מהרי"א הלוי חלק א קמט

עכ"פ היכר במקום סיום המחיצות. משא"כ בגגין לרבנן דס"ל דכל גג רשות בפ"ע כיון דלמעלה בין גג לגג הוא חלק לגמרי בלי שום היכר מש"ה אסור לטלטל אף באותו הגג שמא יוציא ממנו לחבירו ומחיצות הבית שאין נראין כלל למעלה בגג אין חוצצין בזה בין גג לג מטעם שכתבתי. ובזה דברי מהרש"א הנ"ל נכונים מאד דלענין מה שעל הגג גופא הוי רה"י אף שאין מחיצות הבית ניכרות וכמו שהוכחתי דבכ"ד גבי שבת לא בעינן מחיצות הניכרות והא דאסר רב לטלטל באותו הגג הוא משום נפרץ במלואו לגג חבירו דלענין נפרץ במלואו בעינן מחיצות הניכרות דוקא. ומש"ה הוצרכו התוס' לומר דהגג הוי כרמלית מטעם דנפרץ במלואו לבליטה ובאות' הבליטה גדיים בוקעין תחתיו משום דלענין נפרץ במלואו דוקא בעינן מחיצות הניכרות וזה נכון מאד בס"ד. ומעתה יש מקום לומר דבנ"ד אף אם הגשר בולט ד"ט חוץ מן העמודים נמי שרי כיון דכל הטעם דהבליטה הוי כרמלית הוא משום דגדיים בוקעין תחתיו כמ"ש מהרש"א והכא שעומד על המים וליכא בקיעת גדיים. ובקיעת דגים לא שמה בקיעה כמבואר בש"ס שבת דף ק"א ועי' במג"א סי' שע"ד שם שכתב דוקא כשבולט ד' לרה"ר ורה"ר מהלך תחתיו. וא"כ בנ"ד דאין רה"ר מהלך תחת הבליטה לא הוי הבליטה כרמלית אפי' אין המים מהלכין שם

ובזה יש לפרש דברי המג"א סי' שע"ד שם שכתב דוקא כשבולט ד"ט לרה"ר אבל אם אינו בולט לא דלא גרע מעמוד דהוי רה"י ומשמע דאם בולט פחות מד' ג"כ שרי. והקשה ע"ז בס' מחצית השקל דלא דמי לעמוד דליכא בליטה כלל ומש"ה חשיב מחיצה ניכרת משא"כ בבליטה אף שהוא פחות מד' אפשר דלא חשיב מחיצה הניכרת. ולפמ"ש יש לומר דהמג"א נתכוין למה דאמרינן בש"ס סוכה דף ד' ע"ב היתה גבוה מכ' אמה ובנה בה עמוד גבוה י"ט סבור אביי למימר גוד אסיק מחיצתא א"ל רבא בעי' מחיצות הניכרות וליכא הרי דעמוד אינו מועיל גבי סוכה משום דלא הוי מחיצות הניכרות ואפ"ה גבי שבת הוי רה"י. א"כ מוכח דלענין לאשויי רשותא לגבי שבת לא בעינן מחיצה הניכרת ותורת מחיצה יש עליו לענין שבת א"כ ע"כ הא דאסר רב לטלטל באותו גג משום דבעינן מחיצה הניכרת הוא דוקא לענין נפרץ במלואו וכמ"ש ומש"ה דוקא אם הבליטה רחב ד"ט ויש על הבליטה תורת כרמלית וממילא כל הגג אסור משום דנפרץ במלואו לכרמלית. אבל אם בולט פחות מד"ט א"כ הבליטה הוא מקום פטור כמ"ש בתוס' עירובין דף פ"ט שם וכיון דאין כאן איסור משום נפרץ במלואו דהרי נפרץ הוא למקום פטור וכל היכא דליכא איסורא דנפרץ במלואו לא בעינן גבי שבת מחיצות הניכרות וע"ז שפיר הביא ראיה מעמוד דלא הוי מחיצה הניכרת כמבואר בש"ס סוכה הנ"ל ואפ"ה מועיל לגבי שבת. ובזה זכיתי לעמוד על כוונת הגמ' בעירובין דף צ' דאמרינן גגין השוין לר"מ וגג יחידי לרבנן רב אמר מותר לטלטל בכולו ושמואל אמר אין מטלטלין בו אלא בארבע קשיא דרב אדרב התם לא מנכרא מחיצתא הכא מינכרא מחיצתא קשיא דשמואל אדשמואל התם לא הוי יותר מב"ס הכא הוי יותר מב"ס. והנה מלשון הגמ' מוכח דלאו בדרך אוקימתא מוקי להך פלוגתא דרב ושמואל במינכרא מחיצתא ובית מב"ס מדלא קאמר הב"ע וכדומה רק דפשטא דמילתא הכי הוא דהך פלוגתא מיירי בכה"ג וצריך להבין מנ"ל להגמ' דע"כ איירי בהכי. וראיתי לרש"י שמפרש שם בהא דמשני אליבא דשמואל התם לא הוי יותר מב"ס הכא הוי יותר מב"ס דהיינו דבשלמא לעיל דפליגי רק אליבא דרבנן דכל גג וגג הוא רשות בפ"ע מש"ה מועילות מחיצות הבית לחוץ בין כל גג וגג אליבא דשמואל דמסתמא ליכא בגג יחידי יותר מב"ס משא"כ כאן דפליגי גם אליבא דר"מ דכל הגגות הם רשות אחד ואין לנו לדון על מחיצות הבית שבין גג וגג רק על מחיצות החיצונות של כל הבתים בכל הגגין יש יותר מב"ס וה"ה לרבנן מיירי בהכי ביתר מב"ס מלשונו הטהור נראה שרצה ליישב מה שהקשיתי ומפרש דלא בדרך אוקימתא מוקי לה אלא דסתמא דמלתא הכי הוא דבמתניתין אליבא דרבנן דאנו דנין על כל גג יחידי מסתמא הוא פחות מב"ס משא"כ אליבא דר"מ כל הגגות רשות אחד מסתמא יש יותר מב"ס ומיושב בזה היטב קושית התוס' שם ד"ה ושמואל ודוק. אבל על מה דמתרץ הש"ס אליבא דרב התם לא מינכרא מחיצתא הכא מינכרא מחיצתא על זה לא פירש"י כלום. ולפמ"ש נכון מאד דבשלמא התם דמיירי אליבא דרבנן ובעי' המחיצות לחוץ בין גג לגג שלא יהיה נפרץ במלואו ומש"ה אמר רב משום דבעינן מחיצות הניכרות וכמ"ש דלענין נפרץ במלואו בעי' מחיצות הניכרות דוקא משא"כ הכא דמיירי אליבא דר"מ או בגג יחידי לרבנן דלא בעינן רק לענין לשווי רה"י דבלא"ה לא הוי נפרץ במלואו כיון דכולן רשות אחת ובזה שפיר מיקרי מחיצות הניכרות כיון דניכרות בחוץ סביב הבתים והוי כנראה מבחוץ וזה שאמר הגמ' הכא מינכרא מחיצתא ולא הוי בדרך אוקימתא רק דלעולם הכי הוא דלענין רה"י חשוב זה מחיצות הניכרות אף דאינו ניכר למעלה וכמו דמועיל גבי עמוד וזה נכון מאד בעזה"י

ועוד נלפע"ד דבשלמא בגג דכנגד מחיצת הבית הוי רה"י אף שאין המחיצות ניכרות כמ"ש המהרש"א והבליטה אם היא ד"ט נדונה ככרמלית מש"ה כל הגג אסור משום דנפרץ במלואו לכרמלית. משא"כ בנ"ד הוא להיפך דאותה הבליטה היא סמוך להעיר וכל העיר היא מעורבת ודינה כרה"י ורחוק מהעיר ד"ט יש צוה"פ תחת הגשר ולפי שיטת התוס' שהביא המג"א וכמו שביאר המהרש"א מועיל המחיצה לשוי' רה"י אף שאינה ניכרת א"כ מה מזיק לן מה שבבליטה היא ד"ט הרי זה דומה למחיצה העומדת ברחוק ד"ט והרי קיי"ל כל פרצה כעשר אמות נדון כפתח ונמצ' שיש כאן מזה ומזה שני פתחים של ד"ט ומותר לטלטל בכל העיר. באופן שנלפענ"ד דבנ"ד אם יש תחת הגשר צוה"פ היה מותר לטלטל בכל העיר אף אם הצוה"פ ברחוק ד"ט לדעת התוס' אלא שמצאתי בס' קרבן נתנאל על הרא"ש פ"ט שחולק על המג"א בשם התוס' הנ"ל. וכתב דהרא"ש וטור וש"ע לא משמע הכי וס"ל דאם בולטין ראשי הגגין אפי' פחות מד"ט ג"כ אסור לטלטל על הגג ע"ש מזה מוכח דס"ל דגג גופ' הוי כרמלית דאין המחיצות שתחתיו מועילות למעלה לשויא רה"י ולא משום דנפרץ לאותה בליטה דהא כיון דאין הבליטה רחב ד"ט הוי הבליטה לחודיה מקום פטור ואיך יאסור הגג משום דנפרץ במלואו לבליטה שהוא מקום פטור. וע"כ דגוף הגג הו' כרמלית דאין המחיצות מועילות למעלה משום דאין ניכרות. ולדבריה גם בנ"ד אין הצוה"פ שתחת הגשר מועיל. אבל המג"א בסי' שע"ד שם כתב דמהרא"ש משמע דס"ל כתוס' ואנכי לא מצאתי שום משמעות כהרא"ש ומפשטות דבריו פ"ט שם ומדברי הטור סי' שמ"ה וסי' שע"ד משמע קצת דלא כהתוס' ואף אם הבליטה הוא פחות מד' ג"כ הוי כרמלית ולדבריהם ג"כ בנ"ד אסור. וראיתי בהגהות יד אפרים להגאון מור"ז מרגליות זצ"ל שהשיא כוונת התוס' לדברים אחרים דמיירי שאין הגג בולט רק מצד אחד ויש להגג שלשה מחיצות ע"י גוד אסיק ע"ש. ומדברי מהרש"א הנ"ל מבואר שלא כדבריו דאל"כ מה מקשה המהרש"א דמה"ט דהבליטה הוי כרמלית משום שאין לו מחיצות גם כל הגג לא הוי רה"י דאין המחיצות ניכרות ואם יש להגג ג' מחיצות שפיר הוי רה"י גמור ובכה"ג לא בעי' תיקון כלל לרוח רביעית כל שאינו פרוץ לר"ה או לכרמלית כמ"ש ביד אפרים שם ושפיר הוצרכו התוס' לאסור על הגג משום שפרוץ לבליטה וע"כ דהמהרש"א לא פירש דברי התוס' כן רק דהגג בולט מכל ארבע רוחותיו. ולזה שפיר קשיא ליה למהרש"א דכיון דכל הארבע מחיצות אין ניכרות על הגג א"כ הגג בעצמו הוי כרמלית ול"ל להתוס' לומר משום דנפרץ במלואו לבליטה