מהרי"א הלוי חלק א רב

ומש"ה אם כתב מעינות פסול. משא"כ הב"ש דמיירי שיש מעינות ובארות שפיר יש לכתוב מעינות ומשום דבארות גם כן בכלל מעינות כמ"ש הב"ש. וע"כ דהנו"ב פירש דברי הב"ש כמ"ש מעכ"ת דגם בדליכא מעינות כלל רק בארת אפ"ה כותבין מעינות. וצריך אני לכוף ראש ולקבל באימה דברי הנו"ב. אלא שהנו"ב שם כתב דהב"ש מיירי דוקא בדאיכא נהר ובארות דאז כתבינן מעינות ולא בארת. ובהכי מיירי הב"ש משא"כ המהרי"ק מיירי בדליכא נהר דאז אם כתב מעינות במקום בארת פסול. ולדברי הנו"ב מיושב מה שהקשיתי לעיל אמאי לא ציין הב"ש דבריו על דברי המחבר סעי' ד' ולדברי הנו"ב א"ש דהמחבר בס"ד מיירי בסיפוק העיר ממי בארות לחוד ובזה מודה הב"ש דכותבין בארת ולא מעינות מה שאין כן בסעי' ו' דמיירי להדיא בעיר היושבת על הנהר כמ"ש המחבר שם ובזה דוקא כתב הב"ש דכותבין מעינות ולא בארת

וראיתי למע"כ שנתעורר על דברי הנו"ב דלא מסתבר כלל לומר דבשביל שיש נהר בעיר הוי בארת בכלל מעינות. ולפענ"ד נראה בזה דבר נכון. דהנה הריב"ש בתשו' סי' נ"ז נשאל בגט שנכתב על האשה הדרה בתלמסאן. ובאמת לא דרה שמה בשעת כתיבת הגט. והשיב הריב"ש כיון דאם נקרא תיבת הדרה מלעיל ואז פירושו שהיתה דרה שם מקודם כמו השבה עם נעמי שהיא לשון עבר ומש"ה הגט כשר. ומזה למד מהריב"ל בתשו' ח"ג סי' ט' באשה ששמה פאלומבה וכתב פלומבה דאף דאות האלף מורה על נקודת הפת' מ"מ כאן דאף בלתי הא' אפשר לקרות הפ' בנקודת פתח מש"ה כשר וכעין שכתב הריב"ש בתיבת הדרה ואח"כ כתב המהריב"ל וכד מעיינינן שפיר אשכחן דאין הנדון דומה לראי' דשאני התם דאפילו אם דהדרה כיון דמשמע הכי ומשמע הכי הו"ל כאילו לא נכתבה מ"מ אין לפסול הגט כיון דיש סוברין דאם לא נכתב שם העיר כשר אבל בנ"ד אם נאמר דכיון דמקריא הכי ומקריא הכי הו"ל כאילו לא נכתב והוי כלא נכתב שמה בגט ופסול אפי' בדיעבד ע"ש. ומדבריו למדנו דכל דבר שאפשר לפרשו הכי והכי הוי כלא נכתב כלל. ומעתה בנ"ד אף שכתב הב"ש דבארות הם בכלל מעינות מ"מ פשיטא דמעיין הוא בודאי בכלל מעינות. וא"כ תיבת מעינות אפשר לפרשו על מעיין ואפשר לפרשו על בארת ומקריא הכי ומקריא הכי ומעתה דברי הנו"ב ברורי' דהיכ' דאיכ' נהר כיון דמה שכותבין בגט כל סיפוקי העיר אינו אלא מנהג כמ"ש הרמ"א בסעי' ו' מש"ה כתב הב"ש דאין להזכיר רק מעינות ולא בארת דאפילו אם תאמר דהוי כלא נכתב כלל מעינות ובארת מ"מ די בכך אפי' לכתחילה לדעת המחבר כיון שכבר הזכיר הנהר אבל אם ליכא נהר בזה. צריך להזכיר בארת דוקא דאם כתב מעינות אף דבארת הוא בכלל מעינות מ"מ כיון דאפשר לפרשו מעינות דוקא הוי כלא נכתב כלל לא בארת ולא מעינות וכיון דגם נהר ליכא הוי כלא הזכיר שום סיפוק מים בגט ומש"ה כתבינן בארת דוקא כנלפענ"ד. ומעתה בנ"ד לענין דיעבד הנה הרמ"א פסק דאם שינה שם הנהר כשר. ואף שהביא אח"כ בשם מהרי"ק דאם כתב נהר שהוא חוץ לתחום יש פוסלין כבר כתב הגט פשוט שם דזה תלוי במחלוקת בשינה מקום לידה או עמידה דלדעת המכשירין שם משום דאין אדם נקרא על שם לידה ועמידה ועי' בב"ש סי' קכ"ח סק"ה א"כ ה"ה בשינה שם נהר ג"כ כשר מה"ט דאין אדם נקרא על שם הנהר. ומאחר שהכריע הרמ"א להכשיר בשעת הדחק בשינה מקום לידה ועמידה אם כן ה"ה בשינה שם הנהר. עוד יש מקום לומר דאף לדעת הפוסלין בשינה שם הנהר מ"מ בשינה בין מעינות ובארת מודו דכשר משום דנהר מפורסם יותר והעיר נקרא יותר על שם הנהר מעל המעינות וכעין שחילקו הפוסקים בין שינה מקום דירה לשינה מקום לידה. ובפרט בנ"ד שכתב מי מעינות ולפמ"ש בשם מהריב"ל כיון דאפשר לפרש מעינות גם על בארת הוי כלא נכתב כלל ובלא נכתב שם הנהר בגט הכל מודים דכשר מכל הלין טעמי נלפענ"ד דהגט כשר בשעת הדחק

סי' קפד ב"ה יום ד' א"ח סוכות תר"ל לפ"ק לבוב

ברכת שלום וברכה. לכבוד הרב החריף השנון המופלג בתורה ויראה המפואר לתהלה וכבוד ד' מלא כש"ת מוה' פנחס נ"י מק' חיראב יע"א

מכתב שאלתו הגיעני בימי החג העבר ומהרתי היום לשום עין עלי דבריו ולהשיבו כיד ד' הטובה עלי. בדבר הג"פ אשר סידרו שמה והי' אח' מעידי חתימה קרוב לאח' מן הדיינים שסידרו את הגט שני בשני ולא נודע אז מזה כי העד לא הי' מכיר מעולם את הדיין ולא הדיין את העד ואחרי כן נודע הדבר כי הם קרובים כנ"ל. ומעכ"ת האריך בזה לפסול הגט וביקש ממני להודיעו דעתי העני' בזה. והנה בש"ע סי' קמ"ב ס"ד בהג"ה כתב דיש מחמירים ליטול שנים אחרים לעידי מסירה ולא יהיו קרובים לדיינים ולא לאיש ולא לאשה גם השלשה שיושבים לא יהיו קרובים לעידי הגט ולא לשליח ע"ש. ומדבריו משמע דזה רק חומרא לכתחילה דעדי הגט לא יהיו קרובים להדיינים כמו יתר החומרות ליקח שנים אחרים לעידי מסירה מלבד מסדרי הגט וכדומה דכל זה ג"כ רק לכתחילה. וכן מבואר יותר בסי' קמ"א סעי' ל"ג בהג"ה שכתב דבמקום שאפשר לכתחילה לא יהי' השליח קרוב לא לאיש ולא לאשה ולא לדיינים שנותנין הגט לפניהם ע"ש. משמע דבמקום שאי אפשר מותר אף לכתחילה אם השליח קרוב להדיינים שנותנין הגט לפניהם וכ"ש בדיעבד שכבר ניתן הגט דכשר והרי לדידן כל שליח צריך לומר בפני נכתב ובפ"נ כמבואר ר"ס קמ"ב א"כ השליח מקיים הגט ואפ"ה כשר אם הוא קרוב לדייני קיום וכן משמע ג"כ בסדר הגט סעי' ב' בהג"ה. אבל ראה זה מצאתי להיש"ש פ"א דגיטין סי' י"א שכתב והא דמכשיר השליח בקרוב היינו שהוא קרוב לבעל אבל כשהוא קרוב לאותם שמקבלים העדות אפילו בפני שלשה פסול דהא בעינן שלא יהיו העדים קרובים להדיינים וה"ה בעד אח' עכ"ל. מדבריו נראה שחולק על הרמ"א הנ"ל וסובר דאם השליח או עידי הגט קרובים להדיינים אפי' בדיעבד פסול. ושום אח' מן האחרונים לא הביא מחלוקת זאת. והנה אם אומר להכריע חלילה מאן ספין ומאן רקיע. אמנם נראה להביא ראי' קצת דהרי בגוף הדין בקיום שטרות אם עידי הקיום קרובים לדייני קיום איכא שני דיעות בחו"מ סי' מ"ו סעי' י"ח. דדעת הרשב"א להכשיר והביא ראי' מהא דקיי"ל דבקיום שטרות עד נעשה דיין וכיון שהעד עצמו יכול להיות דיין כ"ש שמותר להיותו קרובו והר"ן נחלק עליו בספ"ב דכתובות ע"ש. אבל בדייני קיום הקרובים למלוה או ללוה פסול לדברי הכל כמבואר בסעי' י"ט שם בהג"ה ועי' בש"ך שם ס"ק נ' ובגיטי נשים כיון דכשר אם הדיינים קרובים להבעל או להאשה אף דבקיום שטרות פסול לד"ה בדיינים קרובים לבע"ד כמ"ש הרשב"א בחי' גיטין דף ה' ע"ב דבגיטין הקילו כמו שהקלו שהאשה עצמה נאמנת לקיים הגט ולומר בפ"נ א"כ כ"ש דכשר בגיטי נשים (כשדייני) [כשעידי[ קיום קרובים לדייני קיום דזה קיל טפי דאף בקיום שטרות דעת הרשב"א להכשיר ועי' בתומים סי' מ"ו סעי' י"ח במ"ש בביאור דברי הרשב"א בחי' גיטין שם

ובהיותי מעיין בזה ראיתי להש"ך ז"ל דברים אשר לא זכיתי להבינם דבהא דמבואר בחו"מ סי' מ"ו סעי' י"ט דבעידי קיום הקרובים לבע"ד יש שני דיעות. אבל בדייני קיום הקרובים לבע"ד פסול וכתב הש"ך שם משמע