מהרי"א הלוי חלק א קנ

ותירץ דלענין לשויא רה"י מועיל אף מחיצות שאינן ניכרות ורק לענין נפרץ במלואו ס"ל לרב דבעינן מחיצות ניכרות. וכמ"ש לעיל

באופן שע"פ שיטת התוס' והמהרש"א הנ"ל וכמו שהכריע המג"א היה מקום להתיר בנ"ד ע"פ צוה"פ אשר תחת הגשר אלא שעדיין יש לעורר בזה. דהרי מסתמא הי' החריץ הסובב את כל העיר גם קודם שנבנתה העיר ובכה"ג לא מיקרי הוקף לדירה. אלא שאעפ"כ היה מותר לטלטל עד עכשיו דהרי הגשרים הי' מבטלין המחיצות והשראנקין אשר על הגשרים בל"ס נעשו אחרי בנין העיר א"כ מיקרי מוקף לדירה ע"י עשיית השראנקין ועי' בסי' שנ"ח ס"ב. משא"כ לשיטת התוס' הנ"ל דהצוה"פ שתחת הגשר מועיל להיות מחיצה למעלה מן הגשר. א"כ בשעה שעשה את הצוה"פ לא הועיל כלום. ואף לדעת התוס' בעירובין דף כ"ד ע"ב ד"ה וליעבד ועי' במג"א סי' שנ"ח סק"ה ובסי' ת"ג סק"א דע"י צוה"פ שעשה אח"כ מיקרי מוקף לדירה. מ"מ הא בשעה שעשה את הצוה"פ כבר הי' החריץ ואין מחיצה ע"ג מחיצה וע"י שעשה אח"כ את הגשר פשיטא דלא מיקרי עי"ז מוקף לדירה דאדרבה הגשר הוא מבטל את המחיצה. אבל מ"מ נראה לי דאין בזה בית מיחוש דהרי אם לא הי' ניטל השראנק שעל הגשר שפיר הי' מיקרי מוקף לדירה אף לפמ"ש לשיטת התוס' דהצוה"פ שתחת הגשר מועיל להיות מחיצה למעלה על הגשר מ"מ לא מיקרי השראנק מחיצה ע"ג מחיצה משום דזה דומה לעשה מחיצה על התל דמועיל להיות מוקף לדירה אף דגם קודם שעשה את המחיצה הי' התל נדון כמוקף מחיצות מחמת גוד אסיק מ"מ אין זה מחיצה ע"ג מחיצה משום שהוא דר באויר מחיצות העליונות כמבואר בש"ס דף כ"ה ובש"ע שם ס"ח. וא"כ גם כאן מיקרי כל העיר מוקף לדירה ע"י השראנקין שהוא נראה להדרים בתוך העיר ובאויר מחיצות השראנקין הם דרים וא"כ לא איכפת לן מה שניטל השראנקין במקום אחד דעדיין הוי העיר מוקף לדירה מחמת השראנקין האחרים שלא ניטלו וזה ברור מאד. הנה הארכתי קצת בזה לאשר הוא דבר חדש מאד ולא ראיתי לאחד מן האחרונים שנתעורר בזה. ועי' בשו"ת נו"ב מהד"ת סי' מ"ב ובחתם סופר סי' פ"ז וסי' פ"ט ואולי הם מיירי בגשר דליכא תחתיו צוה"פ שאינו עומד על עמודים אבל אם עומד על עמודים עמוד מכאן ועמוד מכאן והגשר ע"ג שפיר מיקרי מחיצה ומותר לטלטל בכל העיר לדעת התוס' דף פ"ט שהכריע המג"א כדבריהם. לולא שמדברי הרא"ש וטוש"ע משמע קצת להיפך וכמ"ש מ"מ אפשר לסמוך ג"כ ע"ד השואל בנו"ב שם סי' מ"ב דגשר לא הוי כמו פרצה. וקצת סעד יש לזה ממה שפלפלו הט"ז וכל האחרונים בעיר שטייניץ שמוקפת מהנהר מכל צד אי חיישינן שמא יעלה הים שרטון ותפ"ל דע"כ הא איכא גשר שהולכים ממנו להעיר. ואולי מיירי דיש צוה"פ על הגשר. מ"מ נלפענ"ד בשעת הדחק גדול יש לעשות גם מזה סניף למ"ש לעיל בשם התוס'. אבל כל זה אם הגשר בים ע"ג העמודים ויש צוה"פ למטה מן הגשר אבל אם ליכא תחתיו צוה"פ לא מצאתי שום מקום להתיר ולסמוך ע"ד השואל בנו"ב אין דעתי נוחה. וה' הטוב אל יצל מפינו דבר אמת ונזכה להורות הלכה ברורה

סי' קמ ב"ה יום ג' ער"ח תמוז תרמ"ז לפ"ק לבוב

ברכת שמים מעל לכבוד ידיד נפשי ולבי הרב הגאון החריף ובקי משנתו קב ונקי המפורסם לתהלה מאד נעלה כש"ת מוה' חיים זאב ני' אבד"ק רישא יע"א

מכתבו הגיעני ואנכי בעוה"ר חלוש כח מאד ופקודת הרופאים עלי מבלי לשום עיון בספרים ובכל זאת למען גודל המצוה ולמען אהבתינו לקחתי מועד לעיין בדבר הגט הבא מאמעריקא ויש בו איזה פקפוקים ויבואר לפנינו אי"ה. בדבר החשש בשם המגרש שנקרא בפ"כ ליבוש ולס"ת נקרא יהודא ליב וכתב המסדר יהודה ליב המכונה ליבוש. הנה הרמ"א בסי' קכ"ט סט"ז הכריע לכתוב על שם לעז המכונה. והב"ש שם ס"ק כ"ה כתב דזה דווקא אם השם הראשון הוא עברי אז כותבין אח"כ על שם לעז המכונה. אבל אם השם הראשון הוא ג"כ לעז אז כותבין ע"ש לעז דמתקרי. ומעתה יש להסתפק בנ"ד דהשם הראשון יש בו תערובות קודש וחול אם הולכין אחר שם הקודש דהוא יהודה דאז מהראוי לכתוב ע"ש לעז הבא אחריו המכונה אבל אם נלך אחר שם הלעז דהוא ליב אז מהראוי לכתוב אחריו דמתקרי ליבוש כדין שני' שמות לעז

ולפענ"ד נראה דדין זה תלוי באשלי רברבי במחלוקת הב"ש והנו"ב אם המכונה קאי על השם או על האדם. דאם נאמר דהמכונה קאי על השם א"כ ע"כ א"א לומר בנ"ד דכינוי ליבוש קאי ע"ש ליב דבכה"ג א"צ לכתוב כלל הכינוי דהוי קיצור השם אף דהוא ארוך יותר כמו בשם זלטא זלטקא דאין צריך לכותבו מטעם קיצור השם אף דהוא ארוך יותר. וע"כ דכינוי ליבוש קאי ע"ש יהודא וכיון דהוא כינוי לשם הקודש מהראוי לכתוב המכונה ליבוש כהכרעת הרמ"א דאם כותבין שם לעז אחר שם הקודש כותבין המכונה אבל אם נאמר דהמכונה קאי על האדם א"כ כיון דנקרא בשם קודש וחול יותר נכון לכתוב דמתקרי וכמ"ש הפוסקים דמספיקא יותר טוב לכתוב דמתקרי ולא המכונה ומאחר דהאחרונים הכריעו כסברת הנו"ב דהמכונה קאי על האדם מש"ה כתבו בשם אליעזר ליפא לכתוב דמתקרי ליפא. ומעתה לפי מה שכתבו בתו"ג ובט"ז בלק"ש סעיף ז' דבדיעבד אם כתב כדעת הב"ש כשר הרי דסמכינן בדיעבד לומר דהמכונה קאי על השם א"כ גם בנ"ד כשר בדיעבד משום דכינוי ליבוש קאי ע"ש יהודא ולא ע"ש ליב. ושפיר שייך המכונה כיון דקאי ע"ש הקודש וכמ"ש ודו"ק'. וגם בלא"ה גוף הדבר שכתב הב"ש ס"ק כ"ה ובש"נ אות מ' דאם שני השמות הם לעז כותבין דמתקרי אינו מוסכם כ"כ. ועי' בט"ג בלק"ש ס"ק י"א ומכ"ש בנ"ד דהשם הראשון הוא קודש וחול נראה ברור דבדיעבד כשר גם שלא במקום עיגון כנלפענ"ד

עוד יש חשש על הגט דשני המחותנים השלישו טראטען תח"י מעכת"ה דאם לא יגרשו בהגט עד ר"ח תשרי הבע"ל יחזיר מעכת"ה הטראטען מצד העובר לצד המקיים והגיע הגט לפה בחודש אדר העבר. אמנם אבי הבעל לא הודיע לבנו שהגביל הזמן עד תשרי וכאשר ראה המגרש כי לא בא לידו המעות מהטראטע כתב בחו' אייר לאביו אשר הוא שליח הגט כי אם לא נתן הגט עדיין ליד האשה תיכף אחר קבלת מכתבו זאל דער גט ניכט מעהר גוט זיין זיא זאל מיט דעם גט ניכט גגט זיין וכו' דער גט זאל ניט מעהר גילטיג זיין והמכתב בא לאבי המגרש קודם חג השבועות ולאשר היה אבי המגרש בשעת קבלת המכתב טרוד מאוד בעסקיו לא הי' אפשר בידו לבא עם המכתב לב"ד עד יום ב' בהעלותך ותיכף שלח מעכ"ה לאבי המגורשת ונמסר הגט יום ד' בהעלותך ומעתה חושש מעכ"ה מאחר שלא נגמר תיכף בקבלת המכתב כפי מכתב המגרש א"כ ביטל הגט. הנה הרמ"א בסי' קמ"א סעיף ס"ב הביא בשם שו"ת הר"ן סי' מ"ג דמועיל ביטול השליחות ע"י כתב. ועיינתי בשו"ת הר"ן שם שהביא ראי' לדבריו מהא שכתבו התוס' פרק מי שאחזו דהא דאמרינן בגמ' דף ע"ב ע"א קולו לאפוקי מדרב כהנא דחרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו דוקא בחרש לא חשבינן לי' בר דעת לסמוך על כתיבתו אבל פיקח ששלח בכתב ידו ממדה"י לכתוב וליתן גט לאשתו