מהרי"א הלוי חלק א יט

לחיות מחמת סיבה אחרת מ"מ נפל ודאי לא היה והי' מותר באכילה וממילא לא איתקצאי בין השמשות ולא שייך כאן ברירה כלל. וכעין שאמרו וכבר בא חכם. ואף דבה"ש לא נודע עדיין אם יתקיים שמונה ימים והי' ספק נפל עדיין מ"מ כיון שבאמת לא הי' נפל רק שהבעלים לא ידעו הוי כמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין אותו דשרי כיון דבאמת היה ראוי אף שהבעלים אינם יודעין לא הוי מוקצה. וראי' גדולה לזה מהא דאמרינן בש"ס סוכה דף ל"ה ע"ב דמש"ה יוצאין באתרוג של דמאי מיגו דאי בעי מפקיר נכסיה וכו' והתם ביו"ט ראשון דוקא מיירי ואמאי לא ליתסר משום מוקצה דבה"ש עדיין לא הפקיר נכסיו. ואף דבטבל לא שייך מוקצה דטבל מוכן הוא אצל שבת מ"מ הרי לשיטת הרמב"ן דטבל הוי שפיר לכם והכא באתרוג של תרומת מעשר של דמאי עסקינן יעוי' בר"ן ובחי' הריטב"א בסוכה שם. א"כ תו הוה מוקצה. ועי' במג"א סי' תרנ"ה. אלא ע"כ כיון דהטעם דעניים אוכלין דמאי הוא משום דלגבי עניים סמכינן אהא דרוב ע"ה מעשרין הם. וא"כ אם מפקיר נכסי' ביו"ט תלינן למפרע שהדמאי הי' כבר מתוקן והת"מ שהפריש הי' בטעות ואיגלאי מילתא למפרע שהי' מותר גם בה"ש ומש"ה לא הוי מוקצה. ומיושב בזה קושית השעה"מ פ"ח מה' לולב למאי איצטריך הש"ס למימר דמש"ה יוצאין בדמאי מיגו דאי בעי מפקיר נכסיו הלא אפי' לא יפקיר נכסי' רק יפקיר האתרוג לבד ג"כ יהא מותר דהפקר פטור מן המעשר יעו"ש. ולפמ"ש א"ש דאם לא יפקיר נכסיו א"כ הוא עשיר ולא סמכינן ארובא וחיישי' שהדמאי אינו מתוקן וא"כ הי' האתרוג אסור בין השמשות ולכך אף אם יפקירנו ביו"ט שוב אסור משום מוקצה ומש"ה קאמר דיפקיר נכסי' והוה עני ותלינן שכבר ניתקן קודם בין השמשות ביד הע"ה שקנה מידו האתרוג ואיגלאי מילתא למפרע דלא הוי מוקצה. ודו"ק. וע"פ האמור יש מקום ליישב קושית התוס' בערובין ובשבת וסוכה למאי איצטריך לומר בדמאי מיגו דא"ב מפקיר נכסי' בלא"ה שרי הואיל וחזי לעני וכמו דשרינן בתרומה הואיל וחזי לכהן יעו"ש ולפמ"ש י"ל דהנה בתוס' שבת דף קכ"ז ע"ב הקשו מהא דאמרי' בגדי עניים לעשירים לא והכא שרינן תרומה הואיל וחזי לכהן ותירצו דהכא לכ"ע חזיא אלא דאיסורא הוא דרביע עלייהו אבל התם לא חזו מחמת גריעותא ע"ש. באור דבריהם נלענ"ד דודאי תרומה תורת אוכל עליו ואף שהיא אסורה לישראל מ"מ גם לפי דעת הישראל מודה הוא שמותרת לכהן מש"ה שרי משא"כ בבגדי עניים לעשירים דמאוס הוא אצלו מחמת גריעות' ואינו ראוי לכלום בעיניו. ומעתה י"ל דגבי דמאי א"א להתיר הואיל וחזי לעני משום שלפי דעת העשיר דלגבי דידיה חיישינן שהדמאי אינו מתוקן גם לעני הוא אסור ואינו ראוי לכלום ודמי שפיר לבגדי עניים לעשירים משא"כ בתרומה דגם לפי דעת הישראל מותרת הוא לכה ומש"ה הוצרך לומר בדמאי הואיל דא"ב מפקיר נכסי' והוי עני ונתברר הדבר למפרע שהי' מתוקן. ודו"ק היטב. וזה דבר יקר מאוד

אמנם כשאני לעצמי לא זכיתי להבין דברי המהרש"א מטעם אחר. דהרי אלו שמונה ימים בבהמה פשיטא דלא בעינן מעל"ע ומותר תיכף בליל שמיני כמבואר בשבת דף קל"ו ע"א וברש"י שם להדיא והפרמ"ג שכתב להיפך דבריו תמוהים כנודע וכבר השיג עליו כתשו' ח"ס חיו"ד א"כ מהיכן פשיטא לי' למהרש"א דאיתקצאי בה"ש הא כיון דבה"ש הוא ספק לילה כיון דחשש נפל הוא רק מדרבנן לדעת רוב הפוסקים משום דחיישי' למיעוט המצוי א"כ איפשר שמותר בספק לילה. ואין הזמן מסכים עמדי לעיין בזה וצ"ע. ועי' במג"א ריש סי' תקס"ב

ואת אשר נסתפק מעכ"ת בגוסס בשבת או ביו"ט ואמר שכבר גירש אשתו ומבקש לפוטרה מחליצה אם נאמן דכאן לא שייך לומר הואיל ובידו לגרשה מאחר ששבת היום. לא הבינותי הרי בעל שאמר גרשתי את אשתי לא הוי רק ספק מגורשת ובלאו הכי צריכה חליצה. וגם כיון שאמר שכבר גרשה קודם שבת בלא"ה אינו נאמן וגם בחול היכא שאמר גרשתי אתמול אינו נאמן לדעת הרבה פוסקים גם מכאן ולהבא דבחד גופא לא פלגינן דבורא ועי' בב"ש ריש סי' קנ"ב. אמנם בגוף הדבר נראה לפענ"ד דמה שאמרו בש"ס דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה לא משום שיש לו מיגו דאי בעי מגרש לה עתה רק הואיל ובידו לגרשה נאמן משום דהוה לי' כבעלים דנאמנים על שלהם וכדאמרי' פ' הניזקין כל שבידו נאמן ואף שאין דבר שבערוה פחות משנים מ"מ נאמן להתיר היכא דהוי בידו ועי' היטב ביבמות דף פ"ח ע"א ובתוס' שם ד"ה מידי שמבואר כדברי ועי' בש"ך סי' קכ"ד ס"ק א'. ומעתה דינו מבואר דהרי הרא"ש בגיטין פ' הניזקין בכלל י"א ביאר דהיכא שבידו נאמן אפי' היכ' שאינו יכול לעשותו עתה כגון שיהי' לו הפסד וכדומה ואף בס"ת נאמן אע"פ שהאזכרות כבר נכתבו יעו"ש היטב. וה"ה הכא פשיטא דנאמן. כן נ"ל ברור לדעת הרא"ש ומיושב בזה קושי' התוס' ב"ב דף קל"ד ע"ב ד"ה הואיל ודוק. והנני ש"ב וידידו. סי' טז ב"ה יום ה' י"א שבט תרכ"ז לפ"ק לבוב. שלום וכ"ט אל כבוד ידידי הרב החריף ובקי המופלג בתורה וביראת ה' טהורה החכם השלם כש"ת מוה' פלוני נ"י מק"ק פלונית יע"א

תמול בלילה מסר לי מעכ"ת מכתב שאלתו בדבר תבערת המחלוקת אשר ללהב יצאה וגם לחלק את העם לחצי הללו אוסרין והללו מתירין ועל כן תפוג תורה ומכשלה גדולה תחת ידם לבטל את בית החולים שמה. והנה כבודו יודע אשר אנכי מעולם נחבא אל הכלים לא אלכה בגדולות ובנפלאות ממני לא לבי הולך לעשות לי שם בארץ לחות דעי ע"פ תבל. לאמור איכה יעשו גדולי הדור אעשה כן גם אני. וידעתי גם ידעתי כי דלותי מאוד וגם בעוה"ר אין דורנו עולה יפה ומעט המה בעלי מחלוקת אשר כוונתם לשם שמים. כי אם הקנאה והתאוה והכבוד המה יוציאו את האדם מגדרו לעמוד על דעתו אף אם יתברר לו טעותו לעיני השמש בכל זאת יען כי אנכי הרואה כי ח"ו חלול ש"ש יש בדבר וגם איכא משום אפרושי מאיסורא. אמרתי יהי מה אשנה פרק זה ואת אשר ישים ה' בפי אדברה קבל עם השומע ישמע והחדל יחדל

והנה תורף השאלה היא כי מקצת אנשי עירו לקחו להם לשו"ב. בלתי ידיעת הרב האב"ד ויתר אנשי העיר. איש אחד אשר זה כמה שנים לא עסק במלאכת השחיטה כלל. גם הראה לי מעכ"ת גב"ע אשר הוא קל שבקלי הדעת משחק בקארטין עם נשים ומדבר נבול פה גם הוא משתכר לפעמים ועוד יתר תועבות אשר יבוארו מתוך דברי תשובתי. והנה מטעם משחק בקארטין אין מקום לפוסלו. דנהי דודאי אין זה מדרכי ישראל הכשרים לאבד הזמן היקר בדבר הבל וליצנות וכבר צווחו ע"ז גדולי האחרוני' בספרי מוסר. אבל לא מצינו שיהי' בזה איסורא מבורר לא מדאורייתא ולא מדרבנן גם לא משמע לאינשי איסורא בהכי. מיהו לפי המבואר בגב"ע שהיה משחק בלילה עם נשים וא"כ עבר על איסור יחוד שלדעת הרבה פוסקים הוא מדאוריית' ולא מבעי' אם היא אשת איש אלא אפי' בפנוי' איכא איסור נדה עכ"פ דודאי בושה היא מלטבול כמ"ש הרא"ש בתשובה ועי' בטור וש"ע אהע"ז סי' כ"ו. ולפי ענ"ד נראה פשוט שלדעת הסוברים דיחוד דעריות אסור מה"ת גם יחוד