ר' מאטיל ב"ר אלי' הכהן להנשא לשוק. דברי ידידו: ס' קצ ב"ה יום ד' ה' שבט תרכ"ה לפ"ק לבוב. רב שלום וכל טוב. אל כבוד ב"א יקיר לבבי ואהובי החריף ושנון המפואר לתהלה שושן צומח. חבצלת פורח. סופר מהיר מוה' נפתלי הירץ ראפאפורט נ"י

היום מסרה לי אמך הצנועה הגבירה מכתבך הנחמד אשר ערכת ביום כ"א כסליו. ואנכי לא אדע מדוע נתאחר ביאת מכתבך עד עתה. מהרתי בא היום לעיין באמרותיך הנחמדים ולהשיב עליהם כאשר יורינו מן השמים. את אשר הקשית בהא דאמרינן בש"ס בכ"ד הר"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד ואמאי לא קתני גם כן דאסורה לבעלה שמא ימות והוי גרושה למפרע ואסורה לכהן יפה הקשית. וגם אנכי נתקשיתי בזה זה כמה שנים. ובפשיטות יש מקום לומר דבאמת מהראוי הי' לאוקמא אחזקה דאף דחזקת חי ליכא משום דסופו למות וכדמסיק שמא ימות חיישינן אבל עכ"פ איכא חזקת א"א. ועי' במ"ש הריב"ש בתשוב' דמש"ה בספינה שאבדה בים וכו' נותנין עליהם חומרי חיים אף דרובן למיתה וכתב הריב"ש הטעם משום דאיכא תרי חזקות חזקת חי וחזקת א"א ע"ש. וא"כ הכא ניהו דחזקת חי לא שייך כאן משום דהחשש הוא שמא ימות וכדמסיק רבא כיון דאין לו חזקה שיחי' עולמית רק כמו דהי' חי עד עתה גם עכשיו הוא חי אבל עכ"פ חיישינן שמא ימות מיהו חזקת א"א עדיין כדקאי קאי כמו דהיתה עד עתה א"א גם עכשיו היא א"א וממילא לא ימות הבעל שעה זאת. אמנם י"ל ע"פ מה שהאריך הפרמ"ג ביו"ד בפתיחתו להלכות טריפות להוכיח בראיות דבספק איסור מיתה לא אזלינן בתר חזקה ע"ש. וכיון דאם נאמר דחל הגט והו"ל זרה ואיכא איסור מיתה דזר שאכל תרומה הוא במיתה בידי שמים ומש"ה אסורה לאכול בתרומה ולא אזלינן בתר חזקה. אבל לענין לאוסרה לבעלה מחמת חשש גרושה לכהן דאינו רק איסור לאו שפיר מוקמינן אותה בחזקת אשת איש. ובהכי מיושב היטב הא דבגיטין דף כ"ח לא הביא הש"ס כלל פלוגתא דתנאי שהביא הש"ס בדף ע"ד גבי מעת שאני בעולם. וגם שם בדף ע"ד לא נזכר דין התרומה. ולפמ"ש ניחא דכאן בדף כ"ח דידעינן כוונת המגרש בברור דרצה לגרשה שעה אחת קודם מיתתו אלא דאנן מסופקין על כל שעתא שמא ימות אחר שעה ובזה מהראוי לאוקמה אחזקה דחזקת א"א ומש"ה יש מקום לחלק בין תרומה דאיכא איסור מיתה לשאר איסורים ומטעם שכתבתי. אבל התם בדף ע"ד דאמר מעת שאני בעולם או לשיטת התוס' דנעשה כאומר מעת שאני בעולם ור' יוסי וחכמים מספקא להו בכוונת המגרש אם דעתו שיהי' חל הגט סמוך ממש למיתתו או שאם ימות יהי' הגט חל משעת נתינה וכמ"ש התוס' שם דף ע"ג ע"ב ד"ה תנא ובכה"ג לא שייך כלל לאוקמי אחזקה וכעין שכתבו אא"ז התב"ש ז"ל והמשנה למלך דבספיקא דדינא לא מוקמינן אחזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין ודוקא בספק מעשה מוקמינן אחזקה. ועי' בתוס' ב"ב דף ל"ב ע"ב ד"ה והילכתא שכתבו ג"כ כעין סברא זאת. ומכ"ש כאן דאנו מסופקין על כוונת המגרש אין סברא כלל לומר דבשביל החזקה היתה כוונתו לגרשה בשעת נתינה או סמוך למיתתו וכיון דליכא חזקה כלל מש"ה אין שום חילוק בין תרומה לשאר דברים ולר' יהודה היא כא"א לכל דברי' ולר"י ולחכמים הוי ספק לכל הדברים כנלפע"ד ודו"ק

עוד נראה לי בישוב קושיתך אמאי לא תנא דאסורה לבעלה משום איסור גרושה לכהן. דהנה בש"ס גיטין דף ע"ו ע"ב פריך הש"ס וליחוש שמא פייס וכו' ופירשו התוס' בדף י"ח ע"ב דהיינו שמא פייס וביטל את הגט דמסתמא כשבא עלי' ביטל את הגט דאין אדם עושה בב"ז ע"ש. ומעתה אין לחוש כלל לאוסרה לבעלה מחמת איסור גרושה דממנ"פ אם יבא עלי' בודאי ביטל את הגט ואף שאם ימות באותה שעה חל הגט למפרע מ"מ הרי דעת בעה"ע והרא"ש דגם בע"מ או מעכשיו גם כן יכולין לבטל הגט עי' בר"ס קמ"ג ואף לדעת החולקין מ"מ בריצוי שניהם יכולין לבטלו ועי' בהה"מ פ"ט מגרושין הלכה ט' מ"ש בשם הרמב"ן. וכיון דעל איסור גרושה לכהן גם היא מוזהרת כנודע מסתמא גם היא מסכמת בביטול הגט שלא תעבור על איסור לאו ואם אמרו בישראל שבא על אשתו אחר שגירשה חזקה אין אדם עושה בב"ז ובעלה לשם קדושין אף שאין כאן רק איסור בא על הפנוי' דרבנן מכ"ש באיסור גרושה לכהן דאורייתא דודאי אמרינן דמסתמא ביטלו הגע ולא הוי גרושה כלל ומש"ה לא תניא בברייתא רק איסור תרומה ודו"ק

וראיתי בדבריך שהבאת בשם ספר ברית אברהם שכתב דאף לדינא דגמרא דיכולין לגרש בע"כ מ"מ אין יכולין לגרש על תנאי בעל כרחה והביא ראי' לדבריו ממ"ש הרא"ש פ"ב לשיטת הראב"ד אין יכולין לגרש בע"כ בגט מאוחר משום שמפסדת הפירות. וא"כ גם במגרש על תנאי