מהרי"א הלוי חלק א קנח

מעירו והולך ממש סמוך לעיר וויזניצא ומקודם הי' הנהר סמוך לעיר קוטב ומעט מעט נתרחק משם עד שהוא חוץ לעיבורה ובתוך התחום. ואין מסתפקין שם מן הנהר כלל רק על פסח לוקחין המדקדקין משם מים רק שנלקח חלק אחד מן הנהר טשערמאש להרחיים הסמוך להעיר ממש ונקרא זה החלק ריסטאקיע ומזה הריסטאקיע מסתפקין לרחיצה וטחינה וגם לכביסה להסמוכים והדרים סמוך לשם לוקחין ממנו גם לשתי' אבל רובא דרובא לוקחין לשתי' ובישול מן מי בארת. ונסתפק מעכ"ת על מה שנהגו לכתוב שם הנהר לבד אחרי שאין מסתפקין ממנו רק טחינה ורחיצה מן חלק הנהר הנקרא ריסטאקיע ואולי הוא שם אחר או אפשר מאחר שפירש רוסטאקיע בלשון נכרים הוא כרותה והיינו שנכרת מן הנהר הגדול וא"כ הרי זה כשם אחד. וגם הביא בשם ספר דברי חיים שהשיב לעירו לכתוב גם מעיינות מאחר שאין המעיינות מכזבין במקורן. וביקש מעכת"ה להודיע דעתי ע"פ דתוה"ק איך לכתוב לכתחילה. ובאמת קשה עלי מאד להכריע בין שני שרי צבאות ישראל אשר קטנם עבה ממתני. אך למען כבוד התורה הקדושה דכתיב בה אמת אזרתי כגבר חלצי לכתוב את אשר ישים ד' בפי

הנה גוף הדבר שחששו שלא לכתוב נהרות המכזבין נראה שלמדו כן מהא שכתב המחבר סי' קכ"ח סעיף ז' עיר שאין בה אלא בורות ואגמים לא יזכירם כלל שלא לחלק בין גיטין שנכתבו קודם שנעשו לנכתבו אחר שנעשו. ועי' בב"ש ס"ק ט"ז דמש"ה המנהג שלא לכתוב בארת משום דלפעמים מתקלקלין לכן לא כותבים כלל כדי שלא תחלוק בין גיטין אלו לבין גיטין הראשונים ע"ש. והך טעמא שייך ג"כ במעין המכזב דבאותו פעם שיפסוק המעיין אין לכותבו משום דאז אין העיר מסתפק ממנו. ולכן אין לכותבו לעולם למעין המכזב כדי שלא תחלוק בין גיטין שנכתבו בעת שנפסק המעיין לגיטין שנכתבו קודם שנפסק ונכזב המעיין. ומ"מ נלפענ"ד דלא דמי דשם בעת שלא הי' עדיין הבורות והאגמים לא הי' מקום כלל לכותבם ואם הי' כותב כן הוי שינוי וכן בבארת כיון דלפעמים מתקלקלין ואפשר שלא יחזרו ויתקנו אותם כלל וא"כ אין העיר נקראת כלל על שם הבארת. ומש"ה כדי שלא תחלוק בגיטין אין לכותבם לעולם. משא"כ במעיין המכזב כיון דדרכו להיות אח"כ מצד עצמו הולך וזוחל שפיר דמי לכותבו בגט ואף בשעה שהוא מכזב כיון דעצם העיר דרכה לעולם להסתפק מהמעיינות ושפיר נקרא' העיר על שם המעיין. ועוד דהרי מדברי הב"ש ס"ק ס"ז משמע דאם כתב במקום בארת מעיינות לא הוי שינוי כי בארת ג"כ מי מעינות הם אלא שחופרים עד שנמצא המעיין וכן הכריע בנו"ב מהד"ת סי' קט"ו דבמקום שיש נהר שפיר אמרינן דבארת הם בכלל מעיינות. וא"כ בנ"ד ליכא שום חשש כיון שכבר נכתב שם הנהר א"כ שוב יכול לכתוב מי מעינות ואין לחוש למה שיכזבו המעיינות דגם לאחר שיכזב כשר במה שנכתב מעינות מאחר דעדיין נשארו הבארת שפיר יכול לכתוב מעינות דבארת הם בכלל מעיינות כמ"ש הב"ש והנו"ב וזה ברור מאד. ודברי דודי הגאון מוהרי"ש זצ"ל נפלאו ממנו במ"ש שלא להזכיר כלל המעיינות והבארת רק שם הנהר לחוד דהרי הד"מ בסי' קכ"ח כתב דלכתחילה אין לסדר גיטין במקום דליכא רק נהר אחד והביאו הב"ש סוף ס"ק י"ח אלא שהנו"ב מהד"ק סי' פ"ו מיקל בזה. וכתב שעיקר טעמו של הד"מ הוא משום דצריך שיהיו שני סימנים על העיר. וא"כ ה"ה אם יש נהר אחד וגם מי מעינות הוי ג"כ שני סימנים ע"ש ובשו"ת נו"ב מהד"ת ס"ס קט"ז. וא"כ אם לא יכתוב רק שם הנהר לחוד תו לא הוי רק סימן אחד. ואיך נקל ראש להורות לכתחילה נגד רבינו הרמ"א וגם ברמ"א סעיף ו' הכריע לכתוב כל ספוקי העיר ולכן נלפענ"ד שיש לכתוב בגיטין בעירו גם מי מעינות. ועי' בב"ש ס"ק י"ב דכותבין גם מה שמסתפקין ממנו מעט

ובדבר שם הנהר מה שחשש מעכת"ה משום שהוא חוץ לעיבורה של עיר. נלפענ"ד דמאחר שהי' הנהר מקודם סמוך להעיר והיו צריכין אז לכותבו גם לאחר שנתרחק עכשיו מן העיר אין קפידא לכותבו. ועי' בג"פ ס"ק מ"ג שכתב שאם כבר נהגו לכתוב לכתחילה אין מוחין בידם. וגם מה שנסתפק מעכ"ת אם יש לכתוב גם נהר ריסטאקיע אם הוא שם אחר או לא. נלפענ"ד דגם אם נאמר שהוא שם אחר מ"מ א"צ לכותבו מאחר דאותו חלק הנלקח מן נהר טשערמאש עבור הרחיים הוא חלק קטן. וכבר כתב הב"י בסי' קכ"ח בשם מהרי"ל דנהר קטן הוא בכלל מעיינות וע"ש שכן עשה המהרי"ל מעשה. וכ"כ בג"פ ס"ק נ' בשם הריק"ש. ומה"ט ג"כ נראה דיש לכתוב בנ"ד מי מעינות כדי לכלול בו גם נהר ריסטאקיע. ולכן נלפענ"ד דיש לכתוב על נהר טשערמאש ועל מי מעינות. ובשם העיר שנקרא אצל אוה"ע קוטא בקמץ אחר הק'. יפה הביא מעכת"ה דברי הטיב גיטין בשמות אנשים אות י' ס"ק י"ז שהביא בשם זקיני הגאון מוה' משה חריף זצ"ל שאם נהגו לכתוב בעיירות במקום נקודת הקמץ אות ו' תשאר הו' במקומה משום דעיקר שם העיר מקודם הי' בחולם. ומה שהוסיף מעכ"ת בדברי מהר"מ חריף אם כותבין כן בשטרותי ובכתובות לא מצאתי דברים הללו שם. וגם בלא"ה כתב בנחלת שבעה דאות ו' מורה על נקודת חולם ועל נקודת קמץ ע"ש סי' מ"ה אות י'. וכבר כתב המהריב"ל ספר ג' כלל ד' ס"ק י"א דאם יש לקרות הנקודה באופן שיסכים לשם האמתי כשר. ואף לפמ"ש שם במסקנא לפסול משום דכיון דאיכא למיקרי הכי ואיכא למיקרי הכי הוי כאלו לא נכתב כלל. זה דוקא התם דמיירי בשם המתגרשת דאם לא כתב כלל פסול משא"כ בשם העיר דגם אם לא נכתב כלל כשר א"כ שפיר י"ל דכיון דיכולין לקרות בנקודת הקמץ כשר וכדמשמע מדברי מהריב"ל להדיא. לכן נראה שלא לשנות ממנהגם ולכתוב קוטב דמתקריא קוטא. דברי ידידו: סי' קמז

נדרשתי מאת ש"ב הרב הגאון מוה' דוד צבי אוערבאך ני' אבד"ק דובנא לחוות דעתי העני' בדבר האשה מ' שרה ליבא בת מ' פנחס אשר בעלה מ' שואל מרדכי בן מ' מאיר צבי עזבה זה שלשים שנה ועקבותיה לא נודעו ועזב אותה כבת שיתסר שנין והיא יושבת עד כה בדודה וגלמודה. וזה מקרוב נודע לה אשר בעלה הוא במדינת ענגלאנד הרחק מאד מעיר הבירה לאנדאן. והאשה נסעה שמה במסירת נפש ואחרי רוב השתדלות נסע בעלה עמה לבערלין וגרשה שמה והביאה היתר ב"ד מקוים כדת. והתירה הרב ממאציב לשוק. ועתה כאשר רצתה האשה להנשא לאיש הביט הרב הנ"ל בההיתר שלה אשר נכתב שמה כי האשה שרה ליבא בת פנחס הלוי נתגרשה מבעלה. ונודע הדבר אשר אבי האשה לא היה לוי והוא מקום עיגון גדול מאד ואבי' כבר נפטר זה יותר מארבעים שנה. והנה אם לא הי' לדון בנ"ד רק משום שינה שם אבי המתגרשת כבר נודע מחלוקת הראשונים והאחרונים בזה ויבואר לקמן בעזרת השם. אבל הרי באמת הכינוי דלוי או כהן העיקר הוא על המגרש והמתגרשת. ומה"ט דעת הג"פ בס"ק ל"ו דיכתבו שני פעמים הכהן אצל המגרש וגם אצל אביו אלא דאנן לא נהיגינן הכי משום דהכהן קאי גם על שלפניו וכסתימת לשון הרמ"א סי' קכ"ט סעיף ז'. ועי' בש"ך חו"מ סי' מ"ט ס"ק י"ד. וא"כ בנ"ד מה שנכתב בגט הלוי קאי גם על שלפניו דהיינו שהמתגרשת היא לוי' וכיון דבאמת היא אינה לוי' איכא שינוי בשם המתגרשת שפסול לדברי הכל. ועיין בש"ס בכורות דף מ"ז דלוי' שנתעברה מכותי בנה לוי ופטור מלפדות אם כן מבואר דגם באשה שייך דין לוי' והוי כשינה שמה. אמנם