מהרי"א הלוי חלק א קפו

באותו מעמד אלטר בן אלי' נתן ואמר לו כי בחנם הוא נותן כ' רו"כ כי האיש אברהם כבר נהרג איך וייס געוויס נאר איך קאן ניט זאגען. ושאלו הב"ד את האיש אלטר בן אלי' נתן. ואמר כי הי' לו ולאברהם הנ"ל וופקסלין בשותפות. והי' להם חוב על ערל אנאסריי מסך שמונים רו"ח ופרע להם שלשים רו"ח. ואברהם תבע מהערל כל הסך שמונים רו"ח והי' הערל בכעס עליו ויותר מזה אינו יודע ושאלוהו הב"ד מדוע אמרת לפני שמעון בר ישראל כי אתה יודע מהריגתו ומכחיש שלא אמר כן מעולם. עוד העידה הערלית אשת אנאפריי שהיתה מתקוטטת עם בעלה יותר משנה והלכה להשופט מכפר סטריזאווקע לקבול על בעלה שאינו רוצה להחזיר לה הכרים וכסתות שלה. וכאשר לא רצה להחזיר לה החפצים הנ"ל אז אמרה להשופטים כי בעלה אנאפריי ואחיו וואסיל הרגו את היהודי אווראמיש זה ערך ד' או ה' שנים כאשר בא בקיץ ביום חג פלוני (והחג הזה הוא ביום שהיריד בבעלז) ביום ד' לשבוע כאשר בא לתבוע החוב מבעלה והמתין על האדאיע הלכו בעלה ואחיו שמה ולקחו אתם מקל עב מהבית. ובעלה צוה לה שגם היא תבא לשם וביום מחר ילכו כלם לבעלז למשפט עם אווראמש. וכאשר באה לשם הלכו לישן וכחצי שעה אח"כ העיר וואסיל אחי בעלה את בעלה והלכו להקאליבע. ושמעה קול הכאה במקל והלכה אחריהם לראות וראתה כי הוציא את העברי אזוראמש בכתנתו והדם שותת ממנו וישליכו אותו הבורה אשר חפרו והכינו לזה מקודם והניחו עליו תבן ושרפו אותו וגם שרפו את הכתבים שלו וגם הקאפאטי. וסך ט"ו רו"ח מצאו בכיסו ויחלקו ביניהם ואת הפעלץ והמנעלים נתנו לאמם והיא הלכה בהם זמן רב. אח"כ נתנו על ההרוג אדמה ויכסוהו בעפר ואחי בעלה אמר לבעלה יישר חילך כי נצלת מן הדין עם אוואראמיש. וכן אמרה עוד הערלית אחר כך להסליעדאוואטיל בזה הלשון זה ערך ד' או ה' שנים בא יהודי מבעלז שמו אווראמיש היושב בניזגיריציע לתבוע את בעלי חוב וירמה אותו ללון על ההאדאיע שלו ולמחר ישלם את המעות. ובלילה הרגו בעלה עם אחיו את היהודי ושרפוהו וקברוהו בבור על ההאדאיע סמוך לקאליבע והערלית צמצמה המקום היכן קבורין והלכו השופטים לשם וחפרו שמה ומצאו עצמות מאדם שלם ומקצת מבגד ריפס קאפאטי בלוי והשופטים שאלו אותה אם הכירה את אווראמיש ואם ראתה אותה בפניו והשיבה שראתה אותו לאור האש שהי' בוער והכירה אותו והוא בעל האשה נעסיא. גם הדאקטר שהי' שם אמר שלא עברו יותר מששה או שבע שנים מיום שמונח בקרקע גם הכיר שהוא נהרג כי עצם הגולגולת הי' שבור. והשופטים דנו את הרוצחים כדין הורגי נפש. ועתה האשה נעסיא עני' גדולה עם יתומים קטנים מבקשת לעיין בשריותה אם מותרת לינשא לאיש

הנה בעדות שמעון בן ישראל יש עקולי ופשורי הרבה כי לא העיד רק על שמו אברהם ולא הזכיר שם אביו ושם עירו. ועוד שהרי הוא העיד בשם אלטר בן אלי' והוא מכחישו וכבר נודע שיטת הרמב"ן וסייעתו בכל עד מפי עד אם הראשון מכחישו שלא אמר לו הראשון נאמן. וגם לדעת הרא"ש החולק עליו הרי כתב הב"ש בסי' מ"ב סק"ז דאם העיד שבפניו ובפני עוד אחד נתקדשה וחבירו מכחישו גם לדעת הרא"ש מותרת דעכ"פ ספיקא הוי ומוקמינן לה בחזקת פנוי' א"כ ה"ה בנ"ד גם לדעת הרא"ש הראשון נאמן להכחישו דמוקמינן בחזקת א"א. ומ"ש מעכ"ת דמאחר שהעד שמעון אמר בתחלה שמת כל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים ותו לא מהימן השני להכחישו. דברים תמוהים הם חדא דלא אמרינן כן רק בהתירוה לינשא אבל אם בא השני קודם שהתירוה ע"פ ראשון גם אם נשאת תצא ובנ"ד עדיין לא התירוה ע"פ העד שמעון בן ישראל. ועוד דהרי מבואר בסעי' ל"ה דעת הרמב"ם דאם העד הראשון היא אשה אומרת מת ועד כשר מכחישה גם אם נשאת תצא אפי' בא העד אחר שהתירוה ועי' בב"ש שם ס"ק ק"כ. וה"ה בנ"ד דהעד הראשון הוא עד מפי עד דהיינו עד פסול אם אחר כשר מכחישו השני נאמן אף אם התירוה לינשא. ועי' בח"מ ס"ק י"ז. גם מ"ש מעכ"ת דבעדות אשה דהוי דבר שבערוה וע"א נאמן כשנים מודה הרמב"ן דאין העד שאמר בשמו יכול להכחישו במחכ"ת אישתמיטתי' דברי הרא"ש בשבועות דף ל"ב ע"ב שהביא דברי הרמב"ן לענין עד מיתה. ולכן אין לסמוך כלל על העד שמעון בן ישראל

ובדבר עדות הערלית שאמרה דבר ברור שהרי אמרה שמו ושם עירו שהוא מעיר בעלז ויושב בניזגריציע וגם הגידה שם אשתו נעסיא וזה הוי כשם אביו וכמ"ש הפוסקים דחתן פלוני הוי כשם אביו וה"ה בעל פלוני ועי' בשו"ת נו"ב מהד"ת סי' מ"ו שכתב דאתי פלוני הוי כשם אביו. ואף לפי מה שפקפק שם לומר דאחי פלוני לא מהני מאחר דאפשר שיש לאדם א' הרבה אחים אין זה סי' מ"מ בבעל פלונית מודה מאחר דאין נושאין בזה"ז רק אשה אחת. וגם לדעת הרמב"ם דבעדות עכו"ם מסל"ת בעי' דוקא שיאמר קברתיו. הרי כתב הרמ"א סעי' י"ז דלאו דוקא קברתיו רק שיאמר דבר שמשמעותו שודאי מת ולא אמרה בדדמי. ובנ"ד הרי אמרה ששרפוהו וקברוהו. ועי' בקונטרס עגונות סי' קט"ו בשם הב"י דאם אומר שהרוצחים השליכו אותו להבור הוי כמו קברתיו ע"ש וכ"ש בנ"ד שאומרת שכיסו אותו בעפר. וגם הוי בנ"ד קישור דברים שהרי אמרה שבא לתבוע חוב מבעלה והבעל רימה אותו לילך ללון על ההאדאיע. ועי' בסעי' י"ד בהג"ה. ולכאורה יש לחוש בנ"ד לדעת ר"ש ור"נ שהביא בח"מ ס"ק מ"ה ובב"ש ס"ק ע"ו דאין עכו"ם מסל"ת נאמן רק אם הי' בשעת מיתה או הריגה אבל אם אומר מצאתי פלוני הרוג והכרתיו בטב"ע לא מהני כי טב"ע צריך עיון ומסל"ת מאחר דאין דעתו להתיר אינו נותן לב ע"ז. ובנ"ד לא היתה הערלית בשעה שנהרג רק שאמרה שראתה שהוציאו אותו בכתנתו והדם שותת ממנו והשליכו אותו הבורה הכירה אותו לאור האש וכו' וכיון שלא היתה בשעת מיתתו אינו מועיל טב"ע לדיעה הנ"ל. הן אמת דיש להביא ראי' להיפך דבהא שכתבו הרי"ף והרמב"ם דבגוי מסל"ת בעי' שיאמר קברתיו תמהו כולם מהא דמאן איכא בי חיואי שכיב חיואי ואנסבי' רב יוסף לדביתהו ומוכח מזה דלא בעי' קברתיו. וכתב הב"י בשם הר"י מיג"ש לחלק דדוקא אם הי' בשעת מיתתו חיישי' שיאמר בדדמי ומש"ה בעי' שיאמר קברתיו אבל אם לא הי' בשעת מעשה לא בעי' שיאמר קברתיו. ועי' בט"ז ס"ק י"ט ובב"ש ס"ק נ"ד. עכ"פ מוכח מדבריהם דעכו"ם מסל"ת נאמן גם אם לא הי' בשעת מיתה רק הכירו בטב"ע. ודלא כדעת ר"ש ור"ן הנ"ל. וגם בלא"ה כתב מהר"א מזרחי בתשו' שהוא בקונטרס עגונות סי' צ"ה דגם ר"ש ור"נ היו מקילין למעשה. וכ"כ בב"ש ס"ק ע"ו בשם רוב הפוסקים ושכן פשטה הוראה בישראל להתיר בגוי מסלפ"ת ע"י טב"ע

עוד יש לעורר בזה ע"פ דברי מהריב"ל ח"ג סי' נ"א הובא בק"ע סי' פ' במלח א' שנתקוטט עם בעל הספינה והוציאו מהספינה ואח"ז תוך ב' או ג' ימים סיפר במל"ת שיהודי א' הי' בספינה ושחטו בעל הספינה והשליכו לים יש להסתפק אם זה מיקרי מל"ת דאולי אומר זה לשנאת בעל הספינה כדי שיעלילו עליו ע"ש. וה"ה בנ"ד שהערלית היתה מתקוטטת עם בעלה יותר משנה והלכה אל השופט לקבול לפניו שיחזור לה הכרים וכסתות. וכאשר לא רצה להחזיר ספרה להשופט כי בעלה ואחיו הרגו את היהודי אווראמיש א"כ יש להסתפק שמא מחמת שנאה אומרת כן לפי סברת מהריב"ל. ובאמת דנ"ד גרע טפי מעובדא דמהריב"ל דשם סיפר המלח במל"ת אלא שיש לחוש שמא אמר כן מחמת שנאה משא"כ בנ"ד שאמרה כן להשופט והרי בגמ' יבמות דף