מהרי"א הלוי חלק א ר

הרב הגדול החריף ובקי משנתו זך ונקי שושילתא דיחוסא רם וגבה ונשא המפואר לתהלה כש"ת מוה' העשיל באמב"ך נ"י

ראה ראיתי מכתב יקרתו. מבשר שלומו ושלום תורתו אשר יקרה בעיני מאד. ובדבר שאלתו בא' שהתחיל להדליק נרות חנוכה ונזכר שלא התפלל עדיין תפלת ערבית אם צריך להפסיק ולהתפלל מקודם או לא. והנה מעכ"ת הביא דברי המג"א סי' תרע"ב שכתב להדליק קודם ערבית אלא שכתב שהאחרונים חלקו עליו משום דתפלת ערבית הוא תדיר וקיי"ל דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ובאמת כי לפענ"ד יש לדון בזה דהנה כבר נודע מ"ש התוס' והרא"ש בשבת דף כ"ג דלענין להקדים תדיר קודם ולענין לדחות פרסומי ניסא עדיף. ויש לי להביא ראי' דלאו דוקא היכא שידחה הפרסומי ניסא לגמרי אמרינן דפרסומי ניסא עדיף אלא גם היכא שאם יקדים התדיר לא יהי' אח"כ פרסום נס גדול כמו אם יקדים הפרסומי ניסא גם בזה אמרינן דפרסומי ניסא עדיף להקדימי קודם התדיר. וע"כ לא כתבו התוס' דלהקדים תדיר עדיף חלא היכא שנוכל לעשות הפרסומי ניסא אחר התדיר ויהי' אח"כ פרסום גדול כמו אם נעשנו עכשיו אבל היכא שאח"כ לא יהי' פרסום גדול כל כך בזה מקדימין פרסומי ניסא למעלת התדיר. וראי' לזה מהא דאמרינן בש"ס מגילה דף ג' דכהנים מבטלין עבודתן לשמוע מקרא מגילה והקשו בתוס' דיעשו עבודתן מיד ואח"כ יקראו המגילה לבדם ותירצו דטוב לקרות עם הצבור משום דהוי טפי פרסומי ניסא ע"ש. והרי עבודת התמיד הוא תדיר ועיקר קרא דמיני' ילפינן דתדיר קודם בתמיד כתיב מלבד עולת הבוקר והתם ע"כ ע"כ בתמיד מיירי דלוים בדוכנן וישראל במעמדן בשעת עבודת התמיד היתה ואפ"ה מקדימין מקרא מגילה לתמיד. והרי התוס' בשבת כתבו דלענין להקדים תדיר עדיף מפרסומי ניסא. וע"כ כמ"ש כיון דבשעת עבודת התמיד היתה קריאת הצבור ואם יעשו הכהנים את התמיד מקודם אף דיקראו אח"כ בעשרה די"ג כהנים זוכין בעבודת התמיד כמבואר פ"ב דיומא מ"מ לא יהי' בפרסום גדול כל כך ומש"ה מקדימינן פרסומי ניסא לתדיר. א"כ גם בנ"ד כיון דמצות הדלקת נ"ח הוא בזמן שקיעת החמה קודם שתכלה רגל מן השוק ואף לדידן שמדליקין מבפנים צריך ליזהר בזה כמבואר סי' תרע"ב ס"ב בהג"ה ואם יתפלל ערבית מקודם יעבור הזמן א"כ צדקו דברי המג"א להדליק מקודם כיון דעכשיו יש פרסומי ניסא יותר משאם ידליק אח"כ אחר שיכלה רגל מן השוק ובזה פרסומי ניסא קודם לתדיר וכמ"ש. וכן מוכח גם כן מדברי הט"ז סי' תרפ"א שכתב דדוקא היכא שהפרסום הוא בשוה אם נעשה קודם התדיר או אח"כ בזה אמרינן דתדיר קודם. ובאמת לענין הבדלה שצריך להוסיף מחול על הקודש אם כן אין שום חילוק לענין פרסום אם נדליק קודם הבדלה או אח"כ כיון דבלא"ה כבר עבר זמן שתכלה רגל מן השוק מש"ה שפיר כתב הט"ז להקדים הבדלה מטעם תדיר וכסברת התוס' דלהקדים עדיף משא"כ בחול. וכשמדליק נ"ח בזמנה יפה כתב המג"א דנ"ח קודם לתפילת ערבית משום דעכשיו יש פרסומי ניסא יותר ובכה"ג מקדימין פרסומי ניסא לתדיר וכמ"ש וזה נכון

עוד נלפענ"ד בזה דבר חדש דבש"ס זבחים דף צ"א בהא דאיבעיא לן תדיר ומקודש איזהו מהן קודם. ובעי למיפשט מהא דתנן שלמים של אמש וכו' הא אידי ואידי דיום חטאת ואשם קדמי ואע"ג דשלמים תדירי ופרש"י שהן מצויין שבאים בנדר ונדבה. ומשני רבא מצוי קאמרת תדיר קא מיבעי לן מצוי לא קא מיבעי' לן ע"ש. מדברי הש"ס הללו מוכח דלא מיקרי תדיר רק מה שהוא חיוב על קרקפתא דגברא כמו תמיד וכדומה. אבל חיוב שבא על האדם מכח שקיבל על עצמו בנדר אף דעכשיו שכבר קובל עליו הנדר הדבר מוטל עליו חוב להקריב השלמים מ"מ כיון שעיקרו אינו בא מכח מצות התורה רק מחמת קבלת עצמו זה לא מיקרי תדיר רק מצוי. וזה מדוייק שם בלשון רש"י בד"ה מצוי קאמרת ע"ש. וא"כ לפי מה דקיי"ל דתפלת ערבית רשות אלא דהאידנא קבעוה חובה אבל עכ"פ אין זה חיוב מחמת מצות התורה דהא מדינא הוי תפלת רשות ורק מחמת הקבלה דקבלוה עליי' וזה לא הוי רק מצוי דלא עדיף משלמים דהוי נדר גמור ואפ"ה לא הוי רק מצוי א"כ ניהו דגם מצוי מיקרי מעלה להקדים כמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל בתשו' סי' קנ"ב. מ"מ י"ל דלענין מצוי פרסומי ניסא עדיף אף להקדים וא"כ שפיר כתב המג"א להקדים הדלקת נ"ח דלא כתבו התוס' רק דתדיר קוד' לפרסומי ניסא ולא מצוי ותפילת ערבית אינו רק מצוי וכמ"ש. מיהו עדיין יש לעיין ניהו דתפילת ערבית הוא רשות אבל ק"ש של ערבית הוא בודאי חובה מה"ת. וא"כ יש להקדים תפלת ערבית מחמת ק"ש שבה ולהקדים ק"ש לנ"ח דק"ש הוא תדיר דהוא חובה מוטלת על האדם. אבל באמת הדבר נכון דבהא דאמרינן דזמן הדלקת נ"ח הוא משתשקע החמה וכתב המג"א דזה הוא צאת הכוכבים ובאמת הדבר מבואר באו"ח סי' רס"א ס"א בהג"ה דאחר שקיעת החמה מתחיל זמן בין השמשות וכן מבואר להדיא ביו"ד סי' רס"ו ס"ט וע"כ צ"ל דמ"ש המג"א דסוף שקיעת החמה הוא צאת הכוכבים היינו ספק צ"ה דהוא בין השמשות. וא"כ לכאורה אין מקום כלל למ"ש השבו"י להקדים ת"ע לנ"ח משום דתפלה הוא תדיר דהרי זמן נ"ח מתחיל מסוף שקיעה דהוא התחלת ביה"ש כמו שהוכחתי וזמן תפילת ערבית הוא בלילה ממש וכיון דזמן הדלקת נ"ח מתחיל קודם זמן תפלת ערבית בכה"ג לא אמרינן תדיר קודם כמ"ש הט"ז סי' תרפ"א. אבל הדבר נכון דלפי מה דקיי"ל כר"י מתחיל זמן תפלת ערבית אחר פלג המנחה ועי' בתוס' ברכות דף כ"ו ע"ב ד"ה יעקב. וא"כ מתחיל זמן תפלת ערבית מבעוד יום ולהכי כתב השבו"י להקדים ת"ע מטעם תדיר. ומעתה דברי המג"א מזוקקים שבעתיים. דהרי כתב הטור בסי' רל"ה דאף לפי מה דקיי"ל כר"י דאחר פלג המנחה הוי לילה זה דוקא לענין תפלת ערבית אבל ק"ש של ערבית הוא בלילה דוקא אחר צאת הכוכבים וכן דעת רוב הפוסקים. וא"כ לענין ק"ש של ערבית בודאי יש להקדים נ"ח אף דק"ש הוא תדיר משום דזמן חיוב הדלקת נ"ח מתחיל בתחילת בין השמשות וזמן ק"ש הוא בלילה דוקא אחר צאת הכוכבים והיכא דמתחיל זמן החיוב מקודם לא אמרינן דתדיר קודם כמ"ש בשם הט"ז. ואי משום ת"ע דמתחיל ג"כ מבעוד יום כמ"ש התוס' שפיר יש לומר כיון דת"ע הוא רשות רק דקבלוה עליי' חובה זה לא מיקרי תדיר רק מצוי כיון דאיננו חובה מחמת מצות התורה ובכה"ג לא אמרינן תדיר קודם לפרסומי ניסא וכמ"ש ודוק היטב

ומדי שמתי עיוני בזה עלה ברעיוני ליישב קושית התוס' בסוכה דף נ"ו בהא דאמרו שם אמר לך רב אנא דאמרי אפי' לב"ה ע"כ לא קאמרי ב"ה התם אלא שהיין גורם לקידושא שתאמר אבל הכא אי לאו זמן מי לא אמרינן סוכה. ותמהו בתוס' דהא בהדי' קאמרו ב"ה הטעם משום דתדיר קודם ע"ש. ולפענ"ד נראה בזה. דהנה בהא דס"ל לרב סוכה ואח"כ זמן צריך להבין דהא פשיטא דכ"ע ס"ל דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וע"ז לא נחלק אדם מעולם. והנ"ל בזה דבהא דמיבעיא לן בזבחים שם תדיר ומקודש איזהו מהן קודם ובעי למיפשט מהא דתמידין קודמין למוספין ואף דמוספין קדושי טפי דבאים מחמת שבת ודחי הש"ס אטו שבת למוספין אהני לתמידין לא אהני. ופרש"י דגם תמידי שבת שם שבת עליהם וקדושי טפי וכן בעי התם למיפשט מדוכתי אחריתי ודחי כה"ג ע"ש. ונראה לפענ"ד ברור דשינוייא דהש"ס לא שייך רק בתמידין וכה"ג שהם באים חובה ליום בזה יש סברא לומר דתמידין הבאים חובה לשבת וכן מוספי שבת הבאים חובה לר"ח קדושי טפי אבל בדבר שאינו חובת