מהרי"א הלוי חלק א קצו

ומיושב בזה היטב קושית התוספת בקידושין דף ס"ו ע"א ד"ה מאי מה שהקשו על רש"י דמש"ה לא מוקמי' לינאי מלכא בחזקת כשרות משום דיש חשש שנולד בפסול דהא קיי"ל לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה. ולפמ"ש אתי שפיר דבתרי ותרי לא אמרינן הכי ודו"ק. וע"פ האמור הנה מקום אתי לאמר דגם ספיקו של המהרי"ט בהא תליא דאם נאמר דמחמת החזק' נתברר הדבר א"כ גם כאן מחמת חזקת מ"ק נתברר מאחר שלא הי' מעולם רשות לזה להשתמש בשל חבירו בודאי האמת עם הניזק ואף שהחזיק זה בתשמיש כיון שיש ספק בדבר אם מועיל החזקה מוקמינן בחזקת מ"ק המבררת שהאמת כדבר הניזק. אבל אם נאמר שחזק' אינה מבררת כלום רק דמספק אין מוציאין הדבר מכמו שהי' עומד עד עתה א"כ אדרבא מאחר שעד עתה עכ"פ החזיק זה להשתמש שם מוקמינן אותו בחזקתו. ומספק לא נוכל להוציא מיד המחזיק והיכי דקיימי תיקום. אבל כל זה בספק דעלמא אבל בספק דפלוגתא דרבוותא דאז א"א לומר דהחזק' מבררת שהעיקר כדיעה זו דפשיטא דמחמת החזק' לא נתבררה ההלכ' ועיין בפר"ח סי' ק"י ביו"ד ורק דהחזק' מועלת דמספק לא נוציא הדבר מכמו שהי' ואם כן ממילא מוקמינן בחזקת המחזיק דמספק לא נוכל להוציא מכמו שהי' עד עתה

ובזה אמרתי דבר יקר מאד. בהא דפריך בש"ס ב"מ דף ו' ע"ב ואי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו אמאי נכנסין לדיר נמצא זה פוטר ממונו בממון של כהן. וכבר עמד בזה הרשב"א בתשו' והב"י דמה בכך אי תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו למה איקרי ממונו של כהן הא כל כמה דלא תקפה הרי היא בחזקת ישראל לכל דבר וממונו הוא ויכול להפרישו למעשר. ולפמ"ש י"ל דודאי אם נאמר דמחמת החזק' חזקת מ"ק נתברר המעשה שזה אינו בכור ממילא אינו מועיל תפיסת הכהן כיון שידענו בבירור גמור מחמת החזק' שזה הבכור הוא של הבעלים א"כ מהראוי לומר תקפו כהן מוציאין מידו. אבל אם נאמר דמחמת החזק' לא נתברר כלום. רק דמספק מעמידין אותו כמו שהי' א"כ י"ל כיון שעכשיו היא ביד כהן מעמידין אותו בידו. ומספק אין יכולין להוציא מיד הכהן ועיין ברשב"א בתשו' סי' שי"א

ומיושב בזה קושית התוס' כתובות דף כ' ע"א ד"ה ואוקי אמאי בממונא בתרי ותרי מוקמינן ממונא בחזקת מארי' ואם תפס המלוה לא מפקינן מיני' והא קיי"ל תקפו כהן מוציאין אותו מידו. ולפמ"ש י"ל כיון דבתרי ותרי אין החזק' מועלת מטעם בירור דאין לך בירור יותר משני עדים וכיון דאם היו באים עוד שני עדים לא היו מועיל דתרי כמאה ממילא גם החזק' אינה מבררת כלום כמו שכתבתי למעל'. ורק הא דמוקמינן בתרי ותרי אחזקה ע"כ הוא מטעם דמספק אין מוציאין הדבר מכמו שהי' ומש"ה שפיר מועיל תפיסת המלוה ג"כ דכמו דאין יכולין להוציא מספק מן הלוה ה"ה לאחר שתפס המלוה אין מוציאין ממנו מחמת הספק ומעמידין הדבר כמו שהוא משא"כ בספק בכור דאז אמרינן דמחמת החזק' נתברר הדבר שזה אינו בכור וכיון שכבר נתברר שהוא של הבעלים מש"ה אם תקפו כהן מוציאין מידו ודו"ק

ומעתה שפיר מדייק הש"ס דבשלמא אם נאמר ת"כ מוציאין מידו אלמא דמחמת החזק' נתברר בודאי שהוא של הבעלים שפיר נכנס לדיר להתעשר ואין על הנותרים שום חשש טבל. דזה גזה"כ דאזלינן בתר חזקה ובודאי הוא אינו בכור אבל למ"ד תקפו כהן מוציאין מידו ומטעם שכתבתי דהחזקה אינה מבררת ורק דמעמידין אותו כמה שהי' א"כ ניהו דלענין ממון אין מוציאין מן הבעלים מחמת ספק אבל כיון דעכ"פ עדיין לא נתברר מחמת החזקה. ועדיין הדבר בספק עומד היאך נכנס לדיר להתעשר הא הוי ספק מצוה ואזלינן לחומרא שאינו יוצא ידי מצוה רק בברור וזה נכון מאוד לפע"ד והארכתי עוד בזה ליישב דברי הרמב"ם שפסק דתקפו כהן אין מוציאין מידו. ולרב הטירדה לא כתבתי יותר וגם זה המעט לא כתבתי רק למען הראותו כי יקר כבודו בעיני וחפץ אנכי להשתעשע עמו

ונחזור לענין כי נלפענ"ד ברור דהדין עם מעכ"ת מדעכ"פ מידי ס"ס לא נפיק שמא עיקר בכוונת הרמ"א כמ"ש הע"ש והט"ז דפסק לגמרי כדעת הרמב"ם. ואת"ל כדעת הסמ"ע דבעושה בתוך של חבירו לא החליט הרמ"א ולא הכריע עכ"פ מידי ספיקא לא נפיק שהרי גם כדעת ר"ת לא הכריע כמבואר בסמ"ע ובש"ך סי' קנ"ג להדיא וכבר נודע דעת הפוסקים דבס"ס מוציאין ממון. ואף לדעת החולקים מ"מ בנ"ד דיש ספק מי מיקרי מוחזק פשיטא דיותר יש להחליט הדבר ביד מי שהס"ס מסייע לו. וגם מאחר דהחצר הוא רשות לכולן ויש לו דריסת הרגל שם וגם קילוח השופכין ילך דרך החצר ואין שום נפקותא רק אם ישפכו השופכין סמוך להבית או באמצע החצר לדעתי שזה מיקרי נזק קטן ובנזק קטן רבו הדיעות דהמזיק הוא המוחזק. וגם זה נזק שאינו מבורר. עוד יש לי בזה אריכות דברים ע"פ דברי הסמ"ע סי' ל"ד ס"ק י"ד אמנם לאשר גוף הדין פשוט בעיני ואנכי מוטרד מאד להשיב ליתר השואלים לא הארכתי עוד. ואבקשו להראות דברי אלה לפני הבד"צ שמה הגאון מוהר"ש העליר והרב מהר"מ מרודניק ולהודיעני דעתם בזה. גם יתר חידושי תורתו ודברי אגדתא הוטבו מאד בעיני דברי ידידו הדוש"ת באהבה: סי' קעח ב"ה יום ג' ב' מנ"א תרמ"ו לפ"ק לבוב. נחמה בכפלים. יזכו לראות בבנין ציון וירושלים. כבוד ש"ב ידיד נפשי ולבי. הרב הגאון החריף ובקי המפורסם כש"ת יהושע העשיל וואלערשטיין נ"י ראבד"ק רישא יע"א. ולהבד"צ הרבנים המופלגים מוה' ישראל ומוה' חיים יחיאל מיכל נ"י

הגיעני היום מכתבם הטהור בדבר הגט אשר שם המתגרשת מעריסה אסתר חיה וכן הוא נכתב בכתובה וגם עכשיו מקצת בני אדם קורין אותה בשני השמות יחד אמנם כמעט כל בני העיר קורין אותה בשם אסתר לבד וחתימתה לא נודע כי לא חתמה מעולם. ונכתב בגט הבא ממרחקים אסתר דמתקריא אסתר חיה. וכבר ניתן לידה. וכעת חכם אחד מערער על הגט. ואנכי לא ידעתי מי הוא וחלילה לי לפגוע בכבוד אדם גדול ות"ח. אמנם לענין דינא לא ידעתי שום מקום לפסול הגט בדיעבד שכבר ניתן ועי' בב"ש סק"ד. וגם הט"ג שהחמיר לכתחילה בכה"ג ליתן שני גיטין סותר דברי עצמו דהרי בסעי' כ"ו שם באשה ששמה מעריס' שרה גוציא. ומקצת קורין אותה שרה ומקצת גוציא. ואינו ידוע איזה הרוב יכול לכתוב שרה דמתקריא גוציא או גוציא דמתקריא שרה ע"ש. הרי דסגי גם לכתחילה בגט א' ומכ"ש בנ"ד דידענו בברור דרובא קורין אותה אסתר לחוד. וגם בלא"ה קשה על דבריו דמאחר דמודה דבדיעבד סגי בגט אח' אם כן מאח' שניתן בידה הגט הראשון והרי היא מגורשת בדיעבד בגט הזה למה לנו ליתן גם הגט השני כיון שכבר נתגרשה בגט הראשון. וגם האחרונים חלקו על הט"ג בזה שהצריך שני גיטין לכתחלה. ואילו קמאי דידי אתי עובדא הייתי מורה גם לכתחילה דסגי בגט א' וכמו שסידרו מעכת"ה. ומכ"ש בגט הניתן על ידי שליח דאין ליתן שני גיטין. אמנם בדיעבד שכבר ניתן הגט הדבר ברור דכשר ומותרת לינשא וחלילה להוציא לעז ח"ו על הגט כי