מהרי"א הלוי חלק א רה

בני' כשרים וכ"כ הב"ש שם ס"ק כ"ב. ומפשטת הדברים משמע דהבנים מותרין לכתחילה לבא בקהל מטעם דרוב בעילות אחר הבעל וכ"כ להדיא הרמב"ם פט"ו מא"ב הל"כ דמותר לישא בתה לכתחילה. אמנם הב"ש שם הביא בשם רש"י בסוטה דף כ"ז ע"א דהיינו כשא"א לו לישא אחרת אלא דומה או בת דומה ישא בת דומה משמע מזה דמי שאפשר לו לישא אחרת לא ישא בת דומה מחמת חשש ממזרות ולשיטת רש"י גם בנ"ד מי שאפשר לו לישא אחרת לא ישא אשה זו בלא חליצה כיון דחיישינן לכתחילה על הולד שמא מאחר נתעברה אמו ממילא אינה יכולה ליפטר אשת אבי' מן החליצה. והדברים ק"ו דהשתא לענין חשש ממזרות דאינו רק מדרבנן דספק ממזר מותר לבא בקהל מ"מ חיישינן על הולד לכתחילה מלבא בקהל מכ"ש בספק יבמה לשוק דהוא ספק גמור מה"ת פשיטא דחיישינן לכתחילה. והנה ידעתי מאד כי איני כדאי להשיג על הב"ש ח"ו מ"מ לאהבת האמת אמרתי לכתוב מה שנלפענ"ד כי לא מוכח מידי מרש"י ולפי המסקנא גם רש"י ס"ל כהרמב"ם. ואעריך לשון הסוגיא בסוטה שם דר"י אמר ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה שזו עומדת בחזקת כשרות וזו אינה עומדת בחזקת כשרות מתיבי נושא אדם דומה א"ר ותסברא נושא לכתחילה אלא אם נשא תני נמי בת דומה והילכתא ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה דתני רב תחליפא וכו' אשה מזנה בני' כשרים רוב בעילות אחר הבעל. ועל מה דאמר בגמ' תני נמי בת דומה פרש"י ואנן נמי כי אמרינן ישא אדם זו ולא ישא זו לאו לכתחילה אם ימצא אחרת אבל מי שאינו מוצא אלא שתים אלו ישא זו ואל ישא זו ונראה ברור שהזקיקו לרש"י לפרש כן משום דמלשון הגמ' דקאמרי תני נמי בת דומה משמע דמשבש התרצן להברייתא בתרתי חדא דמה דתני נושא צ"ל אם נשא וגם מה דתני דומה צ"ל בת דומה דמלשון תני נמי משמע דמלבד מה שצ"ל אם נשא צ"ל נמי בת דומה והלשון לפי מה דמשבש לה הוא אם נשא בת דומה וע"ז קשיא לי' לרש"י דמה הועיל התרצן לתרץ דברי ר"י הא אכתי קשה דר"י אמר ישא אדם בת דומה משמע אפילו לכתחילה ובברייתא לפי מה דמתרץ לה תניא אם נשא בת דומה משמע בדיעבד ולזה הוזקק רש"י לפרש דגם ר"י לא התיר בת דומה רק בדיעבד ומה דאמר ר"י ישא בת דומה היינו אם אינו מוצא אחרת. אבל לפי מה דמסיק הש"ס והלכתא ישא אדם בת דומה משמע מפשטא דלישנא דמותר אף לכתחילה וכדעת הרמב"ם כיון שאין לנו הכרח לומר בהיפוך ורק על מימרא דר"י הוכרח רש"י לפרש כן מטעם שפירשתי

אלא דאכתי קשה דאם יש סברא לומר דמותר לישא בת דומה לכתחילה ל"ל להתרצן לומר תני נמי בת דומה ולשבושי להברייתא בתרתי וגם לדחוק בדברי ר' יוחנן דמיירי באם אינו מוצא לישא אחרת וכפרש"י ואמאי לא מתרץ בפשיטות תני נושא אדם בת דומה דהוי ממש כדברי ר"י דמותר לישא בת דומה אפילו לכתחילה. הן אמת שגוף הסוגיא שם תמוה דר"י יהב טעמא דישא אדם בת דומה ואל ישא דומה שזו עומדת בחזקת כשרות וכו' ולמסקנא קאמר והילכתא ישא אדם בת דומה משום דרוב בעילות אחר הבעל. ואמאי לא סגי לי' למסקנא ג"כ טעמו של ר"י משום חזקת כשרות גם גוף דברי ר"י אינן מובנין כלל דמה חזקת כשרות יש בספק ממזר הרי אנו מסופקין על עיקר לידתו שמא הי' בפסול ובהדיא אמרינן בכתובות דף י"ג ע"ב דבתה לית לה חזקה דכשרות. ומה שפרש"י דחזקה דכשרות הוא משום רוב בעילות אחר הבעל הוא ג"כ תמוה. דמלבד דאין זה משמעות לשון הגמ' אף גם הרי כאן בפנוי' עסקינן וכדמוכח מדברי רש"י ד"ה וזו שכתב שמא מכותי או ממזר ואי מיירי בא"א מה נ"מ אם נתעברה מממזר או לא אם נתעברה מאחר ממי שיהי' הולד ממזר. אלא ע"כ דמיירי בפנוי' א"כ מה זה כתב רש"י דחזקה דכשרות הוא משום רוב בעילות אחר הבעל. וכבר עמדו בזה האחרונים. ולולי דמסתפינא אמינא בזה מלתא חדתא. דבש"ס יבמות דף ס"ז על מה דאמר ר"י שהעובר פוסל ואינו מאכיל איבעיא להו טעמא דר"י משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא או דילמא ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל למאי נ"מ לעובר במעי כהנת ע"ש. משם למדנו דאם הכהונה בא לולד מחמת צד אב לחוד ולא מצד אם אז לא נעשה כהן כי אם כשיצא לאויר העולם ובמעי אמו הוא עדיין זר מה שאין כן אם אביו ואמו שניהם כהנים אז הוא כהן גם במעי אמו. ומעתה יש מקום לומר דאם כותי או ממזר בא על בת ישראל דמצד הביאה האסורה בעצמותה אין הולד ממזר דקיי"ל אין ממזר מחייבי לאוין ורק מצד שאביו ממזר גם הולד ממזר אם כן לא נעשה ממזר רק כשיצא לאויר העולם כיון שאיננו ממזר רק מצד אב ולא מצד אם כעין דאמרינן עובר במעי זרה זר הוא. אבל אם ממזר בא על ממזרת דהולד ממזר משני הצדדים וכן הבא על א"א או על אחת מכל העריות דהולד הוא ממזר מצד הביאה האסורה. וכיון דשניהם האיש והאשה עברו על איסור כרת דעל שניהם הוא אומר ונכרתו. א"כ כיון דהולד ממזר משני הצדדים מצד האב ומצד האם א"כ הולד ממזר גם במעי אמו. ומעתה דברי הגמ' בסוטה שם מדוקדקים היטב דעל מימרא דר"י דמיירי בפנוי' כמו שנראה מפרש"י וא"כ עיקר החשש על הולד שמא נבעלה מן ממזר. וא"כ במעי אמו הי' כשר אף אם בודאי נבעלה מן ממזר כיון דאינו ממזר רק מצד האב ושפיר קאמר בגמ' דיש לולד חזקת כשרות. וכעין שכתבו בתוס' חולין דף י"א ע"ב ד"ה לר"מ דיש לבכור חזקת היתר כיון דאינו קדוש רק כשיצא ממעי אמו. ולא מצי למימר על ר"י הטעם משום רוב בעילות אחר הבעל כיון דמיירי בפנוי'. משא"כ בהמסקנא דקאמר והלכתא ישא אדם בת דומה דמיירי ע"כ בא"א מדקאמר הטעם משום רוב בעילות אחר הבעל לא מצי לומר הטעם משום חזקת כשרות דכיון דהולד ממזר מחמת ביאה אסורה א"כ הוא ממזר מצד האב ומצד האם ובכה"ג הוי ממזר במעי אמו כמ"ש. א"כ בעיקר יצירתו נעשה ממזר ולא שייך חזקת כשרות ומש"ה הוצרך לומר הטעם דרוב בעילות אחר הבעל. ובזה א"ש דלפי דברי התרצן דקאי על ר"י דלא שייך להתיר רק מטעם חזקה מסתבר לי' להש"ס דלא התיר ר"י רק באם אינו מוצא לישא אחרת וכפרש"י. אבל בא"א ולפי מה דמסיק הש"ס להתיר מטעם רוב בעילות אחר הבעל כיון דרובא עדיף מחזקה שפיר פסק הרמב"ם דמותר לישא בת דומה אפי' לכתחילה. ואפשר גם רש"י מודה לפי המסקנא דמותר אף לכתחילה מטעם רוב כנלפענ"ד. ובאמת אף אם נאמר כדברי הב"ש דרש"י פליג על הרמב"ם כדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו באיסור זה שאינו אלא סלסול לכתחילה כמ"ש הבית מאיר ובפרט שאין הכרח כל כך מדברי רש"י וכמ"ש ודברי הרמב"ם מפורשים להיתר

וראיתי למעכ"ת שכתב דבנ"ד לא שייך לומר רוב בעילות אחר הבעל כיון ששהתה עם בעלה עשר שנים ולא ילדה. והביא ראי' מדברי התוס' יבמות דף ל"ז ע"א ד"ה וזו שכתבו דאין סברא כלל לומר בנשים ששהו עם בעליהן כמה שנים ולא עיברו ומתו בעליהן דרוב מתעברות וכו' הנה לפענ"ד אין ענין כלל דברי התוס' לכאן. דהתוס' לא כתבו רק בספק אם נתעברה מבעל הראשון או מבעל השני דשם לא שייך לומר רוב בעילות אחר הבעל דהא גם השני הוא בעלה וגם לגבי' דידי' איכא רוב בעילות ורק דאיכא רוב נשים מתעברות ויולדת וא"כ מהראוי לומר דנתעברה מבעל הראשון כדרך רוב נשים הנשואות שמתעברות. ולגבי השני ליכא האי רובא דכיון דכבר נתעברה מן הראשון תו לא מצי לחזור ולהתעבר מן השני דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת ובאמת גם מן השני תתעבר עוד אח"כ. אבל לגבי האי ולד שאנו מסופקין עליו עכשיו איכא רובא דהוא מן הראשון.