מהרי"א הלוי חלק א קסא

סי' דרבנן דלדידי' לא מוקמינן למתני' בארוך וגוץ כמ"ש ומוקמינן על סברא מבחוץ דהוי סי' אמצעי ניהו דאינו מועיל להתיר משום דלמ"ד סי' דרבנן בעי' דוקא סי' מובהק ביותר כמ"ש אבל עכ"פ הוי סי' אמצעי. והנה כבר נודע מ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל בתשו' סי' קל"ד דאף דחיישי' לשאלה מ"מ אם הכירו את הבגדים והי' ג"כ סי' אמצעי בגופו מותרת להנשא דלשאלה כזו בודאי לא חיישינן דהשאיל כליו למי שיש לו סי' אמצעי כמוהו והוי שאלה דיחיד דלא חיישינן ע"ש. ומעתה י"ל בנ"ד אם נאמר דהוי כלים דלא מושלי אינשי משום דהוכרו כל הבגדים וגם הד' כנפות וכמ"ש לעיל בשם מהרי"ט א"כ מותרת אשה זו להנשא ממנ"פ דאם נאמר סי' דאורייתא שפיר מותרת מחמת סי' הבגדים לחוד דלמ"ד סי' דאורייתא פשיטא דל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי כמבואר בש"ס להדיא. ואם נאמר סי' דרבנן ונחוש ג"כ לסברת הריטב"א והב"י דלמ"ד סי' דרבנן גם בכלים דלא מושלי אינשי ג"כ חיישינן לשאלה דכיון דלפעמים מיקרי ומושלי תו לא הוי סי' מובהק ביותר מ"מ מותרת בנ"ד מאחר שהעידו שהי' גלגולת הנהרג רחב כמו שני ראשים. וכבר הוכחתי לעיל דלמ"ד סי' דרבנן אם הוא רחב קצת בהפלגה הוי סי' אמצעי וכיון דיש סי' אמצעי בגופו תו ל"ח לשאלה משום דהוי שאלה דיחיד כמ"ש הח"ץ ז"ל וא"כ ממנ"פ מותרת. ובאמת דלדעתי העני' נראה לומר דגולגולת רחב כמו שני ראשים לכ"ע לא גרע מסי' אמצעי עכ"פ אף למ"ד סי' דאורייתא לפמ"ש הח"מ והב"ש שם דדוקא שינים באמצע שורה של לחי העליון הי' גדולים הוא דכתב המהרי"א דלא הוי סימן מאחר שנמצא ברוב העולם דשינים הללו גדולים יותר מהנהו שבצדיהם ואף אם נמצא אותם שינים מופלגים קצת בגדלות ג"כ לא מהני כמו שהביא המהרי"א ראי' מארוך וגוץ דמאחר שנמצא ב"א ארוכים יותר מחבריהם אף שזה ארוך קצת בהפלגה לא מועיל אבל בשאר שינים אם נמצאו גדולים קצת מה שאין נמצא כן לרוב העולם הוי סי' מובהק ע"ש בח"מ וב"ש וא"כ גולגולת רחב כמו שני ראשים נראה ברור דזה דמי לשאר שינים דאין דרך ב"א להיות ניכר כ"כ בראש גדול יותר מחבירו וא"כ דמי לשאר שינים דאם הוא גדול קצת בהפלגה הוי סימן מובהק לדעת הח"מ והב"ש דהיינו סי' אמצעי כמ"ש הב"ש ס"ק ע'. וא"כ אף לדעת הב"ח ומהר"מ מלובלין דגם בכל הבגדים חיישינן לשאל' מ"מ מותרת בנ"ד למ"ד סי' דאורייתי מחמת סי' הגולגולת שהוא רחב דהוי סי' אמצעי כמ"ש ומותרת למ"ד סי' דאוריי' וגם למ"ד סי' דרבנן מותרת מחמת סי' הבגדים וכאן ל"ח לשאלה מאחר שיש ג"כ סי' אמצעי א"כ הוה שאלה דיחיד כמ"ש הח"ץ ז"ל

וע"פ דברי אא"ז הח"ץ יש ליישב קושיא חמורה שהקשה הגאון בעל נו"ב מהד"ק סי' ל"ב לשיטת הב"י דלמ"ד סי' דרבנן גם בכלים דלא מושלי אינשי ג"כ חיישי' לשאלה משום דעכ"פ לא הוי סי' מובהק ביותר מהא דבעי למיפשט בש"ס דסי' דאורייתא מדמהדרינן חמור בסי' אוכף ומשני אימא בעידי אוכף ולסברת הב"י קשה מה מועיל עדי אוכף ניחוש לשאלה ואי משום דלא מושלי אינשי אוכפא דמסקב לי' לחמרי' מ"מ אם נאמר סי' דרבנן גם בזה חיישי' לשאלה לדעת הב"י ע"ש בנו"ב שדחה דברי הב"י מחמת קושיא זו. ולפמ"ש י"ל דהנה בשטמ"ק בב"מ פ"ב ביאר דברי הגמרא שם דפריך חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן ניחוש לשאלה דהיינו שמא המשאיל השאיל אוכף לחבירו ונאבד מיד השואל עם חמורו של השואל וכשתבע המשאיל את האוכף טען השואל שנאבד ועכשיו נוטל המשאיל חמורו של השואל עם סי' האוכף שלא כדין. ולדברי הח"ץ הנ"ל קשה מה פריך ניחוש לשאלה דילמא מיירי שנותן סי' אמצעי בחמור דבכה"ג ל"ח לשאלה משום דהוי שאלה דיחיד שהשאיל האוכף למי שיש לחמורו סי' אמצעי כמו חמורו של משאיל. אמנם באמת הא בורכא דהרי התם בש"ס קיימינן למ"ד סי' מדאורייתא ואי מיירי שנותן סי' אמצעי בחמור למה לי' לאהדורי החמור בסי' אוכף הא בלא"ה צריך להחזיר החמור מחמת הסימן אמצעי של החמור דלמ"ד סי' דאורייתא מועיל סי' אמצעי לחוד. משא"כ למ"ד סי' דרבנן שפיר משני הש"ס בעדי אוכף ול"ק דניחוש לשאלה משום דמיירי שיש לו סי' אמצעי בחמור ולמ"ד סי' דרבנן אינו מועיל סי' אמצעי של החמור ולא מהדרינן רק בעידי אוכף ומש"ה ל"ח לשאלה דע"י הסי' אמצעי של החמור הוי שאלה דיחיד ודוק היטב

ובזה מיושב מה שתמהו הב"י והב"ח בתשו' סי' פ"ו על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שהשמיטו הא דקאמר בש"ס כיס וארנקי וטבעת לא מושלי אינשי וכן אוכף ע"ש ולפמ"ש י"ל דלפי מה שפסקו דסי' דרבנן תו אינו מוכרח לומר דהכלים הללו לא מושלי אינשי רק דמיירי שיש סי' אמצעי בגט ורק דהסי' אמצעי אינו מועיל כיון דסי' דרבנן ואעפ"כ מתירין ע"י ט"ע או סי' מובהק דכלים ולא חיישינן לשאלה משום דע"י הסי' אמצעי הוי שאלה דיחיד ול"ח בכה"ג לשאלה משום דהוי שאלה דיחיד

אמנם בגוף דברי אא"ז הח"ץ ז"ל ראיתי להגאון בעל בית מאיר בסי' י"ז ס"ק נ"ד שחולק עליו שכתב דע"כ לא כתבו התוס' ביבמות דף קט"ז לחלק בין נפילה דרבים לנפילה דיחיד רק התם דנפילה מצד עצמו הוא מלתא דלא שכיחא. וגם ניחוש שמא נפל מן יב"ש ומצאו יב"ש אחר שזה ג"כ לא שכיח ומש"ה ל"ח לנפילה כזו משא"כ בשאלה דהיא מצד עצמותה מילתא דשכיחא דאדם עשוי להשאיל כליו א"כ אפשר דגם לשאלה דיחיד ג"כ חיישינן משום דאין כאן רק חד ל"ש שהשאיל לאדם אחר שיש לו סימן כזה ולחד ל"ש שפיר חיישינן ע"ש בב"מ. ולפענ"ד נראה להביא ראי' לדברי הח"ץ ז"ל דבהא דאמרי' בש"ס חולין דף צ"ד חתוכה דישראל מידע ידיע כתב רש"י דעל דא סמיך רבי בשולח ירך לחברו על ידי עכו"ם דכשירה אם היא חתוכה כדרך שישראל חותכה אחר חטיטת הגיד וכתב הר"ן על זה דאף על גב דבשר שנמצא ביד גוי אף על פי שהוא חתוך כחתיכת ישראל אסור התם ה"ט שיש לחוש שישראל לקחה בחזקת כשרה וניקרה ואחר כך נודע לו שהיא טריפה ומכרה לגוי כל כה"ג חשש קרוב הוא וראוי לחוש לו אבל הכא שזה בודאי שלח ירך מנוקרת אתה צריך להוסיף עוד חששות ולומר ישראל אחר הי' לו ירך וניקרה ואח"כ נודע לו שטריפה הוא ומכרה לזה הנכרי והחליפה באותה ששלח זה להנאת עצמו כשרה בטריפה כל כי הני חששי רחיקא לא חיישי' ע"ש וכ"כ התוס' בדף צ"ד שם ד"ה חתיכה ובב"י סי' כ"ה והרי התם הרי ידענו שזה שלח ירך מנוקרת ע"י נכרי זה. וגם שינקר ישראל ירך ואח"כ יתוודע לו שהוא טריפה וימכרנה לנכרי ג"כ כתב הר"ן שהוא חשש קרוב. ואין כאן רק חד לא שכיח דהיינו שמכר הישראל הירך הטריפה המנוקרת לזה הנכרי השליח דהוי מכירה דיחיד וע"ז כתבו רש"י והתוס' והר"ן דל"ח שהוא חשש רחוק אף דמכירה מצ"ע שכיחא מ"מ לא שכיח שימכור לזה נכרי דוקא. וא"כ יפה כתב הח"צ ז"ל דאף דשאלה מצד עצמו שכיחא מ"מ לא חיישי' שמא השאיל לזה דוקא שיש לו סי' אמצעי כמוהו. וזה ראי' גדולה לדברי הח"ץ ז"ל לפענ"ד

ובאמת דבנ"ד אין אנו צריכין לזה ואף לפי דברי הב"מ ג"כ מותר בנ"ד דאף דגם בכל בגדיו חיישינן לשאלה וגם בארבע כנפות מ"מ ודאי הוא מלתא דל"ש להשאיל כל בגדיו וכמ"ש הב"ח בתשו' סי' פ"ו וז"ל דאפילו נמצא כל כליו עליו חיישינן לשאלה דאע"ג דאין זה דרך כלל להשאיל לזולתו כל כליו שעליו והו"ל כדין כלים דלאו אורחי' למשאלינהו אפשר לחלק וכו' ע"ש. הרי דאף דהב"ח סובר דגם בכל הכלים חיישינן לשאלה מ"מ כתב דאין זה מצוי להשאיל כל כליו.