מהרי"א הלוי חלק א רט

על הטביעה מטעם דייקא ומנסבא וכמסקנת הפמ"א ושו"ת ברית אברהם ורק משום דלא שהה עד שתצא נפשו. ודבר זה הוא מחלוקת הקדמונים אם בכה"ג יצאה האשה מחזקת א"א מה"ת. ועי' בקונטרס עגונות סי' רמ"ד בשם הרמב"ם ור"ח. עוד העידו ר' אלי' אביו של הנטבע וחתנו ר' ישראל שנכרי אח' סיפר להם כי יהודי אחד מונח בתוך המים בכפר שעליץ ותיכף הלכו שמה ומצאו אותו מונח בתוך המים ופניו למטה לתוך המים לבוש בבגדיו חגור באבנטו והפכו אותו שיהי' פניו למעלה והכירו אותו בטב"ע גמור בלי שום ספק שזה ר' מאטיל ולא הי' בו שום נפיחה רק אח"כ כשהיו מונח ביבשה ערך שעה נשתנו פניו למראה ירוק והכירו בטב"ע גם את המלבושים אשר לבוש בהם דהיינו בגד העליון והמכנסים והאבנט וגם הטייסטריל שלו שהי' מונח באמתחת השפענצער. עדות זה נראה דיועיל להתיר דחשש אשתה' ליכא כאן מאחר שמצאוהו פניו בתוך המים ומיא מצמת צמתי כמבואר בסעי' כ"ז ועי' בק"ע סי' רמ"ט. אמנם יש לחוש מאחר דידעו מהטביעה ואיכא חשש בדדמי כמ"ש הב"ש ס"ק פ"ז ודעת רוב הפוסקים דגם בשנים יש לחוש לבדדמי אם הם פסולים כמ"ש הב"ש ס"ק קנ"ג ועי' בק"ע סי' ו' וסי' רל"א דדעת המהריב"ל והמביט דגם בשנים פסולים ל"ח לבדדמי ואם כן דבר זה תלוי במחלוקת אם בשני פסולים יש לחוש לבדדמי וראיתי למעכ"ת שעורר בזה מאחר דאח' מן העדים הוא חמיו אם כן יש לחוש כמו דחמותה אינה נאמנת להעידה ה"ה חמוה. ואני תמה ע"ז דהדבר מבואר בח"מ סק"י ובב"ש ס"ק נ"ד דהזכרים הדומין לאלו הנשים נאמנות. וכ"כ עוד הח"מ בתשובה ס"ק מ"ז והמהרי"ט בתשובה ח"ב ח' אהע"ז סי' ל"א ואא"ז הח"ץ ז"ל בתשובה סי' צ"ה ולא ראיתי שום חולק בזה. גם מ"ש מע"כ דמאחר דלפי דבריו שמת בנו שוב אינו חמי' מש"ה נאמן לא ידעתי איך יפרנס משנתינו דחמותה אינה נאמנת להעיד לה הא לפי דברי' שמת בנה תו אינה חמותה

אמנם באמת דבנ"ד ליכא חששא דבדדמי מכמה טעמים. דהנה הב"ש בס"ק פ"ז כתב בראה הטביעה אף דטב"ע אינו מועיל בזה לדעת הרא"ש מ"מ טב"ע עם סי' אמצעי בודאי מועיל. וכ"כ עוד בס"ק פ"ח וס"ק פ"ט והוא מוכרח בגמ' יבמות דף קט"ו לפירוש הרא"ש דהא דאמרינן וחזינהו לאלתר וקאמרו סימנים היינו דבעי' תרווייהו דראה הטביעה והכרה בטב"ע וסימני הגוף. וע"כ כוונתו על סי' אמצעי דבסי' מובהק ביותר לחוד מועיל ולא בעי' טב"ע. וסברת הרא"ש צריכ' ביאור מאחר דטב"ע אינו מועיל מאחר. שראה הטביעה ואיכא חששא בדדמי וסי' אמצעי ג"כ אינו מועיל משום דאיכא הרבה אנשים שיש להם כסימן הזה ואמאי יועילו הטב"ע והסי' גם יחד. ונראה הטעם בזה דעיקר החשש בדדמי דמאחר שראה או ידע מהטביעה סובר העד דודאי מת ומש"ה יש לחוש דזה הנמצא הוא איש אחר שדומה קצת לבעלה של זאת ומחמת שסובר העד שבעלה מת טועה העד ואומר שזהו בעל העגונה ומש"ה אם יש ג"כ סי' אמצעי רחוק הדבר לומר שזה האחר שדומה לבעל האשה הי' לו גם כן סי' אמצעי כזה והוי כעין נפילה דיחיד דלא חיישינן. ומעתה בנ"ד דהכירו גם הבגדים בטב"ע ג"כ יש לומר שרחוק הדבר לומר דאותו אחר הנטבע דדומה לבעל האשה הי' לבוש גם כן בגדים כאלה ודומה לטב"ע עם סי' אמצעי דמודה הרא"ש דל"ח לבדדמי וכמ"ש וה"ה לטב"ע עם הכרת הבגדים. שוב ראיתי בנו"ב מהד"ק סי' כ"ח שהביא בשם הגאון השואל כעין סברא שכתבתי דאם הכירו הבגדים הוי כסי' אמצעי ומועיל בצירוף טב"ע דגוף דל"ח לבדדמי. והנו"ב שם דחה דבריו דדוקא סי' אמצעי מצרפין לטב"ע משום דתרי מילי נינהו והחשש שיש בזה אינו בזה ובצירוף שניהם מועיל אבל טב"ע דגוף עם טב"ע דבגדים הכל אח' וטב"ע מיקרי ובכלהו חיישי' לבדדמי. הגע עצמך שהי' לבוש עשרה בגדים ויש טב"ע בכל אח' האם נאמר שנצרף כל העשרה עכ"ל הנו"ב ומ"מ נלענ"ד להתיר בנ"ד דהרי בנ"ד ר' אלי' וחתנו ר' ישראל שמצאו את הנטבע לא ראו הטביעה אלא שאנו חוששין לדעת הפוסקים דאם ידע מהטביעה הוי כראה ואיכא ג"כ חשש בדדמי. ואם כן זה דוקא לענין גוף הנטבע יש לחוש מאחר שיודע העד שנטבע בעלה במים אם כן בדבר קל והשערה קטנה סובר שזה הנמצא הוא בעלה של זאת אבל לענין הבגדים מאחר דהם לא היו אצל הטביעה ואינם יודעים שנפלו הבגדים אלו למים ליכא חשש בדדמי לענין הבגדים. ואין כאן רק חששא דשאלה שמא בעל האשה ניצול מן המים והלך לדרכו והשאיל בגדיו לאחר ואותו אחר נטבע. עכ"פ מאחר דליכא בבגדים חשש בדדמי כ"א חשש שאלה שפיר יכולין לצרף הכרת הבגדים לטב"ע דגוף מאחר דתרי מילי נינהו בטב"ע דגוף איכא חשש בדדמי ובהכרת הבגדים חשש שאלה ובכה"ג דמי למה דמצרפין לדעת הרא"ש טב"ע בגוף עם סי' אמצעי. ונסתלקה השגת הנו"ב דהנו"ב שם מיירי בראה הטביעה ואיכא גם לגבי הבגדים החשש בדדמי ובכה"ג י"ל דהכל חשש אח' בדדמי ולא מועיל כמו אם היו לבוש עשר בגדים וכמ"ש הנו"ב. משא"כ בנ"ד דלא ראו רק ידעו מהטביעה ולענין הבגדים דלא נודעי להם מטביעתם ליכא חשש בדדמי רק חשש שאלה וחשש שאלה עם חשש בדדמי הוי תרי מילי ומצרפין להיתר וזה נכון מאד בס"ד. ואם נחוש שמא ר' אלי' ור' ישראל שמעו מהעד ר' דוד ב"ר בירך שנפל למים באלה הבגדים ובכה"ג יש גם בבגדים חשש בדדמי לסברת הנו"ב ואין מצטרפין להטב"ע בגוף משום דהכל הוא חשש אח' בדדמי. אומר אני דאם ר' דוד מעיד שנטבע בבגדים אלו בלא"ה אין לחוש כלל כמ"ש הרמ"א בסעי' ל"ב בשם מהרמ"פ. ואף דהב"ש בס"ק צ"ח כתב דדוקא אם מצאוהו מיד לאחר שנפל במים. עי' בתשו' הגאון מוהר"ע איגר שחולק ע"ז והביא דבמהרמ"פ גופא מבואר שם דמצאוהו לאחר שני ימים וכתב שם דאין חילוק בין שני ימים ליותר מכאן. ע"ש דאם יש עוד סניפין להתיר יש לסמוך ע"ז וא"כ בנ"ד ממנ"פ מותרת דאם יודע העד ר' דוד שנטבע בבגדים אלו יש לסמוך על היתר הרמ"א בשם מהרמ"פ ואם לא נודע שנטבעו בבגדים אלו אם כן תו ליכא בבגדים חשש בדדמי רק חשש שאלה ומצרפין היכר הבגדים לטב"ע בגוף וכמ"ש. וגם בלא"ה המעיין בנו"ב סי' מ"ג יראה שחוזר שם ממ"ש בסי' כ"ח וסובר דבבגדים ליכא כלל חשש בדדמי אף אם ראה שנטבע באלו הבגדים ואם כן שפיר יכולין לצרף היכר הבגדים לטב"ע בגוף וכמ"ש. ודע דאם נאמר דבבגדים ל"ח לבדדמי אף בראה או ידע מהטביעה וכמ"ש הנו"ב סי' מ"ג בשם מהרמ"פ אם כן בלא"ה יש מקום להתיר בנ"ד ע"פ מ"ש הנו"ב בסי' מ"ג שם להקשות על מה דחיישי' לשאלה ואמאי לא נימא דחזקה כל מה שביד אדם היא שלו. ותירץ משום דאיכא כנגדה חזקת א"א. ולפ"ז בנפל למשאל"ס אף אם לא שהה עד שתצא נפשו מ"מ הוי ספק תורה והספק מסלק החזקה לדעת הש"ך בסי' ק"י דאף דהוי כודאי איסור מ"מ חזקת איסור אזדא לה וכיון דליכא חזקת א"א תו לא חיישינן לשאלה מטעם חזקה כל מה שביד אדם היא שלו ע"ש בנו"ב שהאריך הרבה בזה במחלוקת הט"ז והש"ך יו"ד סי' ק"י. והנה הנו"ב בזה לטעמי' אזיל שכתב בסי' מ"ג שם דבהני שלשה דברים דר"א בן פרטא ליכא רובא למיתה והוי ספק השקול ואיכא חזקת א"א ומש"ה הוצרך לדברי הש"ך בסי' ק"י דספק הראשון מבטל החזקה וזה מחלוקת הט"ז והש"ך שם. אמנם לפמ"ש הריב"ש בתשובה סי' שע"ט דהני ג' דר"א בן פורטא רובן למיתה והא דאסורה מה"ת ולא אזלינן בתר רוב משום דיש נגד הרוב שני חזקות חזקת חי וחזקת א"א ע"ש. וכבר כתבתי זה כמה: שנים בתשובה דבגמ' ב"ב דף קנ"ג ע"ב וברשב"ם שם ד"ה השתא מבואר להדיא כדברי הריב"ש. ומעתה כיון דלולא החזקות לא הי' ספק כלל מאחר דרובן למיתה. רק דשני