מהרי"א הלוי חלק א קצח

דהיינו שארסה השלישי ע"ש. והוא תמוה דהא בנשואין קיי"ל כרבי דאף בתרי זימני הוי חזקה. ולפמ"ש ניחא דדוקא במת גם בעלה השלישי דהוי' קטלנית ודאי בזה חייש רב אשי אף באירוסין דלמא מזל' גורם אבל אם מת בעלה השני באירוסין אף דבנשואין קיי"ל כרכי דאף בתרי זימני הוי חזקה מ"מ הרי הב"י בסי' ט' הביא בשם הא"ז הא דקבעינן הילכתא כרבי דלשלישי לא תנשא לא לודאי חששא אלא לספק חששא ע"ש. ומש"ה אף רב אשי מודה דבתרי לא חיישינן לומר מזל גורם דבאמת לא מצינו בשום מקום דהבעל ימות במזלה של האשה ואדרבא איפכא מצינו דהאשה היא שדה של הבעל ומזלו גרם לה וכדאמרינן נסתחפה שדהו. ודוקא במתו שלשה אנשי' דהוי ודאי קטלנית בזה דוקא חייש רב אשי משום חומר הסכנה דלמא מזל' גורם ומשום דחמירא סכנתא וחיישינן אף לדבר רחוק. אבל בשני אנשים כיון דהוא רק ספק קטלנית כמ"ש הא"ז אף דבסכנתא חיישינן גם לספיקא אבל תו לא חיישינן לומר ג"כ דמזל גורם דהוא ג"כ דבר רחוק וכמ"ש ומש"ה הוצרך רש"י לפרש הא דחייש רב אשי אף באירסה ומת או בנפל מדיקלא משום דמזל גורם היינו בבעל השלישי דוקא דהוא ודאי קטלנית. ובזה מיושב מה שהקשיתי לעיל דמש"ס יבמות ס"פ כיצד מוכח דאף בשני אנשים ואף בנהרג א' מהם ג"כ איכא איסורא דקטלנית דאל"כ לא הוי צריך לשנויי לא מיתה אגרושין ורק דלעולם מיתה אמיתה וקאי על הרגתיו הרגנוהו דקתני לעיל מינה. ולפמ"ש ניחא דהתם קאמר הש"ס לימא מתניתין דלא כרבי דאי רבי האמר בתרי זימני הוי חזקה ומשני לעולם רבי הוא ומיתה אגרושין וכו' ע"ש. ומעתה לא הוי מצי לשנויי לעולם רבי הוא ומת קאי אהרגתיו דלרבי גופי' דס"ל בתרי זימני הוי חזקה ומועיל אף לענין ממון [ודברי התוס' ביבמות דף ס"ה ד"ה נשאת שכתבו דלענין ממון מודה רבי המה תמוהים כמבואר בב"מ דף ק"ו ע"ב וכבר נתעוררו בזה האחרונים]. וכיון דרבי ס"ל דבכל דוכתי אף בממון הוי חזקה בתרי זימני א"כ גם בתרי זימני הוי ודאי קטלנית ומש"ה אף בשני פעמים חיישינן לומר מזל גורם ואסורה אף בנהרג אח' מהם ומש"ה הוצרך לשנויי לא מית' אגרושין ולעולם רבי הוא. אבל לדידן דבממון קיי"ל כרשב"ג דבעינן שלשה פעמים למיהוי חזקה ורק בנשואין קיי"ל כרבי משום ספיקא וכמ"ש הא"ז וכיון דרק ספיקא הוא תו לא חיישינן לומר מזל גורם דמצד הסברא מהראוי לומר יותר דמעיין גורם ומש"ה פרש"י דוקא בשלשה פעמים וכנ"ל ודו"ק

ומעתה אין אנו צריכין לומר דטעם המתירין בנהרג א' מהם או נפל משום דס"ל כמ"ד מעיין גורם וכמ"ש הב"ש וכבר תמהתי דפשיטא דקיי"ל כרב אשי נגד רב הונא דבתרא הוא ומש"ה פסקו הרי"ף והרמב"ם והרשב"א וכל הקדמונים דמזל גורם ואיך אפשר לומר דהמתירין חולקים ע"ז. ולפי דברינו י"ל דגם המתירין ס"ל כרב אשי דמזל גורם ורק דרב אשי גופי' לא חשש לומר דמזל גורם רק בג' זימני דהוי קטלנית ודאי אבל בתרי זימני דהוא רק ספק קטלנית לא חיישינן לומר דמזל גורם כיון דענין מזל גורם הוא דבר רחוק וכמ"ש הרא"ש בתשובה וכבר הבאתי סעד גדול לזה מדברי רש"י ביבמות דף ס"ד ע"ב שפירש דארסה בעל השלישי. ועי' בתשובות הרמב"ן והרשב"א שהביא הב"י בסי' ט' שם מבואר דהמתירין מיירי להנשא לבעל השלישי ומשום דאז עדיין לא הוי רק ספק קטלנית וזה ברור מאד. ובזה יש ליישב קושית מהרש"א בכתובות דף מ"ג ע"ב ואין להאריך עכ"פ כבר הראיתי לדעת דבנ"ד דלא הוי רק תרי זימני גם לרב אשי לא חיישינן לומר מזל גורם וכמ"ש רש"י וזה טעם המתירין וכיון דכתב מעכ"ת דנודע לו מאנשים נאמנים דבעלה השני לא מת כדרך על הארן יש לנו עמוד גדול לסמוך עליו בנ"ד המה המתירין שהביא הרמ"א בסי' ט' וכבר כתבתי שכן מוכח גם מדכרי רש"י

אמנם בגוף הדבר מה שתמהו הח"מ והב"ש על הרמ"א שהתיר בנהרג אח' מהם או נפל דלדבריו גם בארוסין הי' לו להתיר דבגמרא בחדא מחתא מחתינהו דארסה ומית או דנפל מדיקלא ומית ומדוע לא הגיה הרמ"א לחלוק על המחבר גם באירוסין וכתבו שהרמ"א קיצר במקום שהי' לו להאריך. לפענ"ד נראה בזה דבר חדש דהנה בש"ס נדה דף ס"ו אמרינן הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושני' ושלישית מכאן ואילך לא תשמש ניסת לאחר וכו' ניסת לאחר וכו' מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק את עצמה וכו' ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה הדם יוצא דברי רבי. וכתב רש"י דדוקא הך מלתא לחודי' דנאמנת אשה לומר מכה יש לי וכו' אתיא כרבי אבל רישא לא אתיא כרבי דכיון דתניא דבעי' ג' זימני א"כ ע"כ כרשב"ג אתיא דלרבי בתרי זימני הוי חזקה. אמנם התוס' שם כתבו דגם הרישא מצי אתיא כרבי ומודה רבי ברואה דם מחמת תשמיש דבעי' ג' זימנין לאחזוקה דומיא דהך דלעיל לימים שנים ולמה שלא מנו חכמים ג' כגון אכלה שום או פלפלין דאפי' לרבי בעי תלת זימני ע"ש. וכן כתבו עוד בנדה בדף ס"ג ע"ב ד"ה לימים דמודה רבי באכלה שום ופלפלין דבעינן ג' זימני הואיל ואינו וסת גמור וביאור דבריהם נלפענ"ד דדוקא היכא דהדבר בא מצד הטבע בעצמותה בזה דוקא ס"ל לרבי בתרי זימני הוי חזקה כמו בווסתות שטבע האשה גורמת שתראה דם לזמן הזה וכן השור הוא נגחן בטבעו אבל אם אין הטבע בעצמותה גורם ראיית הדם אלא א"כ בצירוף מעשה כגון שמשה וראתה או אכלה שום וכדומה בזה גם רבי מודה דבעינן שלשה פעמים. ומעתה י"ל דזה טעם המתירין בנהרג או נפל ולא משום דס"ל דמעיין גורם דא"א לומר כן וכמ"ש לעיל דפשיטא דקיי"ל כרב אשי דמזל גורם אלא הטעם דכיון דהבעל לא מת על מטתו. רק נהרג ע"י אחרים או עלה לראש הדקל וכיון דהמיתה נתהווה ע"י מעשה לא איתחזקה עדיין למיהוי קטלנית רק בג' זימני דבזה מודה רבי דבעינן ג' פעמים וכמ"ש התוס' וכבר הבאתי לעיל בשם הרמב"ן והרשב"א דהמתירין לא התירו רק לבעל השלישי והיינו מטעם שכתבתי דבכה"ג בעינן ג' פעמים אף לרבי. והא דאמרינן בש"ס דאיכא ביניי' דנפל מדיקלא ומית היינו שמת גם בעלה השלישי דהיכא דמת ע"י מעשה בעינן ג' זימני לדברי הכל. ומש"ה לא נחלקו המתירין בנתארסה משום דגם הם מודו דקיי"ל כרב אשי דמזל גורם וכרבי דבתרי זימני הוי חזקה דבנשואין קיי"ל כרבי ובנתארסה תרי זימני תו לא חזיא לאנסובי לבעל השלישי ובזה לא נחלקו הפוסקים. ורק בנהרג או נפל ס"ל להמתירין דמותרת לינשא לשלישי ומשום דהיכא דאתחזקה ע"י מעשה בעינן ג' פעמים אף לרבי וכמ"ש התוס' ומיושב היטב קושית הח"מ וב"ש ודוק היטב

עוד יש מקום לסמוך עליו להתיר בנ"ד ע"פ מה שחידש לנו הנו"ב במהד"ק סי' ט' דכיון שכתב הרא"ש בתשובה דהא דמזל גורם הוא דכיון דהאשה מתפרנסת ע"י הבעל גורם מזלה שימותו אנשי' למען תחי' בעוני. ומעתה באשה שהיא אשת חיל ומתפרנסת במו"מ גם אחרי מות בעלה ואנו רואין שאין מזלה גורם לעניות לא שייך לומר מזל גורם ולא הוי קטלנית ומותרת ע"ש בנודע ביהודה. ואף שהוא ז"ל שם לא רצה לסמוך ע"ז להתיר היינו משום שחשש למ"ד מעיין גורם דלדידי' לא שייך סברא זאת [והיינו משום דס"ל להנו"ב דהמתירין שהביא הרמ"א ס"ל דמעיין גורם וכמ"ש הב"ש וכבר דחיתי לעיל דא"א לומר כן] משא"כ בנ"ד מותרת לדברי הכל דאם נימא דמזל גורם מותרת כיון דהיא נושאת ונותנת ומתפרנסת בכבוד גדול א"כ לא שייך לומר דמזל גורם וכמ"ש הנו"ב. ואם נחוש למ"ד דמעיין גורם א"כ מותרת כיון דלא מת בעלה השני כדרך כל הארץ והוי כנפל מדיקלא דמותרת למ"ד מעיין גורם כמבואר בש"ס. ועי' בתשו' סתם סופר ח"א סי' כ"ג כתב דהא דביאר הרמב"ם בתשובה דאיסור