מהרי"א הלוי חלק א קפט

דאינו פוטר ובולד תוך שמונה ימים דאסור גם בדיעבד ובזה מיירי התוס' בע"ז שם. וא"כ מוכח מדברי התוס' בע"ז דגם בלא שהה עד שתצא נפשו ליכא רק איסור דרבנן כדמוכח מדבריהם שם מדמדמי לה לגוסס. ואפשר דגם הרמ"א בסעיף ל"ד סובר כן דאף שכ' שם דאם לא שהה עד שתצא נפשו אם נשאת תצא מ"מ ליכא רק איסור דרבנן משום דבלא שהה הוי מיעוט המצוי וכמ"ש לשיטת התוס'

ואם כנים אנחנו בזה דליכא כאן רק איסור דרבנן אם כן שפיר יש לסמוך על סימני בגדים דבאיסור דרבנן נראה דלא חיישינן לשאלה וכמ"ש הגאון בנו"ב שם סי' מ"ג. הן אמת דלכאורה דבריו תמוהים דהרי במשנה אמרו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו. וע"ז אמרו בגמ' הטעם משום דחיישינן לשאלה והרי בש"ס בכורות דף מ"ו ע"ב אמרו דמש"ה בעי' פרצוף פנים עם החוטם משום דבעדות אשה אחמירו בה רבנן. ואם כן מוכח מזה דבדליכא פרצוף פנים עם החוטם רק פ"פ לחוד אינו מועיל אף דאיכא גם כן סי' בכליו ומבואר דגם באיסור דרבנן חיישי' לשאלה. ונראה דודאי להך שינוייא בגמ' דחיישינן לשאלה והוא חששא דאוריית' כדמוכח מדפריך חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן. וכיון דהוי חשש גמור גם באיסור דרבנן יש לחוש לשאלה. משא"כ לדידן כיון דאיכא תרי שינויי בגמ' והרבה מהקדמונים הכריעו דלא חיישינן לשאלה. ועי' בש"ך חו"מ סי' ס"ה ס"ק כ"ו. אם כן באיסור דרבנן שפיר נוכל לסמוך על דעת הסוברים דל"ח לשאלה וכמ"ש בנו"ב שם. ועוד דהרי בתה"ד סי' קס"א הביא בשם ספר מתי"ת דהיכא דאיכא עוד אומדנות מצרפינן סי' דכלים ע"ש ואין לך אומדנא יותר מזה היכא דמותרת לינשא מה"ת וא"כ בנ"ד לא חיישינן לשאלה. ואף דבתה"ד שם השיג על זה מהא דפריך בגמ' מגט דמהדרינן לשליח שאבד הגט דילמא שאני התם דאיכא אומדנא שזה הגט של זה השליח כיון שזה יודע שאבד הגט וכו' ע"ש. ולפמ"ש לעיל ניחא דגם במתניתין איכא אומדנא גדולה שזהו בעל האשה כיון דמכירין אותו בטב"ע ע"י פ"פ דמותרת מה"ת לשוק ואפ"ה חיישינן לשאלה ושפיר פריך הגמ' מגט כיון דלהך שינויא הוא חששא גמורה מה"ת וא"כ גם צירוף סימני כלים לאומדנא אחרת אינו מועיל ומיושב היטב קושית התה"ד. משא"כ לדידן דחשש שאלה הוא רק מחמת חומרא ומספיקא צדקו דברי ספר הנ"ל לומר דמצרפינן סי' כלים לשאר אומדנות וממילא דהיכא דמותרת ע"י הטביעה מה"ת ל"ח לשאלה

עוד אפשר לסמוך בנ"ד מאחר דהאשה הכירה כל הבגדים בטב"ע. ובכה"ג ל"ח לשאלה דאין הדבר מצוי להשאיל כל הבגדים וגם בבגד ציצית ל"ח לשאלה. אלא שמעכת"ה עורר בזה דמאחר דהאשה ידעה מהטביעה איכא חשש בדדמי לדעת הרא"ש. וכמו דלא מהני טב"ע בגופו ה"ה דטב"ע בבגדים ג"כ אינו מועיל. ולפענ"ד נראה דמאחר דהאשה אמרה גם כן סי' בהבגדים אף דאינם רק סי' אמצעים מ"מ מועילים סימני הבגדים לצרפם להטב"ע לענין שלא נחוש לבבדמי וכמ"ש התוס' ביבמות דף קט"ו ע"ב ד"ה וקאמרי. וכ"כ הב"ש בס"ק פ"ז. אמנם מ"ש מעכ"ת עוד דלדעת הרמב"ם דבמלחמה גם בקברתיו אינה נאמנת וע"כ משום דחשבינן לה למשקרת. וכיון דמים כמלחמה דמי יש חששא דמשקרת וא"כ הטב"ע שלה אינו כלום. לכאורה יפה כתב. אבל לאחר העיון יש לדחות. דהנה הדרישה ולבוש כתבו בטעמו של הרמב"ם דמתוך שהוא בהולה להמלט ומחמת אהבתה היא רוצה לקברו ולהמלט אח"כ יכול להיות שמתוך הבהלה קברה איש אחר לפיכך אפילו מה שאמרה קברתיו בדדמי אמרה ע"ש. וכיון דלדבריהם ליכא חשש משקרא רק חשש דבדדמי שוב מועילים הסימני בגדים לצרף לענין שלא נחוש לבדדמי וכמ"ש בשם הב"ש. וכן לפי הטעם שכתב הב"ש בס"ק קמ"ו משום דאין דרך להמתין במלחמה ולקבור אותו מש"ה חיישינן דמשקרא ע"ש. וטעם זה לא שייך כאן בנ"ד דעל מה שאומרת שמכרת הבגדים בטב"ע ליכא שום הוכחה שמשקרת. עוד אפשר לומר אחרי שנשים לב להבין דלפי טעם זה דאין דרך להמתין לקוברו והוי כמו אנן סהדי שהיא משקרת קשה א"כ בע"א שאומר קברתיו אמאי מותרת להנשא לכתחילה אף במלחמה הא גם לגבי העד יש לומר דבודאי משקר דאין דרך להמתין לקוברו. וצ"ל דשאני גבי עד דגם אם לא אמר קברתיו הוא בעיא דלא אפשיטא בגמ' לדעת הרמב"ם ומש"ה אם ניסת ל"ת כדקיי"ל בסעי' נ'. ומה שאנו מצריכין לומר קברתיו בע"א במלחמה הוא רק לטפוי מילתא לענין שתהי' מותרת לינשא לכתחילה מש"ה לא חיישינן שמא העד הי' ירא להמתין ומשקר במה שאמר קברתיו. משא"כ באשה שאם לא אמרה קברתיו מבואר במשנה להדיא שאינה נאמנת ועיקר ההיתר הוא רק מחמת שאמרה קברתיו מש"ה ס"ל להרמב"ם דיש לחוש שמשקרת במה שאמרה קברתיו משום דבודאי היא יראה לעמוד שם ולקוברו מחמת חוזק המלחמה. וא"כ בנ"ד דבאמת יש סימני הבגדים רק דהוי סימנים אמצעים והרי כתב הב"ש בס"ק ע' בשם רי"ו דאם נשאת ע"י סי' אמצעי לא תצא. ומה שאנו מצריכין גם הטב"ע הוא לענין שתהי' מותרת לינשא לכתחילה ובכה"ג תו אין לחוש שמא היא משקרת וכמו דלא חיישינן בע"א במלחמה אם אומר קברתיו. ובזה יש ליישב קושית מהר"א מזרחי שהביא הכ"מ ריש פי"ג מגרושין שהרמב"ם מפרש הבעיא בגמ' דע"א במלחמה בלא אמר קברתיו והרי"ף מפרש הבעיא באמר קברתיו ע"ש. ולפמ"ש י"ל דלפי הס"ד דבע"א במלחמה אינו מועיל בלא קברתיו שפיר כתב הרי"ף דגם בקברתיו אינו מועיל דודאי משקר משום דירא להמתין לקוברו. ורק לפי מה דקיי"ל דגם בלא קברתיו אם ניסת ל"ת ס"ל להרי"ף והרמב"ם דבקברתיו מותרת לכתחילה ודו"ק

וגם להטעם שכתב הב"ש ס"ק קמ"ו לדעת הרמב"ם דבאשה במלחמה אינה נאמנת גם בקברתיו משום שחזק בלבה שמת משקרת ואומרת קברתיו. עכ"פ עיקר הדבר הוא מחמת בדדמי שסבורה שבודאי מת והיכא דמסייע לה הסימנים ליכא למיחש לבדדמי כמ"ש הב"ש ס"ק פ"ז. ומעתה לענין דינא לפמ"ש בשו"ת ר"ב אשכנזי לדעת הרמב"ם ור"ח גם בלא שהה שתצא נפשו ליכא רק איסור דרבנן. וגם לשיטת הרמב"ן דאסורה מה"ת מ"מ אם נמצא אח"כ נטבע א' לכ"ע ליכא רק איסור דרבנן כמ"ש בתשו' שם להדיא וכ"כ בשו"ת נו"ב סי' מ"ג ושו"ת חתם סופר סי' ס"ה. ובאיסור דרבנן דעת הרבה פוסקים דמועיל סי' דרבנן וגם לא חיישי' לשאלה, וגם בלא"ה סמכו כל האחרונים על סברת מהרי"ט דבכל הבגדים ובפרט בבגד ציצית ל"ח לשאלה. ולא נשאר לנו לחוש רק לדעת הב"י דלדידן דקיי"ל סי' דרבנן גם בכלים דלא מושלי אינשי חיישינן לשאלה משום דעכ"פ לא הוי ס"מ ביותר וגם יש לסמוך במה שנמצא בבגדיו טיכל שמסר בידו איש אחר להוליך לסטאניסלאב. וכ"כ בתשו' צמח צדק דל"ח שהשאיל הפקדון שבידו דבודאי לא עבר על מה שאמרו אין השואל רשאי להשאיל. ולכן מכל הלין טעמי יש מקום להתיר העגונה ע"פ ב"ד של שלשה אמנם לאשר אנכי יושב בכפר ואין בידי הספרים הנחוצים לזה מיראי הוראה אנכי להורות בדבר חמור כזה עד אשר יסכים בשריותא דהך איתתא רב גדול אחד ואם גם מעכת"ה יסכים להתיר גם אנכי הצעיר דרינא בהדייכו להיות מן המתירים. דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח:. סי' קע ב"ה יום ה' ער"ח אייר תרמ"א לפ"ק לבוב

לכבוד ידיד נפשי ולבי הרב החריף ובקי בחדרי