מהרי"א הלוי חלק א קצז

הוא כשר בדיעבד בלי ספק. דברי ידידם מוקירם ומכבדם דוש"ת בלב ונפש

סי' קעט ב"ה יום ב' כ"א תמוז. תרכ"ד לפ"ק לבוב

עלה והצלח. עדי כלח. בן אחותי יקיר לבבי. רעי ואהובי. הנחמד החריף השנון השלם בכל חכמה ומדע. שושן צומח. חבצלת פורח. מוה' נפתלי הירץ ראפאפורט נ"י

מה נעמו לי אמריך מה עצמו מדברותיך. המה השיקו את תלמי לבבי הזרועה לה אהבתינו ותשרש שרשיה ותוצא פרח ותציץ ציץ ותגמול אהבתינו. ואת אשר פלפלת בחכמה ליישב קושית רבינו הגדול מוה' משלם זצ"ל בתוס' ב"מ דף ג'. האומנם יש עמדי דבר ד' להשיב על דבריך. חלילה לי אם אשחית ואם אבלע נועם אמריך החייתני בדבריך יקירי. חזק ואמץ והי' לבן חיל ותשים כל מעיינך בתורת ד' אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. אמנם למען הראות לך כי נתתי עין עלי דבריך הנחמדים הנני בזה לערוך לפניך את אשר חנני ד' בישוב קושיא הנ"ל. ואתה הסכת ושמע כי לדעתי העני' יש בזה דברים כנים ואמתים. דהנה התוס' בכתובות ובגיטין הקשו בהא דאמרינן דמש"ה לא מהמנינן למודה במקצת במיגו דכ"ה משום דאשתמוטי קא משתמיט משמע דבכ"ה לא שייך אישתמוטי ובמס' שבועות אמרינן להדיא דגם בכ"ה שייך אישתמוטי ע"ש. ולפענ"ד נראה בזה דבר נכון מאד. דבש"ס ב"מ דף ה' אמרינן הכופר במלוה כשר לעדות בפקדון פסול לעדות וכגון דהוי נקיט לי' בידי' ע"ש. אבל במלוה אע"ג דנקיט לי' בידי' מ"מ לא מיפסיל לעדות משום דאישתמוטי קא משתמיט כיון דמלוה להוצאה ניתנה א"כ אפשר דניצרך לו המעות כעת לצורכו ומש"ה כופר בו אע"ג דנקט לי' בידי' וסבר עד דהוי לי' זוזי אחריני שלא יצטרך אליו כ"כ אז ישלם לו כן צריך לומר בביאור הגמרא וכן הוא בא"ז שם אבל עכ"פ אילו הי' נודע לנו בברור גמור אשר דמי המלוה המה בידו ואין לו על מה להוציא אלו המעות בודאי בכה"ג גם הכופר במלוה פסול לעדות דלא שייך בזה אישתמוטי כיון דהמעות המה בידו ואינם צריכים אליו כלל ואפ"ה כפר א"כ גזלן הוא ועי' בסמ"ע סי' צ"ב ס"ק י"ד. ומעתה מיושב קושית התוס' הנ"ל דשפיר קאמר הש"ס דמש"ה לא מהמנינן למודה במקצת במיגו דכ"ה משום דלא חשדינן לי' בגזלן כלל רק מש"ה הוא כופר במקצת משום דאישתמוטי קא משתמיט דאין לו כעת כל המעות לשלם. אבל החמשים שהודה יכול לשלם עכשיו ולכך הודה עליהם. ומש"ה לית לי' מיגו דכופר הכל דכיון דהחמשים שהודה בידו הוא לשלם אותם אילו הי' כופר בכל הי' גזלן גמור כיון דיכול הוא לשלם חמשים ואעפ"כ כופר בהם וכיון דלא חשדינן לי' בגזלן מש"ה לא יוכל לכפור הכל ולית לי' מיגו משא"כ בהך דשבועות דהוא באמת כופר הכל אז אמרינן שפיר דאישתמוטי קא משתמיט ולית לי' כעת מעות כלל לשלם ואיננו גזלן כלל רק דמשתמיט עד שיהי' לו מעות. אבל אם הוא מודה במקצת א"כ בידו לשלם חמשים זוז. וכל שבידו לשלם אם יהי' כו"ה יהי' גזלן וכיון דלא חשדינן לי' בגזלן לא יוכל לכפור הכל ולית לי' מיגו. והוא עצה עמוקה ודוק. והנה זה פשוט דלמאי דאמרינן בכופר הכל חזקה אין אדם מעיז לאו דוקא אם הוא טוען ברי אלא דאף אם כופר ואמר איני יודע אם הלויתני גם כן הוא העזה דאם לא כן מהראוי להאמין מודה במקצת במיגו דאינו יודע אם הלויתני וכעין זה כתב הר"ן פ' כל הנשבעין. ומעתה מיושב קושית הגאון זצ"ל. דהנה למאי דס"ד להתוס' דכו"ה חייב ש"ד ע"כ צ"ל הטעם משום דאשתמוטי קא משתמיט ומש"ה רמי רחמנא שבועה עלי' כי היכי דלודי וכעין דאמרינן בש"ס שבועות דמה"ט מחייבינן לי' שבועת היסת. והנה הא דאמרינן דכופר במלוה כשר לעדות משום אישתמוטי דרוצה להוציא המעות עכשיו לצורכו אף שעבר הזמן כיון דמלוה להוצאה ניתנה וברשות בא לידו להוציאה מכוין לאישתמוטי עד שיהי' לו מעות ועי' בסמ"ע סי' צ"ב ס"ק י"ב. אבל אם אחד תובע את חבירו מנה. פשיטא דאם תובעו שלא כדין ורוצה להוציא מעות מחברו כדי שיוציאנו לצרכיו וכשיהי' לו מעות ישיב לו הוא גזלן גמור דדוקא אם בא לידו ברשות אז שייך לומר אשתמוטי כמ"ש הסמ"ע שם אבל לא להוציא מעות מחבירו וזה גרע טפי מכופר בפקדון דפסול לעדות ומש"ה בטוענו בספק ע"פ העד בכה"ג אם יפרע לו ואח"כ יתבענו שנית ויטעון א"י יהי' פטור מלשבע ומלשלם משום דאין אדם מעיז דהכא לא שייך אישתמוטי כיון דהוציא מעות זה מחבירו שלא כדין הוי גזלן גמור וכיון דלא חשבינן לי' בגזלן יהי' פטור מלישבע ודוק היטב

סי' קפ ב"ה יום ו' עש"ק י"ג טבת תרכ"ז לפ"ק לבוב

שלום וברכה וכ"ט אל כבוד ידידי הרב המופלג החריף ובקי איש חמודות במעלות ומדות ירא ד' מרבים. כש"ת מוה' צבי הירש שפערינבערג מק' טשארטקוב יע"א

מכתב שאלתו הגיעני באח' שנתאלמן ר"ל ורצונו להזדווג באשה צנועה במעשיה מכלכלת מסחר וקנין בפועל כפיה לפרנס א"ע ואת בניה אשר לה מבעלה הראשון אמנם כבר הי' לה שני בעלים ונעדרו ר"ל ונפשו יראה לו מחשש קטלנית וכפי הנשמע מאנשים כשרים ורגילים בבית בעלה השני כי מיתת בעלה השני הוסבה ע"י שונאים וגם בעלה הראשון הי' חלוש ותש כח בעת הנשואין אמנם לב השואל בריא כאולם בטחונו חזק בהשי"ת לישא אשה חשובה הזאת זולת כי נאמר לו כי יש בזה חשש ע"פ דתה"ק ורצונו לשמוע חוות דעתי העני' בזה. והנה בש"ע סי' ט' הובאו שני דיעות בזה באם נהרג א' מהם או נפל אם שייך בזה איסור קטלנית וכתב הב"ש דטעם המתירין משום דס"ל כמ"ד מעיין גורם וכל שלא מתו מחמת חולי אינו כלום ע"ש. ובאמת שדבר זה צריך ביאור הא כיון דרב אשי דהוא בתרא ס"ל מזל גורם פשיטא דהכי קיי"ל וכדקיי"ל בכל דוכתא דהלכה כבתראי וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ועי' בתשובות הרמב"ן שהביא הב"י שם. וגם דלכאורה יש להביא קצת ראי' למאן דס"ל מזל גורם. מהא דאמרינן ביבמות דף כ"ו מאי לאו מיתה אמיתה וכו' משני לא מיתה אגירושין ופרש"י מיתה אמיתה דוכלן שנישאו לאחרים ונתאלמנו קאי אמתניתן דמת הרגתיו הרגנוהו ע"ש. ולמה דחיק הש"ס לשנויי לא מיתה אגירושין לימא דלעולם מיתה אמיתה ורק הך דוכלן שנתאלמנו לא קאי על מת רק על הרגתיו הרגנוהו ומש"ה מותרת לינשא להעד משום דכיון דנהרג הבעל הראשון ולא מת מחמת חולי מותרת למ"ד מעיין גורם אלא ע"כ דגם בנהרג שייך איסור קטלנית והיינו משום דמזל גורם ומש"ה הוצרך לשנויי לא מיתה אגירושין וכיון דסתמא דתלמודא אזלא כמ"ד מזל גורם מהיכן סמכו המתירין בנהרג או נפל. ולדעתי העני' הי' מקום לומר בזה דטעם המתירין הוא משום דבאמת מצד הסברא יותר הי' ראוי לומר מעיין גורם היינו שיש לה חולי שעי"ז מתים אנשי' דענין מזל גורם אינו מובן כלל והרא"ש בכתובות נדחק מאד בזה. וע"כ צ"ל דרב אשי משום חומר סכנתא חשש לזה דילמא מזלה גורם, ומש"ה אף באירסה או בנפל מדיקלא ג"כ אסור. ובזה עמדתי על כוונת רש"י ביבמות דף ס"ד ע"ב שפירש הא דאמרינן איכא בינייהו דארסה ומית