מהרי"א הלוי חלק א רג

מכאן דאף לדעת המכשירין בעידי קיום הקרובים לבעלי דין מ"מ בדייני קיום הקרובים לבע"ד פסול לדברי הכל. וזה ליתא דודאי לדעת המכשירין בעידי קיום מכשירין ג"כ בדייני קיום הקרובים לבע"ד דליכא שום סברא לחלק ביניהם ע"ש ודבריו תמוהים מאד דהרי בש"ס גיטין ד' ה' ע"ב בהא דבפני כמה נותנו לה אמרינן דכ"ע לפי שאין עדים מצויין לקיימו ודכ"ע עד נעשה דיין ומ"ד בפני שלשה זימנין דמייתי לה אשה וכו'. וכתבו בתוס' שם דה"ה דמצי למימר זימנין דמייתי לה קרוב והרא"ש שם הביא הגירסא זימנין דמייתי לה אשה או קרוב. וכן כתב הר"ן שם. וכן מבואר בש"ע סי' קמ"ב דאם השליח קרוב צריך ליתנו לה בפני שלשה. והנה היש"ש שהבאתי לעיל פירש דברי הקדמונים הנ"ל דהיינו שהשליח קרוב לבעל או לאשה דאם הוא קרוב לדיינים אף בפני שלשה פסול ומזה מוכח לכאורה דעידי קיום יכולים להיות קרובים לבע"ד. דהרי חזינן הכא דהשליח המקיים הגט ואומר בפ"נ מותר להיות קרוב לבעל וזה ראיית הסוברין דעידי קיום קרובים לבע"ד אף בקיום שטרות כשר. אמנם דעת הפוסלין שהביא המחבר סי"ט שם הוא דדוקא בגיטי נשים הקילו דעידי קיום יכולין להיות קרובים לבעל או לאשה כמו שהקילו שהבעל או האשה עצמם נאמנין לקיים הגט ולומר בפ"נ וכ"ש קרוביהם אבל בקיום שטרות דעלמא פסול אם עידי קיום קרובים למלוה או ללוה וכמ"ש הרשב"א בחי' גיטין שם. אבל מ"ש הש"ך דלדעת המכשירין בעידי קיום הקרובים לבע"ד גם בדייני קיום הקרובים לבע"ד ג"כ כשר. הוא תמוה מאד דא"כ אמאי אם השליח קרוב לבעל צריך ליתנו לה בפני שלשה כיון דעד נעשה דיין. ולדעת המכשירין גם בדייני קיום הקרובים לבע"ד ג"כ כשר לדברי הש"ך א"כ מותר ליתנו לה בפני שנים והשליח הקרוב להבעל יצטרף להיות דיין שלישי כיון דדייני קיום יכולים להיות קרובים לבע"ד אף בקיום שטרות לדעת הש"ך וכ"ש בגיטי נשים דקיל כמ"ש הרשב"א בחי' גיטין שם. ומזה נראה להוכיח דהש"ך אינו מפרש דברי הקדמונים זמנין דמייתי לה קרוב דהיינו שהשליח יהי' קרוב לבעל כמ"ש היש"ש דבאמת זה לא איכפת לן כלל דבין עידי קיום בין דייני קיום מותרים להיות קרובים לבע"ד לדעת המכשירין אף בקיום שטרות. ואף לדעת הפוסלים בקיום שטרות כשר עכ"פ בגט משום דבגיטי נשים הקילו כמ"ש הרשב"א בחידושיו. ומה דחששו זימנין דמייתי לה קרוב היינו שהשליח יהי' קרוב להדיינים ומש"ה אם נותנו לה בפני שנים פסול דאף דעד נעשה דיין אינו יכול להצטרף עמהם משום דדייני קיום אינם יכולים להיות קרובים זה לזה. אבל אם נותנו לה בפני שלשה כשר אף דהשליח קרוב למסדרי הגט. א"כ מוכח דהש"ך אינו סובר כהיש"ש הנ"ל ומכשיר אם השליח המקיים הגט קרוב להדיינים ודוק היטב

עכ"פ הראיתי לדעת מדברי הרמ"א סי' קמ"א וסי' קמ"ב ומסדר הגט שדעתו להכשיר אם השליח או העדים המקיימים הגט קרובים להדיינים. גם הבאתי סמוכין לזה מדברי הרשב"א בחי' גיטין ומדברי הש"ך. אמנם אף לדברי היש"ש שכתב לפסול בכה"ג נראה ברור דהיינו שהקיום פסול אבל גוף הגט כשר דמה ענין לפסול גט כשר שנכתב ונמסר כדין בשביל שהב"ד שקיימו את הגט היו קרובים להעדים. והוא כגט כשר שלא נתקיים לדעת מהרש"ל ויכולים העדים לחזור ולהעיד על חתימת ידן לפני ב"ד אחר. ומ"ש מעכ"ת שאינו מועיל הקיום של עכשיו כיון שכבר העידו בראשונה על חתימתן ולא הועיל מפני שהב"ד היו קרוביהם אם כן אמרינן עבידי לאחזוקי דיבורן כמבואר בחו"מ סי' ל"ג סעי' י"ב. הנה באמת בתומים שם הקשה ע"ז הרי קרובים אינם פסולים מטעם שמשקרים רק שהוא גזירת המלך שאין מקבלים קרובים לעדות אם כן מה שייך לומר דאחר שנתרחקו עבידי לאחזוקי שקריהם הרי לא נחשדו לשקרנים רק גזה"כ הוא א"כ אחר שנתרחקו אמאי לא יכשרו לעדות. ותירץ דמאחר שהתורה פסלה עדותן מטעם גזה"כ וכיון שהקרובים יודעים שאין בעדותן ממש חוב יש לחוש שמא ישקרו או לא ידקדקו בעדותן אחר שיודעין שאין עדותן כלום ומש"ה חיישינן אף לאחר שנתרחקו שמא יחזיקו את דיבורן שאמרו מקודם ומתחילה הי' עדותן שלא בדקדוק. ולפ"ז אם העדים ידעו שאין הב"ד מכירין בהם שהם קרובים א"כ סברו העדים שהב"ד יפסקו ע"פ עדותן ובודאי דקדקו בדבריהם ניהו שעדותן פסול מטעם גזיה"כ מ"מ מהני אם יחזרו לומר עדותן לאחר שנתרחקו דלא שייך לומר עבידי לאחזוקי שקריהם כיון דלא חשדינן להו למשקרי ובזה מודה הבעה"ט ע"ש בתומים ובאורים. וא"כ זה ממש נ"ד דהעד והדיין לא הכירו זא"ז ולא ידעו שהם קרובים ובכה"ג לא שייך לומר עבידי לאחזוקי דיבורן אף להבעה"ט ומועיל אם יחזרו העדים ויקיימו חתימתן. וגם בלא"ה מסיק התומים שם דלפי מה דפסק הרמ"א סי' כ"ח דאם קיבלו עדות שלא בפני בע"ד יכולים לחזור ולהעיד בפניו א"כ מוכח דלא אמרינן עבידי לאחזוקי דיבורן וגם בקרובים לאחר שנתרחקו יכולין לחזור ולהעיד ודלא כבעה"ט

ואלמלא דמסתפינא אמינא מלתא חדתא. דבאמת הדבר תמוה מאד דהרמ"א סותר דברי עצמו דבסי' ל"ג הביא בפשיטות דברי הבעה"ט דאין הקרובים יכולין לחזור ולהעיד לאחר שנתרחקו משום דעבידי לאחזוקי דיבורן. ובסי' כ"ח סעי' ט"ו סתם כדברי מהר"ם ארוך דעדים שהעידו שלא בפני בע"ד יכולים לחזור ולהעיד בפניו וכמו שהקשה בתומים. גם מה שייך לומר בקרובים עבידי לאחזוקי דיבורן כיון שאין הקרובים חשודין לשקר רק פסולין משום גזיה"כ א"כ אחר שנתרחקו אמאי לא יכשרו. גם מה שהקשה הש"ך בהא דכתבו הב"י והרמ"א אם נפסק הדין לפסול הקרובים אינם יכולים לחזור ולהעיד לאחר שנתרחקו ולפי טעם הבעה"ט משום דעבידי לאחזוקי דיבורן אין שום חילוק בין נפסק הדין או לא. ומש"ה כתב הש"ך שבאמת אין שום חילוק בין נפסק הדין או לא וכן הסכימו כל הבאים אחריו דמ"ש הב"י והרמ"א אם נפסק הדין הוא שלא בדקדוק אבל מדברי הסמ"ע שם סק"כ לא משמע הכי ע"ש. גם יפלא הדבר דבלשון בעל העיטור כתב כיון דאיפסק האי דינא איפסק ולא סתר דינא דעבידי לאחזוקי דיבורן. והב"י והרמ"א כתבו כיון דאיפסק האי דינא איפסק ולא סתר דינא והשמיטו סוף דברי בעל העיטור דעבידי לאחזוקי דיבורן. אשר על כן יש מקום לומר דניהו דהבעה"ט סובר דהא דאינן יכולין לחזור ולהעיד לאחר שנתרחקו הוא מטעם דעבידי לאחזוקי דיבורן. מ"מ הב"י והרמ"א פסקו כוותי' ולא מטעמי'. דהך סברא דעבידי לאחזוקי דיבורן לא סבירא להו כמ"ש הרמ"א דאם העידו שלא בפניו יכולין לחזור להעיד בפניו כמ"ש בתומים. ומ"מ פסקו להלכה כדברי הבעה"ט דהנה בש"ס יבמות דף ל"ז ע"ב אמרינן ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם לבתר דפליג יבם בנכסי מיתנא וכו' אמר ר' אבא קם דינא ור"י אמר הדר דינא וקיי"ל באהע"ז סי' קמ"ה ובחו"מ סי' קמ"ו סעי' ט"ו כרבי אבא דקם דינא. הרי אף דבודאי מגיע עכשיו להספק חלק בנכסי היבם מטעם ממנ"פ כמבואר בש"ס שם מ"מ אמרינן קם דינא והמחצה שלקח היבם מכבר בנכסי מיתנא הוא של יורשין אם כן ה"ה כאן מאחר שהעיד כבר כשהוא קרוב ונפס' הדין שעדותו בטילה אם כן אינו מועיל אם יחזור ויעיד לאחר שנתרחק כיון דכבר נפס' הדין פעם אחת דעדותו בטלה אמרינן קם דינא. וזה שסיימו הב"י והרמ"א וכתבו דכיון דאיפס' האי דינא איפסק ולא סתר דינא והיינו דמטעם קם דינא אתינן עלה ולא מטעם עבידי לאחזוקי דיבורן. ובזה מיושב כל הקושית שהבאתי לעיל לולא שהש"ך וכל האחרונים הבינו בדברי הרמ"א דהוא מטעם עבידי לאחזוקי דיבורן עכ"פ אף לפי הבנת הש"ך מ"מ מועיל בנ"ד אם יחזרו ויקיימו דכאן