מהרי"א הלוי חלק א קעז

ס"ק ד'. וא"כ אם נולד הולד בחיי הבעל ושכר מינקת להניק הולד הרי מחל לה שיעבוד ההנקה במה ששכר מינקת אחרת וכיון דכבר כתבתי דבזה סגי מחילה א"כ אינה משועבדת עוד להניק כיון שמחל לה השיעבוד וכיון דאינה משועבדת להניק יש עמוד גדול לסמוך עליו דאין כאן איסור מינקת דדעת הר"ש הזקן וסייעתו דבגרושה ליכא איסור מינקת כיון דלא משתעבדא להניק. ובשו"ת אמונת שמואל כתב דגם באלמנה אם היא עשירה והכניסה שתי שפחות ליכא איסור מינקת משום דאינה מחויבת להניק. ואף דהב"ש ס"ס י"ג חולק עליו היינו משום דבזה אסור משום לא פלוג כיון דפעמים יש חיוב באלמנה להניק דהיינו אם היא עני' א"כ שם מינקת עלי'. משא"כ בנתנה למניקה בחיי הבעל לפמ"ש התוס' והרא"ש דבזה לא שייך לא פלוג משום דודאי מינכר בין נתנה בנה למניקה או לא. וא"כ הי' מקום להתיר בנ"ד דאיסור מינקת לא שייך לדעת הר"ש הזקן מאחר דאינה מחויבת להניק. וגם משום לא פלוג אין כאן כיון דיש היכר בדבר מאחר דנתנתו למינקת כמ"ש התוס' והרא"ש ואף דאנן לא קיי"ל כדעת הר"ש הזקן כמ"ש המחבר בסעי' י"א בין שהוא אלמנה בין שהוא גרושה מ"מ אם בשעת גרושין אין הולד מכירה פסק הרשב"א דמותרת לינשא והמחבר הביא דעת הרשב"א בסעי' י"ד וגם בב"י כתב שהמורה להתיר בגרושה אם אין הולד מכירה אין מוחין בידו. וכיון דהולד יונק מאשה אחרת בשעה שנתאלמנה בודאי דאינו מכיר את אמו. ובנ"ד מחמת מחילת השיעבוד דינה כגרושה כיון דאינה מחויבת להניק ובגרושה היכא דאינו מכיר את אמו רבו הפוסקים המתירים ומעתה אף אם נאמר בכוונת הרא"ש דמ"ש ושכרו לו מינקת קאי אדלעיל שפסק חלבה ושכרו מינקת. אבל ע"י שכירת מינקת בחיי הבעל לחוד אינו מועיל רק בג"ח קודם מיתת הבעל. וכמו שפירשו הב"י והב"ש דברי הרא"ש. היינו משום דהרא"ש לטעמי' אזיל שחולק על הר"ש הזקן וס"ל דגם גרושה אסורה אף אם אינו מכירה כמ"ש הב"ש ס"ק ל"ח בשם התוס' והרא"ש. וכיון דגרושה אסורה אף דלא משתעבדא להניק ה"ה בנתן הבעל למינקת אף דמחל לה שיעבוד ההנקה אינו מועיל לדיעה זו אבל לדעת הרשב"א דמתיר בגרושה באינה מכירה א"כ ה"ה בנתנה למניקת בחיי הבעל דזה דמי לגרושה דגם כאן אינה מחויבת להניק מחמת שמחל לה השיעבוד ואם אין הולד מכירה מותר

ובזה נפתח לנו שערי בינה להבין מ"ש הסמ"ג בשם תשובת הגאונים שאינה נקראת מינקת חבירו אם פירשה מלהניקו ונתנתו למינקת ג"ח קודם מיתת הבעל והרא"ש והר"ן בתשובה עמדו בזה דהני ג"ח מה עבידתייהו דאם אינה נקראת מינקת חבירו מאחר שפסקה להניק בחיי הבעל א"כ גם קודם ג"ח יש להתירה וכתבו דמסתמא בג"ח פסק חלבה. וגם כתבו הרא"ש והר"ן שאין לזה שום שורש בגמרא. ולפמ"ש אפשר למצוא סעד ושורש לדברי הגאונים מהא דאמרינן בש"ס כתובות דף נ"ט ע"ב דבנתגרשה אינו כופה אותה להניק ואם הי' מכירה כופה ומניקתו מפני הסכנה עד כמה א"ר וכו' אמר רב ג' חדשים ושמואל אמר שלשים יום ר"י אמר ר' יוחנן חמשים יום כי אתא רמי בר יחזקאל וכו' הכי אמר שמואל כל זמן שמכירה. וע"ש ברש"י דהני אמוראי פליגי באיזה שיעור מיקרי מכירה שהתינוק לא ירצה לינק מאחרת. והנה לפמ"ש התוס' והרא"ש הטעם לאסור בנתנה בנה למינקת משום דחיישינן שמא תחזור בה המינקת ואם תאסור אמו מלהנשא תחזור אמו ותניקנו משא"כ אם תנשא לאחר לא תניקנו עוד דלמא מיעברא ונעכר חלבה ואיכא סכנת הולד. ומעתה י"ל דהגאונים ס"ל כרב או דלחומר חשש סכנה חששו לשיעור היותר גדול דבגמרא שם דהיינו ג"ח ומש"ה התירו בנתנה למניקת בחיי בעלה ג"ח דכיון שינק הולד ג"ח מן מינקת אחרת בודאי לא יינק עוד הולד מאמו אם תחזור בה המניקת וכדס"ל לרב דבג"ח מיקרי מכירה. וכיון שהבעל מחל לה שיעבוד ההנקה במה ששכר מינקת אחרת ואין הולד מכיר את אמו דאדרבא לא ירצה הולד לינק מאמו ובגרושה באינה מכירה מותרת לינשא לדעת הרשב"א ורוב הפוסקים. והנה אם כי כתבתי פנים להיתר בכל זאת מיראי הוראה אנכי בדבר חמור כזה. וגם ביתר היתרים שכתב מעכת"ה אין דעתי נוחה בזה. ולא אוכל להסכים להיתר. ואם מעכת"ה כחו יפה להתיר יעשה כדעתו הרמה ואנכי מושך ידי מזה. דברי ידידו: סי' קסב ב"ה יום ה' ג' ניסן תרמ"ב לפ"ק לבוב הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידידי ומחו' הרב החריף ובקי משנתו קב ונקי. יקר רוח איש תבונה קנה חכמה קנה בינה. כש"ת מוה' יהושע העשיל מארשאלקשוויטש ל נ"י

נתכבדתי ביקרת מכתבו עם חדושי תורתו. ואני היום טרדות רבות סבבוני. מנוחה הדריכוני. ובכל זאת למען כבודו כי רב הוא שמתי עין על דבריו היקרים מפז. ראויים למי שאמרן. ואת אשר ישים ד' בפי אותו אדבר. ובמה ששאל כענין אפתח. במה שהקשו בתוס' פסחים נ"ח ע"ב במ"ש רש"י דע"פ הראי' הי' מקדשין. וכתבו התוס' דמ"מ היו נזהרין שלא יבואו תרי שבי בהדי הדדי. והא דאמרינן חלבי שבת קרבין ביוה"כ אתיא כאחרים דאין בין עצרת לעצרת אלא ארבעה ימים בלבד. וע"ז תמה כבודו דהרי הא דחלבי שבת קרבין ביוה"כ הוא מימרא דר' ישמעאל בשבת דף קי"ג א"כ מוכח דר"י סובר כאחרים ולדידהו שפיר משכחת תרי שבי בהדדי ושפיר כתב רש"י בפסחים אליבא דר"י דע"פ אפשר שיהי' בא' בשבת וזה קושיא חמורה מאד. וכאשר התבוננתי בזה ראיתי דבר תמוה בדברי הרמב"ם סוף פ"ה משבת שהביא הא דיוה"כ שחל ע"ש לא היו תוקעין [ואם חל] במ"ש לא היו מבדילין והה"מ שם כתב שבזמנינו שאין מקדשין ע"פ הראי' אין יוה"כ חל לא בע"ש ולא במ"ש ע"ש. והוא תמוה דלדידן דלא קיי"ל כאחרים גם בזמן המקדש א"א שיהי' יוה"כ ע"ש או מ"ש. והרי הרמב"ם פי"ח מקידוש החודש כתב דאין פוחתין מן ד' חדשים מעוברים ולא מוסיפין על שמונה וזהו דלא כאחרים דלדידהו לעולם אחד מלא ואחד חסר. ועי' בגמ' ערכין דף ט' ע"ב. וכבר עמד בזה הלחם משנה פ"א מתמידין הלכה ז'

וראיתי בטורי אבן סוף פ"ב בר"ה שכתב הא דאמרינן בגמ' סוכה דף נ"ד ע"ב אחרים הוא לא קאי אהא דחלבי שבת קרבין ביוה"כ דהך אפשר לאוקמי דלא כאחרים רק שעברו ב"ד או טעו ועשו יוה"כ סמוך לשבת דבדיעבד לכ"ע מה שעשוי עשוי וכ"כ הלח"מ שם. רק כוונת הגמ' להקשות אהא דמוקמינן הא דחל יוה"כ במ"ש לא היו מבדילין כר"ע דוקא משמע דלר' ישמעאל מבדילין כי היכי דלידעו דחלבי שבת קרבין ביוה"כ א"כ מוכח דגם לכתחיל' מותר לעשות תרי שבי בהדדי דאל"כ אין מהראוי לעשות תקנה לתקוע או להבדיל פן יעשו ב"ד שלא כדין ולזה קאמר דהא דקאמר ר"י ברי' דרשב"פ דאתיא כר"ע היינו אליבא דאחרים דמותר לעשות לכתחילה יוה"כ סמוך לשבת ואם כן ליתקעו כי היכי דלידעו דיוה"כ קיל משבת ומש"ה מוקמינן כר"ע דוקא ע"ש. ועי' במנחות דף צ"ט ע"ב ובפירוש המשניות להרמב"ם שם שכתב שא"א לומר כלל שמעולם לא חל יוה"כ בע"ש שהרי מבואר במשנה שהבבלים אכלו את השעיר כשהוא חי במוצאי יוה"כ שחל בשבת. הרי דהמעשה