מהרי"א הלוי חלק א קמח

בתראי סי' ג' מבואר בגט שסידר הב"ח יצחק המכונה אייזיק דמתקרי ליבא. והמג"ש שם כתב דהגט פסול ואם ניסת תצא דליבא הוא שם לעז ויש לכתוב המכונה. והרואה בגט יסבור כי ליבא הוא שם קודש מעריסתו ע"ש. ונראה דאף דקיי"ל דאם כתב דמתקרי במקום המכונה כשר מ"מ פוסל המג"ש שם מאחר דע"י שכתב דמתקרי ליבא יש מקום לטעות דליבא הוא שם הקודש וא"כ גם בנ"ד מאחר דשם מניק יש מקום לומר דהוא שם הקודש ויוצא משם מני כמ"ש המערער אם היה כותב דמתקרי מניק היה קצת מקום לפוסלו גם בדיעבד לדעת המג"ש הנ"ל. עוד אפשר לומר בזה דהנה אם שמו מעריסה משה יהודא ונקרא משה ליב דעת הב"ש ס"ק כ"ד לכתוב בגט משה יהודה המכונה ליב וכל האחרונים חולקין עליו וס"ל דכותבין משה יהודה דמתקרי משה ליב ע"ש. עכ"פ למדנו מדבריהם דאף דשם ליב יש לכותבו בהמכונה כדין שם לעז היוצא משם הקודש. מ"מ אם כותבין שם לעז עם שם הקודש ביחד כותבין דמתקרי משה ליב. א"כ גם אני אומר לענין שם הראשון דאם שם הלעז יוצא משם לעז לחוד בזה כתב הב"ש לכתוב דמתקרי. משא"כ אם שם הראשון יש בו גם שם הקודש כמו בנ"ד דעיקר שמו מעריסה הוא אברהם מניס. ובכה"ג מהראוי לכתוב על שם השני המכונה דכמו דאם שם השני יש בו קודש וחול אנו עושין שם הקודש עיקר וכותבין דמתקרי משה ליב ה"ה אם שם הראשון יש בו קודש וחול ג"כ אמרינן שם הקודש עיקר וכותבין בשם הלעז היוצא מהם המכונה. וגם מעכת"ה כתב כעין זה. גם מה שהביא בשם הנוב"י מהד"ת שמפני שא"צ לכתוב שם פריבא לא דקדק בו וכתב המכונה יפה כתב. גם בלאו הכי היש"ש לא סבירא ליה כהב"ש ורק דגם בשני שמות של לעז כותבין על השני המכונה. וראיתי למעכת"ה שהביא דברי הגמרא בגיטין ל"ה אחא בר הדיא דמתקרי איה מרי וכנראה רצה מעכת"ה להביא ראיה מזה לדעת הב"ש דהשני שמות של לעז כותבין על שם השני דמתקרי. ולענ"ד דשם איה המוזכר שם הוא שם הקודש ומוזכר בפרשת וישלח ואיה וענה ובפירש"י שם דהוי"ו של ואיה הוא נוספת ועיקר השם הוא איה. וראיה לזה דבכל הגמרות נכתב שם איה בה' לבסוף ואם איתא דאיה הוא שם לעז היה מהראוי לכותבו בא' לבסוף כמבואר בפוסקים ומאחר דאיה הוא שם קודש לכן נכתב דמיתקרי וא"כ אין ראיה מכאן לדברי הב"ש. מכל הלין טעמי נלענ"ד דאף דלכתחילה היה טוב יותר שלא לכתוב שם מניק כלל מ"מ בדיעבד הגט כשר בלי שום ספק. יתענג בימי החג הקדוש הב"על בשמחה ובטוב לב מרב כל כנפש מחו' וידידו הנאמן בברית אהבתו

סי' קלט ב"ה יום ג' י"ט סיון תרל"ה לפ"ק לבוב

הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידיד נפשי הרב הגדול שבח עוז ומגדול החריף ובקי המפורסם לתהלה מאד נעלה כש"ת מוה' אורי שרגא פייביל טויביש ני' ראבד"ק יאס יע"א

נתכבדתי ביקר חמדת אמריו. והתענגתי להתבשר משלומו. כי זה כמה נכספתי להתעלס אתו באהבים. ולא ידעתי מדוע נתאחר מכתבו ימי מספר על הפאסט. ובדבר שאלתו כי נהגו שמה לטלטל בעירו ע"י חריץ עמוק י"ט ורחבה ד' הסובב את כל העיר. ובכל דרך מבוא העיר יש גשר ושראנק על גבו. כעת ניתן הדת להעביר שראנק אחד למען יהיה המקום פנוי שמה וא"א לפעול אצל הממשלה בשום אופן לעשות שראנק שמה ועי"ז נתקלקל ההיתר טלטול בהעיר ונצמח מזה מכשלה גדולה מאד ומעכ"ת טרח למצוא היתר לטלטל גם עכשיו וביקש ממני לחוות דעתי בזה. והנה מ"ש מעכ"ת דהגשר הוא גבוה עשרה טפחים מהמים ואולי יש לדונו כצוה"פ. דברים הללו לא הבנתי כלל דמה מועיל מה שיש צוה"פ למטה מן הגשר כיון שלמעלה הולכים ובאים על הגשר ולא מינכרא מחיצה כלל להעוברים ושבים. וזה גמרא ערוכה בעירובין דף פ"ט דלחכמים דס"ל דאסור לטלטל מגג לגג דדיורין חלוקין מלמעלה גם באותו הגג אסור לטלטל משום דנפרץ במלואו למקום האסור לו ולא אמרינן גוד אסיק מחיצת הבתים הואיל ואין המחיצות ניכרות למעלה ע"ש בדף פ"ט ובדף צ"ב ע"א לרב דקיי"ל כוותיה באיסורין לגבי דשמואל. מיהו עדיין יש לעיין בזה לפמ"ש המ"א סי' שע"ד סק"ה דדוקא כשהגג בולט ד"ט חוץ למחיצת הבית חשוב מחיצות שאין ניכרות וכן בין גג לגג דאף למטה ברה"ר אין המחיצות שבין גג לגג ניכרות משא"כ בגג יחידי ואין הבליטה ד"ט חשוב מחיצות ניכרות והוי כעמוד דהוא בר"ה מחמת גוד אסיק. וא"כ בנ"ד אם הגשר עומד על העמודים המחזיקים אותו עמוד מכאן ועמוד מכאן והגשר ע"ג דזה הוי צוה"פ ואין בין העמודים לשפת הגשר ד"ט אמרינן גוד אסיק דבפחות מד' הוי מחיצות הניכרות לפי דברי המג"א הנ"ל בשם התוס'. ולא עוד אלא שאפשר דבנ"ד אפילו אם הגשר בולט ד"ט חוץ מן העמודים נמי שרי. דבהא שכתבו התוס' דף פ"ט שם דגג הבולט הוי כרמלית משום דכל הגג נפרץ במילואו לאותה בליטה הבולטת לרה"ר הקשה המהרש"א שם ל"ל להתוס' לומר דכל הגג אסור משום דנפרץ במילואו לאותה בליטה דהא מה"ט דבליטה אסורה משום דל"ל מחיצה ולא הוי רה"י מה"ט נמי כל הגג לא הוי רה"י דאליבא דרב קיימינן דבעי מחיצות הניכרות. ותירץ המהרש"א דכל שאר הגג שעומד נגד המחיצות אינה נעשה כרמלית כיון דא"א לגדי' לבקוע תחתיו והוי רה"י אף שאין המחיצות ניכרות אי לאו דנפרץ במילואו לחותה בליטה ובאותה בליטה יש בקיעת גדיים והוי כרמלית וממילא אסור כל הגג משום דנפרץ במלואו לבליטה. ודברי מהרש"א צריכין ביאור דכל עיקר קושייתו שהקשה דלרב דבעי מחיצות הניכרות הוי כל הגג כרמלית משום דאין מחיצות הבית ניכרות שם וע"ז לא תירץ כלום ומה זה שתירץ מהרש"א דכיון דליכא בקיעת גדיים הוי רה"י אף שאין המחיצות ניכרות אינו מובן כלל דהא רב אוסר לטלטל בכל גג לחודיה משום דאין מחיצת הבית שבין גג לגג מועיל להתיר כיון דאין ניכרות למעלה. והרי גם שם ליכא בקיעת גדיים דא"א לגדיים להלוך שם בין גג לגג דהרי הבתים עומדים שם. ועוד קשה מאחרי שחידש המהרש"א דהגג הוי רה"י אף דאין ניכרות א"כ אמאי נאסור את הגג משום דנפרץ במילואו לאותה בליטה הא אם נאמר דמועיל מחיצות הבית לגג אף שאינן ניכרות א"כ ממילא לא הוי נפרץ במלואו כיון דמחיצת הבית חוצצין בין הגג לאותה בליטה וכמו דס"ל לשמואל דלא הוי נפרץ במילואו מחמת מחיצות הבית משום דשמואל לא בעי מחיצות הניכרות. ומה שנראה לדעתי העני' בביאור הדברים דבאמת הא דס"ל לרב דבעינן מחיצות הניכרות והרי קיי"ל דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי אף דלחי הוא משום מחיצה הרי חזינן דמועיל מחיצה אף שאינה ניכרת במקום הטלטול דהיינו מבפנים. וגם גבי סוכה מועיל נראה מבחוץ ושוה מבפנים כמבואר בש"ס סוכה דף י"ט ועי' בש"ע סי' תר"ל. אבל כל זה אם אנו דנין על גוף המקום בזה אמרינן דחשיב מוקף מחיצה אף שאין ניכרות. משא"כ אם נפרץ במלואו למקום האסור דכל האסור הוא משום כיון דנפרץ במלואו ואין שום היכר בין מקום המותר למקום האסור חיישינן שמא יטלטל גם במקום האסור א"כ ס"ל לרב דבזה אינו מועיל מחיצות שאין ניכרות כיון דעיקר האיסור מחמת שאין שום היכר ביניהם מה יועילו לנו המחיצות שלמטה כיון דלמעלה בין גג לגג ליכא היכרא א"כ אף באותו גג אסור שמא יטלטל מגג לחבירו וזה גרע מנראה מבחוץ דקיי"ל דנדון משום לחי דשם איכא