מהרי"א הלוי חלק א קנו

בדיקה כמו שנתבאר בסעיף שאחר זה והיינו בדיקה ג"פ המבואר בש"ע שם סעיף ה'. ואין שום חילוק בין נשתתק בעת שמצוה לכתוב או בעת נתינת הגט מידו לידה בין בזה ובין בזה בעי' מה"ת שיהי' הבעל פיקח ואם לאו הגט בטל מה"ת ובנשתתק מתוך חליו צריך בדיקה ג"פ כמ"ש הח"מ ועי' בפר"ח ס"ס קכ"א. ולכן איני רואה מקום להכשיר הגט. דברי ידידו

סי' קמה

מעשה אירע בק' פודהייץ באחד שגירש אשתו ואחר שגירשה כדת אמר המגרש שאמר לה ע"מ שלא תנשא לעשרים שנה. וא' מעידי מסירה אומר בתו"ע שלא שמע רק עד עשרים שנה והמסדר אמר שנראה לו שלא אמר התנאי הנ"ל רק אחר הנתינה ולא רצה המגרש לקדשה שנית וליתן לה גט אחר וסידרו הב"ד דשם גט אחר וקודם הגט ביטל התנאי. וכעת המגרש אינו רוצה אף בריצוי כסף לגרשה עוד הפעם אחר שיקדשנה ויש בזה מקום עיגון גדול ונדרשתי מאת הרב הנ"ל מוה' שמעון נ"י אבד"ק פודהייץ לעיין בשריותא דהך איתתא. והנה מקור הדברים הוא באהע"ז סי' קמ"ג סעיף ט"ז באם גירשה ע"מ שלא תנשא לפלוני דדעת הרא"ש דמותרת להנשא מיד כיון שבידה לקיים שלא תנשא לפלוני לא חיישינן שמא תעבור על התנאי בקום ועשה ואין תקנה להתירה לאותו פלוני אא"כ יקדשנה המגרש ויחזור ויגרשנה סתם דכיון דכבר איננה אשתו מאחר שנתן לה גט גמור בלא שיור אלא שהטיל בו תנאי אינו יכול לגרשה עוד אלא אחר שיקדשנה. וא"כ גם בנ"ד אינו מועיל הגט השני מאחר שכבר גירשה ואינה עוד אשתו. אמנם מדברי הב"ש שם ס"ק ל' לא משמע הכי שהקשה על מה שכתב הרא"ש דאינו יכול לבטל התנאי מהא שכתב הטור בס"ס קמ"ג בתנאי דאם לא יבא תוך ב' שנים דיכול לבטל התנאי ומתרץ דשם דאסורה להנשא כיון דהתנאי הוא ביד המגרש ולא בידה בזה יכול לבטל התנאי משא"כ בע"מ שלא תנשא לפלוני דהתנאי הוא בידה ומותרת לינשא מיד בזה אין יכולין לבטל התנאי ע"ש. וא"כ בנ"ד שאסורה לינשא תו מועיל ביטול התנאי. אבל לפי תירוץ הב"ח והט"ז שם נראה דגם כאן בנ"ד אינו מועיל ביטול התנאי ע"ש וא"כ גם הגט השני אינו מועיל כמ"ש הרא"ש. וע"פ דברי הב"ש הנ"ל יש לדחות ראיית מהרי"ט בח"א סי' מ"ט שהוכיח שם דהרמ"ה חולק על הרא"ש וס"ל דמועיל גט אחר מדכתב הרמ"ה בהתנה ע"מ שתנשאי לפלוני דאם נתקדשה לאחר אסורה לו עד שיתן הבעל גט אחר. הרי מבואר דהרמ"ה סובר דמועיל גט אחר ושלא כדעת הרא"ש. ולפי דברי הב"ש אין ראיה כלל מהרמ"ה דשאני התם דאסורה הוא לכל העולם כל זמן שלא נשאת לפלוני ונתקיים התנאי ומש"ה אגידה בי' והוי כאשתו ולכן מועיל גט אחר משא"כ בע"מ שלא תנשא לפלוני דמותרת לכל דלא חיישינן שמא תעבור על התנאי בקום ועשה וכיון דמותרת לשוק תו איננה כאשתו ולהכי כתב הרא"ש דאינו מועיל גט אחר

ובאמת דדברי המהרי"ט תמוהים מאד דהוא עצמו ירד לחלק בתשו' שם ריש סי' נ' כחילוקו על הב"ש אהא דכ' הרא"ש דאינו מועיל ביטול התנאי ובע"מ שתתני לי ר' זוז מועיל ביטול התנאי. וכתב דשם אסורה להנשא דשמא לא יהא ספק בידה ליתן ואכתי אגידה בי' ולהכי מהני הביטול. ואח"כ דחה דבר זה דהיאך אפשר דטעם דמועיל ביטול התנאי הוא משום דאסורה להנשא הרי מה דאסורה להנשא הוא חשש דרבנן שלא תוכל לקיים התנאי ואין זה רק גדר וסייג ואיך נאמר דזה יועיל לבטל התנאי שיהיה גט מה"ת הא כיון דמה"ת מותרת להנשא תו לא אגידא בי' ואיך יועיל ביטול התנאי זה תורף דברי המהרי"ט. וא"כ בע"מ שתתני לי ר' זוז בזה יש מקום לדברי המהרי"ט דמחמת איסור דרבנן שמא לא תוכל לקיים התנאי אינו מועיל שתהי' משום זה אגידא בי'. משא"כ בהך דהרמ"ה בע"מ שתנשאי לפלוני דבזה פשיטא דמה"ת אסורה להנשא לאחר כל זמן שלא קיימה התנאי. וכיון דאגידא בי' מה"ת מש"ה מועיל ביטול התנאי או נתינת גט אחר. וא"כ אין ראיה כלל דהרמ"ה חולק על הרא"ש דבעובדא דהרא"ש בע"מ שלא תנשא לפלוני דאף מדרבנן מותרת לשוק דל"ח שמא תעבור על התנאי בקום עשה וא"כ כיון דלא אגידא בי' כלל שפיר כתב הרא"ש דאינה עוד אשתו ולא מועיל גט אחר ולא ביטול התנאי. משא"כ בע"מ שתנשאי לפלוני דפשיטא דאף מה"ת אסורה לשוק בזה כתב הרמ"ה דמועיל גט אחר כיון דאגידא ביה מה"ת. וא"כ מי הכריח להמהרי"ט לחלק עלינו את השוין ולומר דהרמ"ה והרא"ש פליגי. ולא עוד אלא דהדבר מוכרח כמ"ש דאל"כ דברי הש"ע סותרין זא"ז תוך כדי דיבור דבסי' קמ"ג סעיף ט"ו בהג"ה הביא דברי הרמ"ה בע"מ שתנשאי לפלוני דמועיל גט אחר להתירה לשוק. ובסעיף ט"ז הביא דברי הרא"ש דאינו מועיל גט אחר עד אחר שיקדשנה מחדש ואם נאמר כדברי המהרי"ט דהרמ"ה והרא"ש פליגי א"כ הש"ע מזכה שטרא לבי תרי

עכ"פ לפי מה שביארתי זכינו לדין דהיכא דמחמת התנאי אסורה להנשא מה"ת לכ"ע מועיל ביטול התנאי הואיל ואגידה בי' ובזה מודה הרא"ש להרמ"ה. והיכא דמותרת להנשא אף מדרבנן מודה הרמ"ה להרא"ש והטור דאינה עוד אשתו ולא מועיל ביטול התנאי. אמנם היכא דמחמת התנאי אסורה להנשא מדרבנן שמא לא תוכל לקיים התנאי לדעת הב"ש מיקרי אגידא בי' ומועיל ביטול התנאי. ולדעת המהרי"ט כיון דמדאורייתא פקע מעליה זיקת הבעל לא אלימא זיקה דרבנן למקריא אגידא בי' ואינו מועיל ביטול התנאי. וא"כ בנ"ד אם אמת הדבר שאמר הבעל ע"מ שלא תנשא עד עשרים שנה כיון דאיכא עליה עדיין זיקת הבעל מה"ת לענין שתאסור מלהנשא עד עשרים שנה נראה דבין להמהרי"ט ובין להב"ש מודו בזה הרמ"ה והרא"ש דמועיל ביטול התנאי. זולת לסברת הב"ח והט"ז נראה דגם בזה אינו מועיל ביטול התנאי וכמ"ש כנלפענ"ד ברור בעזרת הצור וישועתו

וראיתי להמהרי"ט בתשו' סי' מ"ט שהקשה דאפי' אם נאמר דביטול התנאי אינו מועיל מ"מ אמאי לא יועיל נתינת גט אחר בלי שום תנאי הלא כשתעבור אח"כ על התנאי נמצא הגט הראשון פסול למפרע וחייל הגט השני מידי דהוה אהא דאמרינן דניהו דאין שבועה חלה על שבועה מ"מ אם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו ומשום דכיון דנעקרה השבועה הראשונה חלה למפרע השבועה השני' אף דבשעה שנשבע לא חלה השבועה השניה מ"מ אחר כך כשנתבטלה השבועה הראשונה מחמת שנשאל עלי' חלה למפרע השבועה השניה. וא"כ גם כאן אף אם נאמר דאין גט אחר גט מ"מ אח"כ כשלא נתקיים התנאי ונתבטל הגט הראשון ממילא חל למפרע הגט השני. ולפענ"ד נראה בזה דהנה כבר נודע דעת הרמב"ם דתנאי קודם כתיבת התורף אפי' אם התנה בע"פ הוי ספק גרושין ואפילו נתקיים התנאי אחר כך כיון דבשעת כתיבה א"י אם יתקיים לא הוי ספר כריתות ועי' בסי' קמ"ז ובב"ש שם סק"ג. ולדעת הרמב"ם וסייעתו צריך שיהי' הגט נכתב ונחתם כהלכתו בלי שום תנאי ואח"כ בשעת מסירת הגט יוכל הבעל לעשות תנאי כרצונו. אבל אם הי' התנאי קודם כתיבה פסול משום דאין זה כריתות דהוי ספק אם יתקיים התנאי. ומעתה מיושב קושית המהרי"ט הנ"ל דלענין הגט הראשון שפיר מועיל התנאי שהתנה בשעה שמסר לה הגט משא"כ הגט השני אינו מועיל דהרי בשעה שנכתב הגט השני הי' ספק דאם יתקיים התנאי ומגורשת מחמת הגט הראשון אינו מועיל הגט השני כלום