מהרי"א הלוי חלק א קסב

וא"כ גם השאלה מצד עצמותה ג"כ לא שכיח. וגם שהשאיל למי שיש לו ראש רחב כמוהו א"כ שפיר דמי לנפילה דיחיד ואף לדברי הבית מאיר ג"כ מותר בנ"ד כנלפענ"ד

עוד אפשר למצוא פתח היתר בנ"ד מאחר שנמצא ההרוג בערך תחום שבת סמוך לעיר יאריטשוב. ובודאי העיר ההוא הוא יתר קרובה אל ההרוג ואין עיר אחרת קרובה יותר ומצינו בתורה גבי עגלה ערופה דמודדין אל העיר הקרובה אל החלל ומשום דאזלינן בתר קורבא. אך בש"ס פ"ב דב"ב בסוגיא דניפול מוקמינן להך בדליכא עיר אחרת יותר גדולה הרחוקה ממנה וגם ביושבת בין ההרים דאל"כ אזלינן בתר רובא דעיר אחרת או בתר רובא דעלמא משום דקיי"ל כר"ח דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. וא"כ גם בנ"ד אין לתלות בקורבא ומהראוי לומר דההרוג הוא מן רובא דעלמא ולא מן עיר יאריטשוב דרובא עדיף מקורבא. מ"מ אפשר לומר דכאן אזלינן בתר קורבא. דבש"ס ב"ב שם מוכח הש"ס דרובא עדיף מקורבא מהא דדם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא דחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלי' דמיקרבא משום דרוב דמים מן המקור ובתוס' נדה דף י"ז ע"ב ד"ה מן תמהו על זה דללישנא דאזלינן בתר חששא א"כ אינו טמא רק מספק וא"כ רובא וקורבא כי הדדי נינהו וללישנא דאזלי' בתר חזקה כיון דטהור מן הלול ולחוץ ולא חיישינן לדמי החדר המרובים מוכח דאדרבה דאזלינן בתר קורבא. ותירצו שם דהכא מיירי בגג פרוזדור ובנמצא מן הלול ולפנים דמן העלי' אינו יכול לבוא אלא א"כ נזדקרה ומן החדר אינו יכול לבוא אלא א"כ שחתה ושחתה שינוי מעשה יותר גדול מנזדקרה. וא"כ א"א לאוקמי אחזקה שלא נעשה שום מעשה דהרי ע"כ נעשה מעשה דבין מן החדר בין מן העלי' אינו יכול לבוא הדם לגג פרוזדור אלא ע"י מעשה דשחתה או נזדקרה וכיון דע"כ נעשה מעשה מש"ה טמאה ודאי דאזלינן בחר רובא דהם דמי החדר ומוכח מזה שפיר דרובא עדיף מקורבא אבל בנמצא מן הלול ולחוץ דטהורה ודאי ולא חיישינן לדמי החדר המרובים משום דכיון דמן העלי' בא לשם כדרכו בלא שום מעשה ומן החדר אינו יכול לבוא לשם אלא א"כ שחתה מוקמינן הדבר אחזקתו דלא נעשה שום מעשה ולא שחתה וע"כ מן העלי' בא ובזה אזלינן בתר קורבא ולא בתר רובא וטהורה ודאי משום דתלינן שלא נעשה שום מעשה ע"ש באורך. והרי התם כתבו התוס' דשחתה רגילות הוי ואפ"ה תלינן יותר בעלי' דמיקרבא ולא חיישינן לדמי החדר המרובים משום דמוקמינן אחזקה שלא נעשה מעשה דשחתה ותלינן יותר דבא מן העלי' בלא שום מעשה וטהורה מן הלול ולחוץ. א"כ כ"ש בנ"ד דאם נאמר דההרוג הזה הוא מרובא דעלמא ע"כ נצטרך לומר ששאל כל בגדיו מר' יצחק ב"ר ישראל יוסף וכבר נודע דחשש שאלה הוא חשש רחוק מאד ולדעת הרבה פוסקים ל"ח כלל לשאלה ובפרט להשאיל כל בגדיו כמ"ש לעיל א"כ יותר מהראוי לומר דאזלי' בתר קורבא וזה האיש הוא מעיר יאריטשוב ולא נעשה שום מעשה דשאלה ובכגון זה קורבא עדיף מרובא וכמו דמטהרין מן הלול ולחוץ וזה ברור לפענ"ד. ומאחר דהוכחנו דזה ההרוג הוא מעיר יאריטשוב א"כ יש להתיר אשתו בפשיטות ע"פ מה דאמרינן בתוספתא אין מעידין עד שיכירו שמו ושם עירו אבל אם אמרו יצא אחד מעיר פלוני מפשפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו וכן הביא הב"י בשם תשובת מהר"ם דאף שלא הזכיר שמו אלא אמר יהודי מעיר פלוני בסתם ובדק שלא יצא מאותו העיר שום יהודי הדר שם שלא חזר תנשא אשתו. וא"כ גם בנ"ד אם לא נחסר מעיר יאריטשוב יהודי אחר מותרת אשת ר' יצחק ב"ר ישראל יוסף להנשא לשוק ועי' בסי' י"ז סעיף י"ט ובב"ש שם ס"ק ס"ב. וכאן אין לחוש למ"ש בשו"ת מהר"א מזרחי סי' ע"ה שאם העידו איש שממקום פלוני מת אינו מועיל חיפוש מאחר שלא נודע זמן יציאתו יש לחוש שמא יצא משם זה כמה שנים ולא נודע מאיזה זמן נתחיל לבדוק דבנ"ד אין לחוש כלל לזה דהרי עינינו רואות שזה נמצא לבוש במלבושיו שהכירו בטב"ע שהם של בעל האשה הזאת רק שיש לחוש דילמא השאיל כליו לאחר ואותו אחר מת א"כ אין שום חשש רק על הזמן מן חודש כסליו בשנה אשתקד שהלך אז מביתו לבוש במלבושיו דלמא מאז ועד היום השאיל כליו לאחר ומת אותו האחר ועל זמן שנה אחת פשיטא דמועיל החיפוש בכה"ג. אמנם מה שיש לעורר בזה הוא דהאיך נסמוך להתיר א"א מחמת סברת קורבא. והרי במשלא"ס אף דרובן למיתה אשתו אסורה ומש"ה קיי"ל ג"כ דאין מעידין על הגוסס אף דרוב גוססין למיתה אין מתירין א"א מחמת רוב והרי רובא עדיף מקורבא. וכיון דרוב לא מהני כאן כ"ש קורבא. מ"מ י"ל לפמ"ש הריב"ש בסי' שע"ט הטעם דלא מהני רוב בהיתר עגונה משום דאיכא שני חזקות כנגדו חזקת חי וחזקת א"א ושני חזקות עדיפ' מרובא ע"ש. וא"כ בנ"ד דעיקר החשש הוא דילמא סי' דרבנן ולסברת הב"י דחיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי אינשי. וכבר כתב המהרח"ש בקונטרס עגונה דאיתתא דף נ"ז ע"ג דמה דקיי"ל סי' דרבנן הוא רק חומרא בעלמא לחומר א"א דמדינא הי' לנו לסמוך על פשטת סוגיית הש"ס בב"מ דף כ"ז ע"ב דמשמע דרבא סובר סי' דאורייתא והוכיח כן מלשון הרמב"ם פ"י מנחלות שכתב על סי' אמצעים שיורדין לנחלה על פיהם אע"פ שאין משיאין את אשתו שאני אומר לא החמירו בדברים אלו רק מפני איסור כרת ע"ש דמלשון הרמב"ם מבואר דחומרא בעלמא הוא. וכ"כ בנו"ב מהד"ק סי' כ"ט ומה"ט כתב הב"ש בס"ק ע' בשם הרמ"ה ורי"ו דאם נשאת בסי' אמצעים לא תצא הרי דמצד הדין יש לנו לפסוק סי' דאורייתא. ולמ"ד סי' דאורייתא פשיטא דל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי כמבואר בגמ' בהדיא ורק משום חומרא חיישי' למ"ד סי' דרבנן עכ"פ כבר אזדא לה חזקת חי וחזקת א"א וא"כ שפיר יש לסמוך ולהתיר מטעם קורבא וכמ"ש

ומצאתי לאא"ז הח"ץ ז"ל בתשו' סי' קל"ד שכתב דבר חדש דשם הוי עובדא שאחד הלך ליער ואחר שמונה ימים מצאו הרוג אחד קשור באילן והכירוהו ע"י סי' רושם בראשו. וכתב שם בסוף התשובה דאף דרושם אינו סי' מובהק מ"מ כיון דלא הוחזק עוד איש אחד עם רושם בראש וגם ביער לא שכיחי שיירתא הוי כלא הוחזקו ול"ש שיירתא דלא חיישינן לשני יב"ש וה"ה דל"ח בכה"ג לשני אנשים עם רושם בראש ע"ש ולא ראיתי לאחד מן האחרונים שהביא דבר זה. ולדבריו גם בנ"ד מותרת להנשא שהרי נמצא ההרוג ביער דל"ש תמן שיירתא וגם לא הוחזק עוד איש אחד עם ראש רחב כמו שני ראשים וכיון דלא הוחזקו ול"ש שיירתא ל"ח. אמנם מה שיש לפקפק בהיתר זה הוא דשם הי' שעת חירום מלחמות הצרפתים ובשעת חירום אמרינן בש"ס ב"ב דמיקרי ל"ש שיירתא אבל בנ"ד אף שנמצא ההרוג ביער מאן לימא לן דביער הוי ל"ש שיירתא. ומדברי הח"ץ שם גופי' מוכח דגם יער מיקרי שכיחי שיירתא מדהוצרך לומר דהוי שעת חירום משמע דבלא שעת חירום מיקרי שכיחי שיירתא אף דגם שם נמצא ההרוג ביער. הן אמת דדברי א"ז הח"צ ז"ל צריכין ביאור מי הכריחו לכך לומר דהוי ל"ש שיירתא הא אנן קיי"ל כרבא ביבמות דף קט"ו ע"ב דל"ח לתרי יצחק. ומזה הוכיחו הקדמונים דבעגונה בעדות שמת בעלה מותר' בלא הוחזקו אף דשכיחי שיירתא ועי' בתוס' יבמות שם ד"ה יצחק וברא"ש גיטין דף כ"ז ועי' בסי' י"ז סעיף י"ח ובב"ש שם דמותר בלא הוחזקו אף בשכיחי שיירתא. וכיון דדעת הח"ץ דסי' רושם בראש מועיל שיהי' נקרא לא הוחזקו למה לו לומר דהוי שעת חירום ול"ש שיירתא דבלא הוחזקו מותר אף בשכיחי שיירתא

ואחר העיון נלפפנ"ד בשום לב להבין מה מועיל הא דלא