מהרי"א הלוי חלק א קנא

ועדים חתומים על כת"י דלאו מזוייף הוא כותבין ונותנין וכיון דגט כותבין ע"פ (כתבו] כ"ש דבטול ע"פ כתבו מהני ואע"ג דבתוספתא משמע דאפי' בפיקח א"כ ע"י כתבו מ"מ יש לחוש להחמיר עכ"ל הר"ן. הרי דהר"ן לא החליט הדבר דמהני ביטול ע"פ כתב כ"א נסתפק בדבר וחשש להחמיר ועי' בר"ן ס"פ התקבל שהביא ג"כ בשם התוס' דמועיל בפיקח שליחות מתוך הכתב לכתוב גט ומיהו בתוספתא גרסינן אפי' כתב לסופר בכתב"י כתוב ולעדים חתימו הרי הגט בטל וכו' ע"ש ובתוס' שלפנינו לא נמצא דבר זה דמועיל בפיקח שליחות בכתב לכתוב גט אדרבא הב"ש סי' ק"כ סכ"ח הביא דעת התוס' והרא"ש והרשב"א דבפיקח לא מהני שליחות על פי כתב והגט בטל ע"ש. ולפי סברת שו"ת הר"ן דביטול הגט ושליחות הגט הם שוין א"כ לדעת התוס' והרא"ש והרשב"א גם ביטול שליחות אינו מועיל בכתב והגט כשר ועי' בפ"ח סי' ק"ט שם שהאריך להוכיח דבפיקח שעשה שליח בכת"י הגט בטל מה"ת ולדבריו אינו מועיל ביטול השליחות בכתב לסברת הר"ן וכמ"ש

הן אמת דבפ"ח סי' ק"כ שם ובב"ש שם הביאו ג"כ דעת דעת הפוסקים דמועיל שליחות בכתב ולדבריהם מועיל ג"כ ביטול השליחות בכתב כמ"ש. אמנם בעוה"ר לא זכיתי להבין דברי שו"ת הר"ן הנ"ל דמדמה ביטול שליחות בכתב לממנה שליח בכתב לכתוב גט לפמ"ש התוס' בגיטין דף ע"ב ע"א שם ד"ה קולו דבמינוי שליחות סגי דקים לן שמתרצה והרכנה ג"כ מהני ודוקא כתב לא מהני אבל לא בעינן שמיעת הקול דוקא וא"כ בביטול השליחות דאף אם ידענו בבירור שמבטל כל שלא שמעו העדים או השליח אין הביטול מועיל וכדאמרינן בגמ' גיטין דף ל"ד ע"א אותיבו קרי באונייכי הרי דאף שהבעל צווח לומר שמבטל הגט כל שלא שמעו העדים או השליח אין הביטול כלום והא דאמרינן התם בהאי דרהיט בתרי' דאמר אשור הבו לה היינו דוקא לרבא אבל לאביי דקיי"ל כוותי' הטעם דהגט מועיל הוא משום דגלוי דעתא בגיטא לאו מילתא הוא. א"כ מה לנו בזה מה שכותב שמבטל הגט דהרי לא עדיף כתיבה מדיבור דהרי גם אם הי' מדבר שם שלא בפני השליח אין בטולו בטול דאף דקיימ"ל בטלו מבוטל היינו דוקא בפני השליח או בפני עדים כמבואר בש"ע סי' קמ"א סי' ס' ועי' בתוס' גיטין דף ל"ד ע"ב ד"ה ור"ן ועי' בשו"ת נו"ב מהד"ק חיו"ד סי' ס"ו דהא דכתיבה כדיבור היינו דבשעה שכותב באותה רגע הוא כדיבור ומש"ה אין כתיבה מועיל בעדים משום דאין הגדה לפני ב"ד. וא"כ בנ"ד מה ביטול הגט [שייך] בכתב אף אם נאמר דהוי כדיבור מ"מ לא הוי כדיבור בפני השליח. ומטעם זה אני תמה על מ"ש הט"ז באו"ח סי' מ"ז סק"ב בכותב ד"ת א"צ לברך והביא ראי' דגבי עדות אמרינן מפיהם ולא מפי כתבם ע"ש ולפמ"ש י"ל דשאני עדות דבעינן הגדה בפני ב"ד דוקא מש"ה אף דכתיבה כדיבור אינו מועיל משא"כ בכותב ד"ת אם נאמר דהוי כדיבור צ"ל [דמהני] עי' בשו"ת ח"ס סי' נ' ד"ה והאי וצ"ע

ולכאורה יש מקום לומר דלשיטת ר"ת דמי שיכול להגיד בע"פ יכול ג"כ לשלוח עדותו בכתב אלמא דמה שכותב בביתו הוי כאילו העיד בב"ד מש"ה אמרינן דעדים החתומים על השטר הוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד. א"כ גם בנ"ד אפשר דמ"ש הבעל ביטול הגט הוי כאילו אמרו בפני השליח מזה יש לדחות עכ"פ מ"ש הרמ"א ס"ס מ"ז בשם הריב"ש דבע"א לא אמרינן דהוי כמו שנחקר בב"ד ע"ש. ועכ"פ דאיכא בנ"ד ס"ס להיתרא שמא כדעת רוב הפוסקים דלא מהני בפיקח כת"י לכתוב גט ע"י שליחות ולדיעה זו לא מהני ג"כ כת"י לבטל הגט כמ"ש הר"ן בתשובה וגם אם נאמר דמועיל כת"י בפיקח למנות שליח לכתוב גט שמא הלכה כהכרעת המחבר והרמ"א בסי' כ"ח סעיף י"א דאינו מועיל עדות בכתב ועדות שבשטר הוא רק מדרבנן משום נעילת דלת משום דאף אם נאמר דכתיבה כדיבור מ"מ לא הוי כאילו העיד בפני ב"ד והוי בנ"ד לא הוי כתיבת הבעל במקומו כאילו ביטל בפני השליח וממילא דאין ביטולו מועיל כלל. עוד אפשר לומר דהרי גם הר"ן בתשו' שם כתב דלדעת הסוברים דלא מהני שליחות בכתיבה לכתיבת הגט ה"ה דאינו מועיל כת"י לבטל הגט אלא דהר"ן כתב דיש לחוש ולהחמיר. ומעתה נראה לפמ"ש התוס' גיטין דף ל"ג ע"א ד"ה רבי לתירוץ האחרון דאי הוי סבר רבי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הוי מודה דגם דיעבד אינו מבוטל דגם אם יתוודע להשליח או להאשה שביטל הבעל מקצת מן השלוחים פעמים שיטעו בדינא ויסברו דלא בטלה כולה ותנשא ואיכא חשש ממזרות טפי ובכה"ג מודה רבי דאינו מבוטל ע"ש היטב בתוס' ומעתה גם בנ"ד גם אם נאמר דמועיל כתב לבטל הגט כיון דעכ"פ איכא מחלוקת הפוסקים בזה כמ"ש הר"ן וא"כ יש לחוש שמא יטעו האשה או השליח בדינא ויסברו דלא מהני כתב לבטל הגט כדעת רוב הפוסקים דלא מהני בפיקח שליח בכתב לכתוב הגט וכיון דטעו ויסברו דלא כתב לבטל הג"פ תנשא לשוק ואיכא חשש ממזרות טפי ובכה"ג לד"ה בטלו אינו מבוטל וזה הערה נפלאה מאד. ועי' בתוס' גיטין דף מ"ה ע"א ד"ה מידי דהוה ודוק היטב

עכ"פ הראיתי לדעת דמ"ש הרמ"א סי' קמ"א דמועיל ביטול בכתב הוא ספיקא דדינא ואם כי הטלתי בס"ד כמה טעמים להתיר ידעתי את מך ערכי כי איני כדאי להרהר אחרי הרמ"א מ"מ אפשר לסמוך בנ"ד על מ"ש מעכ"ת די"ל דעיקר כוונת הבעל לא היתה כלל לבטל הגט רק לזרז כי תתן האשה סכום המעות שהבטיחה. וגם מאחר שתיכף כשנודע לאבי האשה סילק המעות ונמסר הגט הרי נתקיים רצונו. ולכן גם דעתי העניה מסכמת להתיר האשה לשוק: סי' קמא ב"ה יום ב' ט' תמוז תרמ"ו לפ"ק לבוב

הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי חסיד ועניו יראתו על פניו כש"ת מוה' יהודה כ"ץ ני' ראבד"ק סאניק יע"א: בדבר האשה אשר נולד לה חולי השבר וע"פ פקודת הרופאים נתנה במקום הרחם טבעת גאמע ומבלעדי הטבעת לא תוכל ללכת ולאשר הטבעת הוא בעומק הרחם מחמת חום הזיעה אשר הוא מזעת שם הטבעת מלוכלך במראה שחורה כמו צבע הגאמע וגם על עד הקנוח נמצא ג"כ המראה שחורה ומחמת דהטבעת דוחק מבפנים את הבשר נקלף עור הבשר אשר במקום הטבעת ולכן מעורב עם המראה שחורה כעין מראה אדומה מעט ולאחר שנתייבש נשאר המראה שחורה כצבע הגאמע והאשה אומרת שהוא מצדדי הטבעת ומחמת הזיעה ויש לה וסת קבוע ומראה דם וסתה אינו דומה בשום אופן למראה הנ"ל. והנה בשעת טבילת מצוה היא לוקחת הטבעת מרחמה וגם יכולה הוא להפסיק בטהרה אבל א"א לה לספור ז"נ. ואף דוודאי יכולה לתלות בנ"ד דהמראות הללו אינן מן המקור רק מחמת זיעת הטבעת כמבואר בסי' קפ"ז וגם בג"י הראשונים יכולה לתלות כאן דזה דמי ועדיף טפי ממליאה שיחני וכיבי דמודה הש"ך דתולה גם בג"י הראשונים כמבואר בדבריו בסי' קצ"ו סוף ס"ק נ"ד מ"מ חושש מעכת"ה למ"ש הס"ט והחוו"ד דאם אינה יכולה להיות בדיקה נקיה בשום פעם א"כ תו ליכא בדיקה וניהו דתלינן עכ"פ ליכא בדיקה לפנינו

ולענ"ד נראה דלא דמי דהתם מיירי דדם המוצאות על העד דומה לדם וסתה ורק ביש לה מכה המוציא' דם בזה י"ל ניהו דתלינן הדם במכה אבל עדיין אין אנו