מהרי"א הלוי חלק א רא

היום כלל רק שהיא תשלומין מכבר בזה אין סברא כלל לומר דקדושת שבת אהני להו כיון דהוא קרבן חול רק שמקריב אותו ביום שבת כגון באברים ופדרים שמשלה בהן האור וכדומה והדבר ברור מאד דבכה"ג קרבנות שבת [לא] הוי קדושי טפי כיון דעיקר חיוב הקרבתן מחמת יום חול קא אתי. ומעתה לפי מה שפרש"י שם בסוכה דמיירי במי שלא בירך שהחיינו בשעת עשייתה אם כן בא חיוב הזמן מחמת עשיית הסוכה שהיתה בחול רק דאסמיכנהו אזמן דרגל א"כ אין סברא כלל לומר דקדושת הסוכה אהני לזמן שיהי' גם על ברכת הזמן קדושת הרגל. כיון דחיוב ברכת הזמן בא מחמת עשיית הסוכה שהי' ביום חול. וא"כ ברכת הזמן אינו רק תדיר לחוד ולא מקודש וברכת הסוכה הבא מחמת קדושת היום הוי מקודש. וכיון דקיי"ל בתדיר ומקודש איזהו שירצה יקדים כמ"ש הרמב"ם פ"ט מתמידין ס"ל לרב דמהראוי להקדים ברכת הסוכה כדי שתעלה ברכת הזמן גם על הסוכה כמ"ש הפוסקים אף דברכת זמן הוי תדיר כיון דברכת סוכה הוא מקודש וכמ"ש. ומעתה י"ל דהכי פירושא דגמ' ע"כ לא קאמרי ב"ה התם דתדיר קודם אלא שהיין גורם לקידושא שתאמר והיינו דכיון שצריך לקדש על היין בשבת א"כ ברכת היין הוי ג"כ חובת היום וגורם קדושת שבת ג"כ לברכת היין שיהי' נקרא גם ברכת היין מקודש. וכדאמרינן בזבחים שם אטו שבת לברכת היום אהני ליין לא אהני והוי ברכת היין תדיר וגם מקודש ומש"ה קודם לברכת היום מחמת מעלת תדיר. אבל הכא אי לאו זמן מי לא אמרינן סוכה פירוש כיון דהזמן והסוכה אינן תלויין בזה וחיוב ברכת הזמן בא מחמת עשייתה שהיתה בחול אם כן מקרי סוכה מקודש לגבי זמן וכדאמר רב חיובא דיומא עדיף ומש"ה מקדים הכא ברכת הסוכה כמ"ש לעיל כן הי' נלפענ"ד בישוב הסוגיא לולי שמדברי הקדמונים לא משמע הכי. ומעתה לענין השאלה דשאילנא קדמיכון מאחר שהראתי לעיל מקום לקיים דברי המג"א הדבר פשוט שאם התחיל להדליק קודם ת"ע אינו פוסק וגומר הדלקתו. דברי ש"ב וידידו: סי' קפג ב"ה יום ד' ו' אדר תרל"ג לפ"ק לבוב

הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי החסיד ועניו יראתו על פניו כש"ת מוה' יוסף אלטר עפשטיין נ"י אבד"ק סטרעליסק יע"א

מכתביו הגיעוני. ויסלח נא מעכ"ת כי לא יכולתי להשיב לו עד עתה לגודל הטרדה. בדבר הגט שכ"מ שסידר מעכ"ת שהי' מקום עיגון גדול ומחמת רוב הנחיצה לא הי' יכול להוועץ עם לומדי תורה בזה אף שהי' לו כמה ספיקות בענין סידור הגט ועכשיו דרש ממני להודיעו דעתי העני' בזה וסידר לפני ספקותיו. הנה מה שדילג בגט תיבת מתא יפה דן ויפה הורה. ואף שבהלכות הגט להמרדכי הביא ראי' שגם כפר נקרא מתא מהא דאמרי' בעושין פסין אחוי לי' מתוותא דמיבלען בע' אמה ושיריים ופר"י דכפרים קטנים היו מדלא ידעם וקרי להו מתוותא ע"ש. וכ"כ התוס' בעירובין דף כ"א ד"ה אחוי מ"מ הרי סיימו בתוס' שם דלפי פרש"י שפירש מתוותא עיירות חרבות אין ראי' משם דכפר נקרא מתא ע"ש. ואדרבא מלשון רש"י משמע להיפך דמתוותא היינו עיירות דוקא ולא כפרים ומשום דקשיא לי' לרש"י היאך לא ידעם שהיו עיירות סמוכות מש"ה פירש שעיירות חרבות היו ולא ניחא לי' לרש"י לפרש כהתוס' שהיו כפרים משום דמתוותא משמע עיירות דוקא. ועי' בעירובין דף נ"ז פ"א דתנן דנותנין קרפף בין שתי עיירות וכן ג' כפרים המשולשין משמע קצת דכפר לא הוי בכלל עיר ומאחר דאם לא כתב מתא כשר כמבואר ברמ"א סי' קכ"ח ס"ב למה לנו לכנוס בספיקות ויפה עשה מעכ"ת שדילג חיבת מתא. עוד נסתפק מע"כ שהנהר ההולך בכפר ההוא אין לו שם גם יש בכפר ההוא בארות נובעים וכתבו בהגט דיתבא על מי מעיינות ומעכ"ת סמך בזה על דברי הב"ש ס"ק ט"ז שכתב דאין כותבין בארות רק מי מעיינות. ולפענ"ד לא דמי דהב"ש מיירי שיש בעיר מעיינות וגם בארות. ובזה דעת הב"ש דאין לכתוב רק מעינות משום דבארות הם ג"כ בכלל מעיינות וגם דיש לחוש שיתקלקלו [הבארות ע"ש] והדין עמו דהרי דעת המחבר בסעי' ו' דא"צ לכתוב כל ספוקי העיר ואם יש נהר א"צ לכתוב לא בארות ולא מעינות משום דנהר נודע] ומפורסם טפי מן מעיינות ובארת ולדעת המחבר נראה דה"ה בעיר דליכא בה נהר רק מעינות ובארת אין לכתוב רק מעיינות לחוד ולא בארת משום האי טעמא גופא דאין צריך לכתוב כל סיפוקי העיר ומי מעינות הם יותר עיקרים מן מי בארות. ואף שהרמ"א בסעי' ו' חולק על המחבר וס"ל דיש לכתוב כל סיפוקי העיר מ"מ הכריע הב"ש דהיינו דוקא בעיר שיש בה נהרות ומעינות דבזה דעת הרמ"א להזכיר בגט גם מעינות. משא"כ אם יש בעיר מעינות ובארת בזה המנהג כדעת המחבר דדי להזכיר מעינות לחוד ולא בארות משום שמא יתקלקלו הבארות כנלפענ"ד כוונת הב"ש. וראי' לדברי דאל"כ הי' לו להב"ש להביא דברי הב"ה לעיל בסעיף ד' שכתב המחבר דעיר שספוקה מן מי בארת כותבין על מי בארת וע"ז הי' לו להב"ש לומר דעכשיו המנהג שלא לכתוב מי בארת רק מי מעינות וע"כ כמ"ש דבדליכא בעיר מעינות כלל רק מי בארת פשיטא שאין לכתוב במקום בארת מעינות. והרי הב"ש בס"ק י"ד הביא בשם הב"י לפרש דברי מהרי"ק שהי' פוסל גט שנכתב בו מי מעינות אם רוב הסיפוק מן הבארת אפי' אם המעיין תוך העיר פסול כיון שאין רוב הסיפוק ממנו ע"ש א"כ הדברי' ק"ו דהשתא היכא דיש מעיין ובארת פסול אם כתב מעינות לחוד ולא הזכיר בארת מכש"כ היכא דליכא מעינות כלל רק בארת והוא כתב ומעינות דודאי פסול אלא ע"כ כמ"ש דהב"ש בס"ק ט"ז מיירי דאיכא מעינות ובארת ומסתפקין משניהם דאף דלדעת הרמ"א שם צריך לכתוב כל ספוקי העיר מ"מ לענין בארת כיון דאפשר שיתקלקלו די לכתחילה לכתוב מעינות לחוד ומש"ה ציין הב"ש דבריו על דברי הרמ"א בסעי' ו' ולא על דברי המחבר בסעי' ד'. מה שא"כ בנ"ד כיון דליכא מעין כלל בכפר ההוא רק נהר שאין לו שם וגם בארת אם כן נראה דלכתחילה הי' צריך לכתוב דיתבא על מי נהר ועל מי בארת. וגם בלא"ה נראה דנ"ד לא דמי לדברי הב"ש דבשלמא בעיר שכותבין בה גיטין בכל יום יש מקום לומר שלא לכתוב מי בארת משום דדרך הבארת להתקלקל והסופר יכתוב על דרך הרגלו מי בארת גם לאחר שיתקלקלו הבארת משא"כ בנ"ד דמיירי בכפר שאין כותבין כלל גיטין שם ורק שפעם אחת אירע שעת דחק ועיגון גדול א"כ פשיטא דיש לכתוב בהגט מי בארת. ואם לעתים רחוקות יצטרך לסדר שם עוד גט אחר שיתקלקלו הבארות יסדרו הב"ד את הגט כדין כיון שלא הורגלו לכתוב גיטין בכפר. עכ"פ לפענ"ד נראה ברור כמ"ש דהב"ש מיירי דוקא ביש לעיר מעינות ובארת דאז אין כותבין רק מעינות מה שאין כן אם ליכא מעינות בעיר רק בארת נראה ברור דמודה הב"ש דכותבין בארת. ואמנם מדברי הנו"ב מהד"ת סי' קט"ו לא משמע כן דהוא הקשה על הב"ש מדברי מהרי"ק הנ"ל דפוסל אם כתב מעינות במקום בארת ולפמ"ש לק"מ דשאני בעובדא דמהרי"ק דהמעיין הי' רחוק מן העיר וגם רוב הסיפוק הי' מן הבארות וא"כ הוי כליכא מעיין כלל כמ"ש הב"ש ס"ק מ"ד דקצת תשמיש הוי כאין מסתפק כלל.