מהרי"א הלוי חלק א קסג

הוחזקו שני יב"ש אטו מי ליכא בסוף העולם עוד איש אחד ששמו יב"ש. והיאך נוכל להתיר בעדות שמת יב"ש משום דלא הוחזקו כאן שני יב"ש כיון דבלי ספק נמצא בעולם עוד איש ששמו כך ודילמא אותו האיש אחר הוא שמת. ובאמת שעל הגמ' בגיטין ובב"מ לק"מ דשם מיירי לענין גיטין ושטרות שנכתב שם העיר וכיון דל"ח לשני שוירי ואין כאן ספק רק על העיר הזאת וכיון דכאן לא הוחזקו שני יב"ש תו ליכא למיחש למידי. אבל בעד מיתה אין סברא כלל להתיר ע"פ שמו ושם אביו כמ"ש הט"ז ס"ק כ"ג ומטעם שכתבתי דודאי יש עוד אחד ששמו ושם אביו כך ודילמא הוא מת והוי ספיקא דאוריי' ודילמא ההרוג הוא מרובא דעלמא ולא בעל האשה הזאת וע"ש בט"ז שדחה מטעם זה דברי הרא"ש מהלכה שהתיר גבי מכלוף בן מכלול בשמו ושם אביו. וגם על מימרא דרבא שסובר דל"ח לתרי יצחק ומתיר בלא הוחזקו ושכיחי שיירתא ג"כ לק"מ אף דודאי יש בעולם עוד איש ששמו יצחק והוי כהוחזקו. מ"מ כיון שהזכיר העד דאזיל מקורטבא לאספמיא והרי לא ידענו אם גם האיש אחר ששמו יצחק אזיל מקורטבא לאספמיא ומש"ה מיקרי לא הוחזקו. משא"כ דברי הרא"ש גבי מכלוף בן מכלול תמוהים אמאי מיקרי לא הוחזקו בשמו ושם אביו וכקושית הט"ז. ונראה דמש"ה כתב הרא"ש בתשו' וז"ל כי נמצאו הרוגים ואין דרך לעמוד על אם הדרך אלא מוליכין אותם למקום יחוד והורגין אותם הילכך ל"ש שיירתא ולא הוחזקו ע"ש. וביאור הדבר דאם הי' שכיחי שיירתא אז אינו מועיל כלל מה שלא הוחזקו כיון דודאי יש עוד אחד בעולם ששמו כך וכקושית הט"ז וחיישי' לרובא דעלמא. ולהכי כתב הרא"ש דאין הורגין על אם הדרך רק במקום יחוד ושם ל"ש שיירתא

והנה בש"ס ב"ב דף כ"ג בהא דפריך גבי ע"ע וליזול בתר רובא דעלמא ומשני ביושבת בין ההרים ופרש"י דאין דרך לבא ממקומות אחרים לכאן ע"ש. הרי מוכח דהיכא דאין דרך לבא ממקומות אחרים לכאן לא חיישי' לרובא דעלמא א"כ דברי רבינו הרא"ש מיושבים היטב דכיון דהורגין במקום יחוד דאין שיירות מצויות שם א"כ תו ליכא למיחש שמא זה ההרוג הוא מרובא דעלמא וכעין דמשני בגמ' ביושבת בין ההרים דאז ל"ח לרובא דעלמא וא"כ אין לחוש רק על מקומות הסמוכות ולזה שפיר מועיל לא הוחזקו דידענו דבאותן מקומות לא נמצא עוד איש ששמו מכלוף בן מכלול מש"ה אף דהרא"ש בעצמו בגיטין סובר דבעד מיתה סגי בחדא לטיבותא או לא הוחזקו או ל"ש שיירתא מ"מ הוצרך לומר בתשו' דמוליכין את ההרוגים למקום יחוד והוי ל"ש שיירתא ולא הוחזקו משום דאם היו שכיחי שיירתא אז לא הי' מועיל כלום מה שלא הוחזקו שני מכלוף בן מכלול דמה מהני מה שלא הוחזקו כאן הא בודאי בסוף העולם יש עוד אחד ששמו כך וכקושית הט"ז והוא תרתי לריעותא הוחזקו ושכיחי שיירתא. ולהכי הוצרך הרא"ש לומר דהורגין במקום יחוד והוי ל"ש שיירתא וכיון דאין שיירות מצויות ול"ח לרובא דעלמא כמו ביושבת בין ההרים ואין חשש רק על עיר הזאת שפיר מיקרי ג"כ לא הוחזקו. וזה מרגליות טובה בס"ד ומעתה גם דברי אא"ז הח"ץ ז"ל מיושבים דמש"ה הוצרך לומר דהוי שעת חירום ול"ש שיירתא אף דבאמת קיי"ל בעד מיתה דסגי בחדא לטיבותא בלא הוחזקו או ל"ש שיירתא וכמו שהקשיתי לעיל ולפמ"ש ניחא. דהרי הח"ץ כתב שם דרושם שבראש לא הוי סי' מובהק והיינו משום דודאי יש עוד אנשים בעולם שיש להם רושם בראש. א"כ האיך כתב הח"ץ דזה הוי כלא הוחזקו כיון שלא נודע לנו עוד איש עם רושם בראש. ומה מועיל מה שלא הוחזק כאן כיון דבעולם בודאי יש עוד איש אחד עם רושם בראש דמש"ה לא הוי סי' מובהק ודילמא אותו האיש האחר הוא שנהרג והוי ספיקא דאורייתא וכעין שהקשה הט"ז על הרא"ש ומש"ה הוצרך הח"ץ לומר דהי' שעת חירום ומיקרי ל"ש שיירתא. וא"כ דמי ליושבת בין ההרים ול"ח לרובא דעלמא ורק על האנשים הסמוכים לנו. וכאן לא הוחזק שום איש עם רושם הראש א"כ מה שהוא שעת חירום גורם שיהי' נקרא ל"ש שיירתא ולא הוחזקו. הא אלו היו שיירות מצויות אז היה ג"כ נקרא הוחזקו מחמת רובא דעלמא ודוק. ומעתה אפשר לומר בנ"ד אף אם נאמר דיער מיקרי שיירות מצויות וא"כ ממילא אינו מועיל מה שגולגולת הנהרג היה רחב כמו שני ראשים שיהי' נקרא משום זה לא הוחזקו כיון שלא הוחזק עוד אחד עם גולגולת רחב כזה דהא איכא למיחש לרובא דעלמא ובסוף העולם בודאי יש עוד איש עם גולגולת רחב. מ"מ כיון דלא ידענו אם זה האיש האחר הי' נצרך לישאל מלבושיו מן זה ההרוג שפיר מיקרי לא הוחזקו. וכבר כתבתי דרוב הפוסקים הקדמונים הסכימו דבעד מיתה סגי בחדא לטיבותא. וכיון דכאן מיקרי לא הוחזקו מותרת אשתו לשוק אף אם נאמר דיער מיקרי שיירות מצויות. והנה עוד יש מקום להתיר בנ"ד ע"פ דברי המבי"ט והשב יעקב דאמרי' היינו הך שנמצא היינו הך שנאבד ואין לי כח עוד לעיין בזה. מכל הלין מילי מעלייתא דאמרן נלפענ"ד דאשת ר' יצחק בר' ישראל יוסף מיאריטשוב מותרת לינשא לשוק וישבו ב"ד של שלשה ויתירוה. ובתנאי שיסכים לזה עוד רב אחד גדול בתורה. וה' הטוב יאיר עינינו בתורתו הקדושה אמן: דברי ידידו: סי' קנ ב"ה יום ו' עש"ק כ"ז אלול תרכ"ג לפ"ק לבוב

מלך חי וקיים. יכתוב ויחתום לחיים. את כבוד הרב החריף ובקי המופלג בתורה ויראה בהר ה' יראה מוה' משה מרדכי נ"י דיין ומ"צ בק"ק בראדשין יע"א

מכתב שאלתו הגיעני. באחד אשר שמו מעריסה זלמן בעריש ונקרא כך בפי כל והחתימה הוא זלמן דוב ועולה לתורה בשם יקותיאל דוב איך לכתוב שמו בגט. הנה לכאורה הי' נראה דיש להקדים שם יקותיאל דוב שעולה בו לתורה והוא שם הקודש. והדבר מבואר ברמ"א סעיף ט"ז דמי שיש לו שני שמות שם עברי שעולה בו לתורה ויש לו נמי שם לעז עושין שם העברי עיקר ע"ש. ומ"ש מעכת"ה דאם יכתוב יקותיאל דוב המכונה זלמן בעריש יש לפרש דהכינוי של זלמן הוא לדוב וכמבואר בב"ש ס"ק כ"ד גבי משה ליב דמסתמא קאי על דסמיך לי' ע"ש. אי משום הא לא איריא דמלבד דהאחרונים השיגו על הב"ש בזה וכתבו דהמכונה קאי על האדם ולא על השם. וא"כ בנ"ד אין שום חשש כלל. וגם דאף הב"ש לא קאמר אלא דיש לפרש כן דקאי אדסמיך לי' אבל בפשיטות מתפרש על האדם ועי' בטיב גיטין בליקוטי שמות ס"ק ל'. אמנם מטעם אחר נלפענ"ד להקדים השם זלמן בעריש. ומקודם אבאר דמה דפשיטא לי' למעכ"ת דאם יקדים שם יקותיאל דוב יכתוב אחריו המכונה זלמן בעריש לדידי מיבעיא לי טובא. דהנה בהא דמבואר ברמ"א סעיף ט"ז דאם שם אחד עברי ושם אחד לעז כותבין על שם לעז המכונה תמהו הב"ש וכל האחרונים דסותר דברי עצמו שכתב באותו הסעיף דמי שיש לו שם עברי שעולה בו לתורה ויש לו נמי שם לעז עושין שם העברי עיקר ועל שם השני כותבין דמיתקרי. והוא תמוה דבריש אותו הסעיף כתב דעל שם לעז כותבין המכונה. והב"ח והב"ש נדחקו מאד בזה. ועוד קשה דגם בסעיף י"ד כתב הרמ"א דכותבין על שם גוים דמיתקרי. ובספר גט פשוט האריך בס"ק ס"ד וע"ח להוכיח מזה דהא דכתב הרמ"א דכותבין על שם לעז המכונה היינו היכא שנתכנה אח"כ השם עברי לשם לעז כגון שמעריסה