מהרי"א הלוי חלק א קמו

ובכ"ד. גם מ"ש מעכ"ת כאן דבעת שהוציאוהו מן המים צעק להצילו א"כ אפשר דלא מת במים ולא יצתה נשמתו רק לאחר שהעלוהו אל היבשה ובכה"ג לא אמרינן מתפח תפח. בהגב"ע לא נאמר כלל שצעק בעת שהוציאוהו מן המים כי אם שהערל העיד כי שמע קול צעקתו במים ואפשר שזה היה כבר קודם שהוציאוהו ומעתה אין לנו להשען בזה רק על שיטת ר"ת דאם כל גופו שלם מעידין ביבשה גם אחר שלשה ימים. והב"ש בס"ק פ"ו כתב דגם באשתהי מהני ט"ע אם צורתו שלם. והרמב"ן והרשב"א תמהו מאד על שיטה זו דא"כ היכי פשטינן בגמ' יבמות דף קכ"א דריב"ב לקולא פליג מהא דדיגלת דאנסבי' רבא לדביתהו אפומי דשושבוני' לבתר חמשה יומי דלמא מיירי בכל גופו שלם. והנה הב"ש בס"ק ע"ז הביא שנחלקו הפוסקים בשיטת ר"ת דהטור ונמוקי יוסף סוברים דגם בט"ע לחוד מתיר ר"ת בכל גופו שלם אבל מדברי התוס' ורא"ש משמע דלא התיר ר"ת לאחר ג"י אם צורתו שלם כי אם בצירוף סי' אמצעי ע"ש. וברא"ש ביבמות דף ק"כ משמע להדיא דקאי גם על אידך דר"ת לענין אחר ג"י דמהני אם כל גופו שלם דהיינו דוקא בצירוף סי' אמצעי ע"ש ולפי גירסת הדרישה בדבריו. ומעתה לק"מ מה שתמהו הרמב"ן והרשב"א על ר"ת דשפיר מוכח מהא דדיגלת דריב"ב לקולא פליג דאף דכל גופו שלם מ"מ אין מעידין עליו היכא דליכא סימנים ומדהשיא רבא לאשתו בלא סימנים ע"כ דריב"ב לקולא פליג וזה פשוט. והנה בבעיא דע"א במלחמה דלא איפשטא כתב הרי"ף דמכל מקום איפשטא הך בעי' מהא דדגלת דאנסבי' רבא לדביתהו אפומא דשושבינא הרי מים כמלחמה דמיא וש"מ דע"א במלחמה נאמן. וכתב הב"ש ס"ק קמ"ג דאין לדחות ראיית הרי"ף דהך דדגלת מיירי דאיכא סימנים וכמו דדחה הגמ' הראי' מהך דאבא יוסי בן סימאי דבגמ' בהך דדגלת מסיק עלה וה"מ דחזיוה' בשעתי' ואם יש סימנים תו לא בעינן חזיוהו בשעתיה ע"ש. ובאמת שעדיין אין זה מעלה ארוכה לראיות הרי"ף לפמ"ש התוס' ביבמות דף קט"ו ע"ב ד"ה וקאמרי בתירוץ השני דלענין חשש בדדמי בע"א במלחמה סגי בסי' אמצעי ומצטרף הסי' עם הטב"ע אף אי סי' דרבנן ע"ש. וזה ודאי דהיכא דאשתהי ובאנו להתיר מחמת הסי' בגוף בעי' דוקא סי' מובהק ביותר כמ"ש הרמ"א סעיף כ"ו וכ"כ כל הפוסקים ועי' בב"ש ס"ק פ"ז. וא"כ עדיין יש לדחות ראיית הרי"ף ולומר דלעולם ע"א במלחמה לא מהימן והך דדגלת מיירי דאיכא סי' אמצעי ומש"ה ליכא תו חשש בדדמי דמצטרף הסי' אמצעי עם הטב"ע כמ"ש התוס' הנ"ל ומ"מ בעינן חזיוה' בשעתו דאי אשתהו אינו מועיל סי' אמצעי ובעי' סי' מובהק ביותר. ומזה יש ראיה גדולה דהרי"ף סובר כדעת ר"ת הנ"ל דאם כל גופו שלם מעידין גם לאחר ג"י בצירוף סי' אמצעי וכמ"ש הב"ש ס"ק ע"ז. וא"כ א"א לומר דהך דדגלת מיירי דאיכא סי' אמצעי דא"כ היכי מוכח דריב"ב לקולא פליג הא בכל גופו שלם ואיכא סי' אמצעי מעידין גם לאחר ג"י לשיטת ר"ת וא"כ דבהך דדגלת לא היה סי' אמצעי ושפיר הוכיח הרי"ף מהך דדגלת דע"א במלחמה נאמן וזה ברור ואמת בס"ד. ומעתה בנ"ד אם נאמר דהסימנים שנמצאו בגופו הם בסימנים אמצעים וכאן דכל גופו שלם יש לנו עמוד גדול לסמוך עליו הוא ר"ת ולפמ"ש ע"כ גם הרי"ף סובר כן. ובאמת לא מצאתי מי שחולק על ר"ת בזה דהרמב"ן והרשב"א לא נחלקו עליו אלא לפי סברתם דר"ת מתיר בכל גופו שלם בלחוד בלי סימנים. והדבר מוכרח דהם ס"ל הכי לדעת ר"ת דאל"כ לא הוי מקשי מידי מהא דמוכח בגמ' דריב"ב לקולא פליג וכמ"ש לעיל. וגם המחבר שכ' בסעיף כ"ח דהפוסקים חולקים על ר"ת לטעמיה אזיל שכתב בתשו' ב"י סי' ז' דיש להגיה בהרא"ש ע"י טב"ע או סימנים. הרי דס"ל להב"י דר"ת מתיר בכל גופו שלם ע"פ טב"ע לחוד ועל דין זה חלקו כל הפוסקים. משא"כ לפמ"ש הדרישה בכוונת ר"ת כנוסחת הרא"ש אשר לפנינו דבעי' טב"ע עם סי' אמצעי על דין זה לא מצאנו שום חולק. עוד נלע"ד דגם אם נאמר דסימני הגוף אשר בנ"ד לא הוי סי' אמצעים מ"מ יש להתיר ע"פ הכרת הבגדים בטב"ע בצירוף הכרת הגוף כיון שכל גופו שלם. והרי הדברים ק"ו דאם מועיל סי' אמצעי דכל הפוסקים באין חולק סוברים סי' דרבנן ואפ"ה מועיל להתיר בצירוף הטב"ע גם באשתהי אם כל גופו שלם וכמו שהוכחתי לעיל מכ"ש בטב"ע בבגדים דדעת הרבה פוסקים דל"ח לשאלה וכ"כ הש"ך חו"מ סי' ס"ו וקצת מן האחרונים סמכו ע"ז בשעת הדחק א"כ פשיטא דמועיל אם כל גופו שלם לדעת ר"ת וכ"כ בנו"ב מהד"ק סי' מ"ג ד"ה ואומר דכל מקום דמהני סימן אמצעי ה"ה הכרה ע"פ טב"ע בבגדים. עכ"פ זכינו לדין דיש מקום להתיר בנ"ד ע"פ דעת ר"ת ואפשר דכל הפוסקים מודים בנ"ד וכמו שהארכתי לעיל

עוד יש מקום להתיר בנ"ד דהנה המעיין בגב"ע יראה דהעדים ר' מרדכי ור' ליב מצאו את הנטבע ולא הכירוהו ולא עוד אלא שלא גילו את פניו כלל רק הניחוהו מונח כמו שהיה פניו למטה. רק שע"פ הפאס אשר לקחו הערלים מאמתחתו נודע להם שהנטבע הוא מלאשקאוויץ. ושלחו לקרוא לאנשים מלאשקאוויץ אולי יכירו אותו ובא ר' צבי הירש ואשה זעלדע אל מקום אשר הנטבע מונח שם ושאלו אותם ר' מרדכי ור' ליב אם המה מכירין את האיש מלאשקאוויץ וגילו את פניו והכירו שניהם ר' צבי הירש והאשה זעלדע את הנטבע בטב"ע גמור זה תוקף הגב"ע. הרי שר' צבי הירש והאשה הנ"ל לא ראו את הטביעה וגם לא ידעו מאומה מי נטבע עד שהכירוהו בטב"ע דאף שאמרו להם ר' מרדכי ור' ליב שזה האיש הוא מלאשקאוויץ פשיטא דזה לא מיקרי ידע מהטביעה דדוקא אם ראה או ידע שפלוני נטבע בזה י"ל דאם רואה אח"כ צורה הדומה קצת להנטבע אומר בדדמי כי הוא זה. אבל בשביל שיודע שנטבע אחד מלאשקאוויץ אין סברא לומר שיאמר בדדמי דזה הוא משה בעל האשה מילכא דהא הרבה אנשים יש בלאשקיוויץ ואמאי יאמר בדדמי שהוא משה דוקא ולא על איש אחר וכעין זה כ' המהרי"ט בתשו' סי' ל"א ובתשו' חתם סופר סי' פ"ח וזה פשוט. והנה בתוס' יבמות דף קט"ו ע"ב ד"ה וקאמרי שהוא תימא על מה שמתירין נשי בני אדם שנטבעו ע"י טב"ע והביאו שם בשם ר"ת לתרץ דאם כל גופו שלם יכולין להעיד גם אחר כמה ימים. והרא"ש שם כתב דלדעתו שמחלק בין ראה הטביעה או לא ניחא. והטור בסי' י"ז חושש לשני התירוצים ומצריך שיהיה כל גופו שלם וגם לא ראה הטביעה ואז נאמן בטב"ע בלא סימנים ואפי' לא ראה מיד וכ"כ בשמו הח"מ בס"ק נ"ה והב"ש ס"ק צ'. ומעתה בנ"ד דכל גופו שלם וגם דהעד ר' צבי הירש והאשה הנ"ל לא ראו ולא ידעו מטביעת האיש משה כמ"ש לעיל. ובכה"ג לכל הני דיעות התוס' והרא"ש והטור מותרת ואפי' לא חזיוה' בשעתיה אמנם הב"ש שם כתב דהרמ"א לא הביא דין זה דמי שלא ראה הטביעה מעיד אפי' לא ראהו לאלתר משום דחושש לדעת בעל המאור דסובר דגם בלא ראה הטביעה בעי' חזיוה' בשעתיה דוקא

וכדי לברר שיטת בעל המאור צריך אני להאריך קצת דדעת הרי"ף דבעיא דע"א במלחמה איפשטא מהך דדגלת דהא בגמ' דף קט"ו קאמר דמים כמלחמה דמי ומדהתיר רבא לדביתהו דהאי גברא דאטבע בדגלת אפומיה דשושביניה מוכח מזה דע"א במלחמה נאמן. והבעה"מ דחה ראיית הרי"ף דע"כ לא אמרו בגמ' דמים כמלחמה דמי רק בראה הטביעה דוקא דאז איכא חשש בדדמי ודמי למלחמה וכהא דאבא יוסי בן סימאי דמיירי בראה הטביעה ואהא קאמר בגמ' דמים כמלחמה דמי משא"כ בהך דדיגלת שם מיירי בלא ראה הטביעה דליכא חשש בדדמי ומש"ה ע"א נאמן אבל במלחמה או בנטבע וראה הטביעה כיון דאיכא חשש