מהרי"א הלוי חלק א קסה

הרמב"ם באפי נפשי' משום דמקרא אחרינא נפקא וזה ברור ואמת בס"ד. דברי ידידו

סי' קנב ב"ה יום ו' עש"ק י"א תמוז תרכ"ד לפ"ק לבוב

אורך ימים ושנות חיים אל כבוד ידיד ה' וידיד נפשי הרב הגאון החריף ובקי המפורסם לשבח ולתהלה מאד נעלה תפארת ישראל מוה' מנחם מענדיל פאגעט ני' אבד"ק דעעש יע"א

מכתב קדשו הגיעני ואחר עד עתה מלהשיבו כי הייתי מוטרד מאד בתשובת שאלה אחת ממדינת רוסיא וגם כי ידעתי כי מר לא לגמרא דידי ולא לסברא דידי צריך ובלי ספק כתורה יעשה. עתה באתי לעיין בדברי קדשו. בדבר הגט שסידרו הב"ד מקלו"ב ע"י שליח ואעפ"כ כתבו בהגט העומדת היום בקלו"ב והוי שינוי מקום עמידתה ונסתפק מעכת"ה אם יש להקל בזה במקום הדחק. דאף דהרמ"א הכריע להתיר בשינוי מקום עמידה במקום הדחק זה דוקא בימיהם שהיו כותבין מקום דירה ובכה"ג מקום עמידה מילתא יתירתא הוא ולכן אין שינוי פוסל בו וגם דבנכתב מקום דירה נתברר ע"י מקום דירה מי המגרשין והטעות דמקום עמידה מוכח מתוכו משא"כ בזה"ז שאין כותבין רק מקום עמידה כ"ע מודו דשינוי מקום עמידה פסול. וגם התוס' שכתבו להקל בשינוי מקום לידה היינו דוקא אם נכתב מקום דירה כהוגן זה תורף דבריו

כדברים האלה אשר כתב מעכ"ת מבואר גם בספר גט פשוט בשם הרא"ם והמהרח"ש גם בספר מכתב מאליהו שער ג' סי' ז' בסופו מסיק כן להלכה איברא דהך מלתא טעמא בעי דהרי בשינה מקום דירה דמודו רבנן לר"מ דתצא כתב הרא"ש פ"ח דגיטין הטעם דאיכא חששא משום שהוא ידוע לכל שכל אדם נקרא על שם מקום דירתו וכשרואין שינוי מקום אומרים לא גירש זה אלא אחר הוא שגירש וסיים שם הרא"ש אבל מקום לידת האדם אינו ידוע וגם אינו נקרא על מקום לידתו וליכא חששא ע"ש. וא"כ לפי מה דמסיק הרמ"א להכשיר בשעת הדחק בשינוי מקום עמידה ע"כ משום דס"ל דאינו נקרא על שם מקום עמידה ואין חשש שיאמרו איש אחר גירש. ומדמי הרמ"א מקום עמידה למקום הלידה ועי' בב"י ובב"ש סק"ה א"כ מה לנו בזה שאנן אין כותבין מקום דירה דהרי גם בשינה מקום דירה אין פיסול רק שמחמת השינוי יאמרו שאין זה המגרש וכיון דהך חששא לא שייך בשינה מקום עמידה דאין אדם נקרא על שם עמידתו לדעת הנך פוסקים א"כ אף בלא נכתב מקום דירה ג"כ מהראוי להכשיר. והנ"ל בזה דהנה הב"ש סק"ה הקשה אמאי בשינה מקום עמידת הבעל והאשה מכשיר הרמ"א בשעת הדחק ובשינה מקום עמידת העדים מבואר הדבר בש"ע ס"א דפסול. ועי' בנו"ב מהד"ק סי' פ"ח. ולפענ"ד נראה דהנה הרא"ש בגיטין אחר שכתב דשינה מקום לידה כשר משום שאין אדם נקרא על שם מקום לידתו וליכא חששא דיאמרו שאין זה המגרש סיים הרא"ש וכתב ומשום העדים אין לפוסלו דחתימי אשיקרא דכיון דא"צ לכותבו לא קיימי סהדי עלי' ע"ש וכן הוא בתוס' שם. מדבריהם למדנו דבשינה שם עירו ושם עירה איכא שני חששות חדא דהרואים שנכתב בגט שם עיר אחרת יאמרו דאין זה המגרש וגם איכא חששא מחמת העדים שחתמו על שקר. וכתב דבשינה מקום לידה (או מקום עמידה לדידן] ליתנהו להני חששות דא"ל שיאמרו מחמת שרואין השינוי דאין זה המגרש דאין השינוי ניכר כל כך דאין נקרא על שם מקום לידה ועמידה. וגם אין לחוש מחמת העדים שחתמו על שקר דכיון דא"צ לכותבו לא קיימי סהדי עלה. והנה בהך סברא דמה שא"צ לכתוב לא קיימי סהדי עלי' כתב הש"ך חו"מ סי' מ"ט ס"ק ט"ו דאין לפרש דלאו אכול' מלתא קא מסהדי שהעדים לא דקדקו לראות אם נכתב בשטר כהן דא"כ אמאי מעלין משטרות לתרומה אלא ע"כ דודאי העדים קראו השטר וידעו כל אשר נכתב שמה ורק דעל דברים שא"צ לכתוב בשטר לפעמים יחתמו העדים אף אם אינם יודעים בירור הדברים ויסמכו על מה שמוחזק שכך הוא מפי אחרים וכדומה אף אם בעצמם אינם יודעים ע"ש. ומעתה זה שייך דוקא בשינה מקום עמידת הבעל והאשה דאז י"ל דהעדים לא חתמו שקר דאף דקראו הגט מ"מ סבורים היו שהבעל והאשה הם במקום כתיבת הגט או שמעו כן מפי אחרים. ובדברים שא"צ לכתוב ואינם מגוף הגט לא חתמו ע"ז ואינם מדקדקים בכך אבל בשינה מקום עמידת העדים אחרי שהעדים קראו כל מה שכתב בגט כמ"ש הש"ך לא שייך בכה"ג לאו על כולא מילתא קא מסהדי ושפיר פסול משום שהעדים חתמו על שקר וזה נכון מאד. ובזה מיושב קושית הגאון מוהרא"ב שהביא הפני יהושע בגיטין דף פ' שם שהקשה לשיטת ר"ת וסייעתו דאם שינה בדבר שא"צ לכתוב כשר דא"כ מה קאמר הש"ס שם אלא לאו סופר דהא ממנ"פ אם לא נכתב כלל מקום עמידת הסופר פסול אמאי לא תנן לא נכתב כלל דפסול דהוי רבותא טפי כמ"ש התוס' דף כ' ואם בלא נכתב כלל כשר גם בשינה כשר לדעת הר"ת ע"ש ולפמ"ש א"ש דהרי התוס' כתבו הטעם בשינה כשר משום דהעדים לא נעשו פסולים דלאו אכולא מילתא קא מסהדי. וזה שייך דוקא בשינה מקום עמידת הבעל והאשה דאפשר דהעדים לא דקדקו בכך אם הבעל והאשה עומדים במקום כתיבה אבל למאי דמוקי אסופר דלמ"ש הרא"ש והכי קיי"ל בס"א דלאו דוקא סופר אלא ששינה במקום עמידת העדים. ובכה"ג שפיר מודה ר"ת וסייעתו דאף דאם לא נכתב כלל כשר מ"מ בשינה פסול משום דהעדים חתמו שקר ונעשו פסולים והכא לא שייך לומר לאו אכולא מילתא קא מסהדי כיון דע"כ העדים קראו כל מה שכתוב בגט כמ"ש הש"ך וידעו בברור ששקר גמור הוא ואעפ"כ חתמו ודוק

ובזה נוכל להבין סברת הרא"ם והמהרח"ש הנ"ל דהא דפוסק הרמ"א להכשיר שינוי מקום עמידה היינו דוקא בנכתב מקום דירה. וכבר העירותי בצדק ע"ז דמה חילוק וסברא יש בזה. דהנה התוס' בכתובות דף כ"ד הקשו אהא דשני יב"ש הדרין בעיר אחת יכתבו כהן ומה מועיל מה שיכתב כהן כיון שהעדים חותמין אע"ג דלא ידעי אי כהן הוא או לאו ותירצו דהיכא שהוחזקו שני יב"ש ודאי אכולא מילתא קא מסהדי דאז צריכים לידע אם הוא כהן ע"ש. ומעתה י"ל דהיכא דנכתב מקום דירה דאז ע"י סי' המקום הוי כלא הוחזקו שני יב"ש כמ"ש בחו"מ סי' מ"ט ס"ז בהג"ה ומש"ה שייך לומר על מקום עמידת הבעל והאשה דלאו אכולא מלתא קא מסהדי ולכך לא נעשו העדים פסולים אבל בלא נכתב מקום דירה א"כ בכל העולם פשיטא שיש כמה אנשים ששמם כשם הבעל והאשה ואין כאן שום סימן רק מקום העמידה ובהוחזקו שני יב"ש ונכתב כהן לסימן ודאי אכולא מילתא קא מסהדי כמ"ש התוס' ומש"ה בשינה מקום העמידה לדידן שאין כותבין מקום דירה פסול מטעם שהעדים נעשו פסולין שחתמו שקר. ועי' בשו"ת מהרי"ט חלק יו"ד סי' כ"א ודוק היטב

עוד יש מקום להחמיר בנ"ד, ע"פ מ"ש בשו"ת צמח צדק סי' ס"ג דאף לדעת המכשירין בשינה שם אבי הבעל והאשה ומטעם דכיון שא"צ לכותבו גם שינה אינו פוסל וכמ"ש ר"ת לענין שינה מקום הלידה מ"מ היכא דניתן הגט ע"י שליח פשיטא דפסול ומטעם דכיון דהבעל שלח אותו לגרש אשתו פלונית בת יצחק היאך ישנה השליח ויתן הגט ליד