מהרי"א הלוי חלק א קנט

מדברי הלבוש שהביא הב"ש סי' קכ"ט ס"ק י"ד לא משמע הכי שכתב אם אבי האשה כהן ולא כתב כהן הגט כשר משום דאין מקפידין כ"כ בכינוי האבות. וכתב ע"ז הב"ש משמע דס"ל אם לא כתב כהן אצל המגרש הגט פסול ע"ש. מזה משמע להדיא דכינוי כהן בשם אבי המגרש קאי גם על המגרש ומש"ה אם לא נכתב כהן בשם אבי המגרש הגט פסול לדעת הלבוש דאין זה כינוי האבות רק כינוי של גוף המגרש דאם לא נכתב פסול. אבל כינוי דכהן בשם אבי המתגרשת לא קאי על המתגרשת כלל רק על אביה ומש"ה אם לא נכתב כהן בשם אבי המתגרשת כשר דאין מקפידין בכינוי האבות. והטעם לזה נלפענ"ד דבאמת הרדב"ז בתשו' ח"א סי' פ"א הביא ראי' מגמ' דלא היו מקפידין לכתוב כהן דדוקא בשני יב"ש והם משולשין תנן דיכתבו כהן. משמע דבדליכא שני יב"ש א"צ לכתוב כהן אלא דהט"ז סי' קכ"ט ס"ק ט' הביא בשם מהרא"ש דבזה"ז נהגו לחתום עצמם כן וגם ניכר בזה בעלייתו לתורה מש"ה הצריכו הפוסקים לכתוב כהן או לוי בגט. וא"כ זה לא שייך רק בשם המגרש ואביו. וכן בשם אבי המתגרשת דחותמין עצמם בשטרות ונקראים לתורה בשם כהן. אבל בהמתגרשת דאינה חותמת עצמה לעולם שהיא כהנת או לוי' וגם אינה עולה לתורה ממילא א"צ להזכיר כלל בגט שהיא כהנת או לוי'. ומש"ה מה שנכתב על אבי המתגרשת כינוי כהן לא קאי רק עליו ולא על המתגרשת. ומש"ה יפה כתב הלבוש דאם לא נכתב בשם אבי המתגרשת כשר דאין מקפידין כ"כ בכינוי האבות משום דכינוי כהן בשם אבי המתגרשת לא קאי רק עליו דלא הצריכו חז"ל להזכיר אם המתגרשת היא כהנת מטעם שכתבתי. ואם כן בנ"ד מאחר דכינוי לוי שנכתב אצל שם אבי' לא קאי על המתגרשת כמו שהוכחתי אם יש שינוי בזה לא מיקרי שינה שמה רק שינה שם אבי' ותליא בפלוגתת הפוסקים הנ"ל וזה ברור ואמת בעז"ה

ובעיקר הדין דשינה שם אבי' אם כי יש דעות מהקדמונים להכשיר אבל רבו האוסרים בזה והכי קיי"ל בש"ע סעיף י' דאם לא הוחזק בשם השינוי אף אם ניסת תצא והרב בעל עבוה"ג שרצה לסמוך להתיר במקום עיגון חלקו עליו כל האחרונים ועי' בתשו' צ"צ סי' פ"ג ובתשו' כנס"י סי' ע' מ"מ בנ"ד יש מקום קצת להקל דהנה טעמו של העבוה"ג שהכשיר בזה הוא ע"פ דברי התוס' והרא"ש שכתבו להכשיר בשינה שם הלידה כיון שא"צ לכותבו כלל וא"כ גם בשם אבי' ואביו דאם לא נכתב כלל כשר כמבואר בש"ע סעיף ט' וגם כותבין שמות האבות ע"פ עצמם כמ"ש הרמ"א סי' ק"כ. א"כ מוכח מזה דשינה כשר. והחולקים על העבה"ג ס"ל דל"ד לשם לידה דאין האיש נקרא על שם מקום לידתו וליכא לעז כמ"ש הרא"ש פ' הזורק. אבל על שם אביו נקרא הבן ומש"ה אם שינה שם האב איכא לעז שיאמרו שאין זה המגרש וכ"כ הב"ש סי' קכ"ט ס"ק י"ז. ומעתה אפשר לומר דגם כינוי כהן או לוי אין האדם נקרא בפי העולם. ומכ"ש בנ"ד דודאי אין האשה נקראת שהיא בת לוי או ישראל. וא"כ אם שינה בזה אפשר דדמי לשינה שם הלידה דכשר. ועי' בתשו' הגאון רע"ק איגר שהביא בשם הבית מאיר שהכשיר הגט בעובדא ממש כנ"ד. ואף הוא לא חלק עליו רק מטעם דשם ניתן הגט ע"י שליח וכסברת הצ"צ סי' פ"ג וזה לא שייך בנ"ד. בכל זאת לא מלאני לבי להקל בזה מאחר שהגאון בעל נו"ב מהד"ק סי' פ"ט ומהד"ת סי' ק"ט פוסל בזה וה' עמו שהלכה כמותו. אמנם בנ"ד יש עוד צד קולא מאחר דהגט ניתן ונכתב במקום רחוק ושם לא נודע מאומה כי אבי האשה אינו לוי וכיון דליכא לעז במקום כתיבה ונתינה כבר נודע מ"ש בתשו' פני יהושע סי' י' בשם רב אחד שיש תקנה שתלך האשה למקום אחר ושם תקבל הגט ולא יהי' מקום נתינה והפנ"י שם דחה זאת בשתי ידים דכשתבא לינשא במקום דירתה איכא חשש לעז. אמנם סברת הרב הזה נזכר ג"כ בתשו' ב"ח סי' פ"ו. וגם בס' טיב גיטין בלקוטי שמות אות ב' נוטה לסברא זו. וכן נמצא גם בספרן של שאר האחרונים שהחזיקו בסברא זו. ולכן יש בנ"ד שלש ספיקות להתיר שמא הלכה כדעת העיטור וסייעתו דשינה שם האב כשר ושמא בשינה דכהן או לוי גם במגרש עצמו כשר וכפשטת לשון ר"ת בתוס' גיטין דף פ' ע"א ד"ה ושם וכ"כ הר"ן שם. ושמא כדעת החולקין על הפ"י והט"ז דהעיקר הוא מקום הנתינה ממש ולא חיישינן למה שתחזור למקום דירתה. ובנ"ד ליכא שום לעז במקום הכתיבה ונתינה דשם לא נודע כלל אם אבי' לוי או לא. וכבר נודע מ"ש הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס אות כ"ח דבג' ספיקות מותר אף באיתחזק איסורא. וגם מ"ש אא"ז התב"ש ז"ל דפלוגתת הפוסקים לא מוקמינן אחזקה וגם דבשו"ת חתם סופר ח"ב סי' ט"ז נוטה להקל בזה. ולכן מאחר שכבר יש ביד האשה היתר מרבני הדור. והוא מקום עיגון גדול מאד לא אחדל גם אנכי מליתן ידי עמהם להתירה מכבלי העיגון וה' יצילנו משגיאות יראנו מתורתו נפלאות כעתירת הבא עה"ח מוצא ש"ק ה' טבת תרל"ו לפ"ק לבוב

סי' קמח ב"ה יום ד' כ"ב אדר תרל"ו לפ"ק לבוב

אורך ימים ושנות חיים ושלום לכבוד ידיד ה' וידיד כל בית ישראל הרב ה"ג הצדיק החסיד והעניו יראתו על פניו תפארת ישראל קדוש וטהור אור בהיר כקש"ת מוה' העניך ני' האבד"ק אלעסק יע"א

מכתב קדשו הגיעני. בדבר השידוך אשר עשה ועתה יצא החתן לתרבות רעה ויצא עליו קלא דל"פ על מעשים מכוערים ר"ל ורוע מעללים נותן עורף לדברי התורה והמצות ונסע לע"מ וויען וכתב שם מכתב לכבוד קדשו שהוא אינו רוצה בשום אופן בהשידוך ואם אביו ואמו יכריחו אותו לישא אותה יגרש אותה תיכף אחר הנשואין. וביקש מעכתה"ק להודיעו חוות דעתי העני' ע"פ דתה"ק אם רשאי לעשות שידוך אחר. וכבר יצא הדבר בהיתר מאת ידידינו הגאון החסיד האבד"ק זלאטשוב. והנה בענין הקנס המגיע מצד העובר חלילה לי להורות בזה בלתי שמוע טענת שני הצדדים כי הוא דבר שבממון ואין הדיין רשאי לשמוע דברי צד אחד. אמנם מצד החרם והת"כ הנעשה בעת התנאים שזה הוא הוראה בענין איסור והיתר ובזה הרשות נתונה להורות לכל שואל. וכ"כ הגאון בעל נודע ביהודה מהד"ק חיו"ד סי' ס"ח בתחלת התשובה. ובנ"ד גוף הדין מפורש בש"ע אהע"ז סי' נ' סעיף ה' דאם קלקל המשודך מעשיו יכולה המשודכת לחזור בה ופטורה מהקנין ומהשבועה. ועי' בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קי"ז דא"צ לברר זה בעדים שקלקל המשודך מעשיו רק אם איכא קלא דל"פ וליכא אויבים דאפקוה לקלא יכולה לטעון מאיס עלי מחמת קלא בישא שיצא עליו. ומבואר הדבר להדיא ביו"ד סי' רכ"ח סעיף כ' בהג"ה דאם האשה נותנת אמתלא טובה לדברי' מתירין לה החרם והשבועה. ועי' בנודע ביהודה מהד"ק חיו"ד סי' ס"ט בסוף התשובה שכתב דאם המשודך הוא מקולקל בשחוק הוא אומדנא דמוכח שלא היתה נשתדכת ע"מ כן והיינו ממש נ"ד. עוד נלפענ"ד בזה דאפילו אם נתפוס כמשמעות לשון הרמ"א ביו"ד סי' רכ"ח סעיף מ"ג שכתב דאם בא לב"ד בעודו בקלקולו אפילו התרה א"צ דהא אי אפשר שתנשא למומר ע"ש. והיינו משום דביאת מומר אסורה מלבד דהנו"ב שם חולק ע"ז ומפרש דברי מהר"ם שבמרדכי באופן אחר. אלא דגם לדעת הרמ"א בשם מהר"ם מותר בנ"ד לעשות שידוך אחר מאחר שכתב החתן אגרת