מהרי"א הלוי חלק א קמז

בדדמי אין ע"א נאמן זהו תורף דברי בעה"מ. ומזה הוכיח הב"ש דגם בלא ראה הטביעה בעי' חזיוה' בשעתיה דוקא כיון דהבעה"מ מוקי להא דדיגלת בלא ראה הטביעה ובגמ' שם מסקינין וה"מ דחזיוה' בשעתיה הרי להדיא דבעי' חזיוה' בשפתיה גם בלא ראה הטביעה. אמנם מה שאני תמה בזה הוא היאך אפשר דמש"ה לא הביא הרמ"א הך דינא דמי שלא ראה הטביעה לא בעי' חזיוה' בשעתי' משום דחושש לדעת בעה"מ הנ"ל. דא"כ אמאי סתם הרמ"א בסעיף נ' כדעת המחבר ע"פ שיטת הרי"ף והרמב"ם דע"א במלחמה אם אמר קברתיו תנשא לכתחילה. הרי לפי מה שהוכיח הב"ש ס"ק קמ"ג דלדעת הרי"ף והרמב"ם בעיית הגמ' בע"א במלחמה באומר קברתיו. וכיון דלא איפשטא הבעייא אמאי תנשא לכתחילה. וע"כ צ"ל דאיפשטא הבעיא מהך דדיגלת כמ"ש הרי"ף. וא"כ לפי מה דמבואר בש"ע סעיף נ' בלי חולק דע"א במלחמה אם אמר קברתיו נאמן מוכח דס"ל דהך דדגלת מיירי בראה הטביעה דאל"כ ליכא למפשט מהתם מידי דע"א במלחמה נאמן וכמ"ש הבעה"מ. וכיון דהתם בדגלת מיירי בראה הטביעה ואהא מסיק בגמ' דבעי' חזיה בשעתי' אבל בלא ראה הטביעה שפיר י"ל כדעת הרא"ש והטור דלא בעי' חזיה בשעתי'. ולולי דברי הב"ש בס"ק צ' הייתי אומר דמש"ה לא הביאו המחבר והרמ"א דין זה דלא ראה הטביעה לא בעינן חזיה בשעתי' משום דהח"מ והב"ש הוכיחו מלשון המחבר שהביא דברי ר"ת דבכל גופו שלם מעידין גם לאחר שלשה ימים וה"ה במים אף באשתהי כמ"ש הב"ש ס"ק פ"ו והט"ז ס"ק ל"ו. והמחבר כתב על דברי ר"ת דנחלקו עליו האחרונים וכתבו הח"מ והב"ש דמש"ה הביא המחבר דעת ר"ת אף דלא ס"ל הכי מ"מ אם יש עוד סברות להקל מצרפינין גם דעת ר"ת. ע"ש בב"ש ס"ק ע"ז וס"ק פ"ו. וא"כ לפי הכרעת הטור דגם בלא ראה הטביעה אין להתיר אם לא חזי' בשעתיה אם לא כשכל גופו שלם. וא"כ יש עוד אומדנא להתיר עפ"ד הרא"ש דמתיר בלא ראה הטביעה אפי' באשתהי ומצרפינן לדעת ר"ת כיון דמיירי בכל גופו שלם. וכבר מוכרח זה בדברי המחבר דאם יש עוד אומדנא להתיר סמכינן על דעת ר"ת כמו שהוכיחו הח"מ והב"ש מדברי המחבר וכמש"ל ולהכי לא הוצרך הרמ"א להביא דין זה

וראיתי בתשו' נו"ב מהד"ק סי' י"ח שהאריך לחלוק על הטור מסברות ומראי' מהגמ' וגם כתב דהטור סותר דברי עצמו. ותורף דבריו הוא דמאחר דהטור סובר דבראה הטביעה גם בחזי' לאלתר לא מהימן. וע"כ הא דאמרינן בגמ' וה"מ דחזי' בשעתיה מיירי בלא ראה הטביעה וע"כ מוכח דגם בלא ראה הטביעה אי אשתהי אין מעידין עליו. גם האריך שם להוכיח מפלפולו דהך דדגלת מיירי בלא ראה הטביעה וע"ז אמרו בגמ' שם דבעינן חזי' בשעתי' הרי להדיא דלא כהטור ע"ש היטב. וכל דבריו אינן אלא תימה דהרי הח"מ בס"ק מ"ה ביאר הדברים יפה דהטור ס"ל דתרווייהו בעינן לא ראה הטביעה וגם כל גופו שלם ואז מועיל גם באשתהי. ואם תרווייהו לגריעותא דהיינו בראה הטביעה ואין גופו שלם גם בראה מיד אין מעידין עליו אבל בחדא למעליותא דהיינו לא ראה הטביעה ואין גופו שלם או להיפך בראה הטביעה וכל גופו שלם בזה אמרו בגמ' דבחזי' בשעתי' נאמן ע"ש וכ"כ הפרישה ס"ק מ"ח. ומעתה שפיר י"ל לדעת הטור דהך דדגלת מיירי או בראה הטביעה וכל גופו שלם או בלא ראה הטביעה ואין גופו שלם וכמ"ש בספר הישר לר"ת דהך דדגלת מיירי דאכלוה כוורי ואין גופו שלם ומש"ה בעי' חזי' בשעתיה. וגם בלא"ה לק"מ על הטור דהרי הטור כתב בהדיא דבראה הטביעה אף דשייך בדדמי שאינו מועיל גם אם ראה מיד מ"מ בצירוף סי' שאינו מובהק שבגופו מעידין עליו אם ראה מיד א"כ שפיר י"ל דהך דדגלת מיירי בכה"ג. והמעיין בלשון הטור גבי משלא"ס יראה שזה התירוץ האחרון הוא האמת דהטור מוקי להך דדגלת בראה הטביעה ומועיל ראהו מיד בצירוף סי' אמצעי וכ"כ הב"ש ס"ק פ"ט. עכ"פ קושית הנו"ב שם יש ליישב בכמה אנפי. וח"ו לדחות דברי הטור מהלכה ע"פ קושיות ופלפולים. ובאמת דגם הנו"ב שם לא מלאו לבו לחלוק ע"ד הטור רק בעובדא דידיה דהעד ידע מהטביעה וס"ל דידע הטביעה הוי כראה הטביעה. משא"כ בנ"ד דהעד ר' הירש והאשה זעלדא לא ידעו ולא ראו מטביעת האיש משה וכמ"ש לעיל בזה ס"ל להרא"ש והטור דלא בעי' חזי' בשעתיה וגם כל גופו שלם דמועיל גם לדעת ר"ת. ואין לנו לחוש רק לדעת בעה"מ דהוכיח הב"ש מדבריו דגם בלא ראה הטביעה בעי' חזי' בשעתיה דוקא. וכבר כתבתי דמדברי המחבר ורמ"א בסעי' נ' גבי ע"א במלחמה מוכח דלא קיי"ל כהבעה"מ א"כ יש לסמוך ע"ז להתיר העגונה הנ"ל

עוד יש בנ"ד הרבה היתרים מלבד כל הנ"ל דהרי אח"כ העיד עוד ע"א שהכירו בטב"ע גמור ובצירוף ר' צבי הירש הוי שני עדים ודעת רוב הפוסקים דבשני עדים אפילו באשתהי מעידין עליו. וגם הסימנים שנמצא בגופו נראה דלא גריעי מסי' אמצעי וגם הכירו בטב"ע כלים דלא מושלי אינשי וכבר התירו רוב האחרונים בכגון זה ע"י סי' אמצעי והכרת הכלים דלא מושלי אינשי. ומכ"ש בנ"ד דיש עוד כמה היתרים כמ"ש למעלה. ומ"ש מעכת"ה דזה דמי להשאלה מן פנחס מארלע שלא רצה הח"מ להתיר שם מיירי דהעדים ידעו מהטביעה ע"ש. ולכן גם דעתי העניה מסכמת להתיר את העגונה מילכה אשת ר' משה באופן אם מעכת"ה ועוד רב אחד מפורסם יסכימו לזה

דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח. הנאמן בברית אהבתו

סי' קלח

מכתב קדשו הגיעני ביום ש"ק. גם רשומה מהמתנדבים מעות א"י. וענותו תרבני להועץ עמי בדבר הגט שיצא עליו כמה ערעורים. מה שנכתב על המגורשת שם חנציא אין שום חשש בזה. וכן המנהג בסביבותינו ובפרט שכן הוא חתימתה. שם הבעל מעריסה הוא אברהם מניס וכן נקרא לתורה. חתימתו הוא מאניס וע"פ רוב קוראין אותו מניס ומקצת קורין אותו מניק. וכתב המסדר מאניס דמתקרי אברהם מאניס המכונה מניק ויש בזה כמה חששות ויבואר לפנינו ברצות ה'. אחד למה בעיקר השם כתב מאניס באל"ף ובהכנוי מניק בלא א'. לענ"ד נראה דספרא דוקנא כתב כן דבאמת כתבו הפוסקים דאות א' מורה על קמץ ועל פתח ועי' בספר נחלת שבעה סי' מ"ה אות י"ד. וא"כ אם יכתוב מניק בא' יש קצת חשש דיקראו בקמץ מאניק ולכן כתב בלא א' משא"כ בעיקר השם כיון דנודע חתימתו מאניס בא' ומכירין אותו דהוא נקרא בפתח א"כ גם בגט יהיה נקרא בפתח ולכן כתב כפי החתימה. ומה שטען המערער דאולי יסברו דהוא איש אחר אשר שמו מני כדאשכחן בגמרא ר' מני. הנה באמת כינוי מניק לא היה צריך לכתוב בגט דהוא קיצור השם והנקודות שוות. וכבר נודע מ"ש המהריב"ל ספר ג' סי' ט' דבדבר שאין צריך לכותבו כשר כל היכא דאיכא למיקרי הכי ואיכא למיקרי הכי והביא ראיה מדברי הריב"ש גבי הדרה בתלמסן ומהריב"ל פסל שם בשם המתגרשת פאלמה מאחר שהוא עיקר השם ומההכרח לכותבו וכיון דאיכא למיקרי הכי והכי הוי כאילו לא נכתב ופסול. משא"כ בנ"ד דהוא קיצוה"ש וא"צ לכותבו וכל היכי דאיכא למיקרי הכי והכי הוי כאילו לא נכתב כלל ועי' היטב במהריב"ל שם. עוד עורר המערער דהיה מהראוי לכתוב דמתקרי מניק מאחר דהוא יוצא משם לעז מאניס והיכא דשני השמות של חול כותבין דמתקרי כמ"ש הב"ש סי' קנ"ט ס"ק כ"ה. ולכאורה יפה עורר בזה. ולענ"ד נראה דהנה בשו"ת גאוני