מהרי"א הלוי חלק א קמג

השאיל הבעל וע"ז כתב הב"ש מיהו הסוגיא עדיין אינו מיושב והיינו דא"כ קשה בהא דפריך ביבמות דף ק"כ ע"ב אהא דחיישי' לשאלה מהא דתנן מצא קשור בכיס או בארנקי היכי מהדרינן ניחוש לשאלה. ולפי שיטת הב"י מה פריך שאני התם דהבע"ד עומד בפנינו ולא אמר דהשאיל מש"ה ל"ח לשאלה משא"כ בעגונה וכמו שחלק הב"ש לעיל כן הוא כוונת הב"ש בברור. וברוך ה' אשר הנחני בדרך אמת

הן אמת דבנו"ב מהד"ת סי' ס' העתיק לשון תשובות הב"י באריכות ומשמע שם מדבריו דגם בדאיכא טב"ע בכלי חיישי' לשאלה אף בכלים דלא מושלי אינשי. ומ"מ מדברי הב"ש ס"ק ס"ט שם יש לי ראי' ברורה שלא כדברי הנו"ב. דהנה הב"ש שם הביא בשם מהר"ל מפראג שהקשה דאם נאמר למ"ד סי' דרבנן חיישי' לשאלה אמאי תנן במתניתין אע"פ שיש סי' בגופו ובכליו מאי אריא סי' דרבנן דלא מהני בכלים ת"ל טב"ע שהוא מה"ת ג"כ לא מהני בכלים משום דחיישי' לשאלה אלא ודאי לפי התירוץ סי' דרבנן ל"ח לשאלה. ותירץ הב"ש דמתני' מיירי בכלים דלא מושלי אינשי דמהני בהו טב"ע ומ"מ סי' אמצעי לא מהני ע"ש היטב בדברי הב"ש. ואם איתא כדברי הנודע ביהודא דלשיטת הב"י למ"ד סי' דרבנן לא מהני טב"ע בכלים דלא מושלי אינשי. א"כ עדיין קשה קושית מהר"ל מפראג דאמאי תנן סי' בכלי דאינו רק מדרבנן ליתני רבותא טפי דגם טב"ע שהוא מה"ת לא מהני כיון דלשיטה זו חיישי' לשאלה גם בכלים דלא מושלי אינשי. וע"כ דבטב"ע מודה הב"י דל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי ומיירי מתני' בכלים דלא מושלי כמ"ש הב"ש דבזה מהני טב"ע ומש"ה תנן דסי' לא מהני הא טב"ע מהני

הנה הארכתי קצת בזה כי הוא מפתח גדול לתקנות עגונות דבטב"ע בכלים לד"ה ל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי וגם הריטב"א וב"י מודו בזה. מיהו בנ"ד אין אנו צריכין לזה וכמו שאבאר דהנה כבר נודע מ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל בתשובה דאם יש סי' אמצעי בגוף אז סמכינן על סי' מובהק או טב"ע בכלי ול"ח לשאלה משום דהוי שאלה דיחיד דהיינו שהשאיל הכלי למי שיש בו סי' אמצעי כזה. ובספר בית מאיר חולק עליו דבגמ' לא אמרינן רק דל"ח לנפילה דיחיד משום דנפילה בעצמותה לא שכיחא וגם שימצא אח"כ יב"ש ולהכי לא חיישינן. אבל שאלה דהוא דבר השכיח אפשר דחיישינן גם לשאלה דיחיד ע"ש. ומעתה בכלים דלא מושלי אינשי אף אם נאמר כשיטת הב"י דלפי מה דקיי"ל סי' דרבנן ובעי' דוקא סי' מובהק ביותר וכיון דעכ"פ גם בכלים הללו לפעמים מושלי אינשי לא הוי סי' מובהק ביותר אבל כיון דלא שכיח להשאיל כלים כאלה א"כ גם השאלה לא שכיח ודמי לנפילה. וא"כ לא חיישינן בכה"ג לשאלה דיחיד וכיון דבנ"ד איכא ג"כ סי' אמצעי בגוף דהיינו מה דשלשה אצבעות התיכונות מן הרגלים מדובקים יחד דזה לא גרע מסי' אמצעי והוי שאלה דיחיד. ובזה גם הבית מאיר מידה כיון דהשאלה בעצמותה לא שכיח' וכמ"ש. ומיושב בזה קושית הנו"ב מהד"ק סי' נ"א דא"כ מאי פריך בגמרא ואי חיישינן לשאלה אלא הא דתנן מצאו קשור בכיס ובארנקי וכו' ניחוש לשאלה. ומה קושיא הא התם בגט הוי שאלה דיחיד. ולפמ"ש י"ל דלפי הס"ד התם דכיס וארנקי מושלי אינשי א"כ השאלה בעצמותה שכיחא ובכה"ג יש לחוש גם לשאלה דיחיד משא"כ לפי מה דמשני דכיס וארנקי לא מושלי אינשי והשאלה בהני כלים לא שכיחא א"כ תו הוי שאלה דיחיד. ומיושב ג"כ קושית הב"ש הנ"ל על הב"י מאחר דבגמ' מדמי מיתה לגט דפריך מן מצאו קשור בכיס על מתניתין דאע"פ שיש סי' בגופו ובכליו. הרי דפריך מן גט אמיתה ואמאי מחלק הב"י ביניהם דבעגונה פסק דחיישי' לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי ובסי' קל"ב גבי גט פסק דל"ח. ולפמ"ש ניחא דבגט מש"ה ל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי משום דהוי שאלה דיחיד כיון דהשאלה בפ"ע ל"ש בהני כלים וכמ"ש משא"כ בעגונה והא דבגמ' מדמי גט למיתה משום דלפי הס"ד דלא ידעינן דהני כלים לא מושלי אינשי והשאלה בפ"ע שכיח ולא הוי שאלה דיחיד כמ"ש הבית מאיר א"כ שפיר פריך מן גט על מיתה אבל לפי מה דמסיק הש"ס דל"ש דמושלי שפיר מחלק הב"י בין גט למיתה דהגט הוי שאלה דיחיד וכמ"ש ודוק. ויש להאריך עוד בזה בישוב קושית הנו"ב על הב"י מהא דחמור בסי' אוכף היכי מהדרינן. מכל הלין טעמי דעתי העני' מסכמת להתיר לאשה יוטא בת ר' שמואל כ"ץ מדובסאר להנשא לשוק. וד' יראינו מתורתו נפלאות

דברי ידידו הדוש"ת באהבה סי' קלה ב"ה יום ג' ז' מנ"א תרמ"ד לפ"ק בראטקאוויץ

השוכן בציון. יזכנו לראות בנוה אפריון. כבוד ש"ב וידידי הרב הגאון החו"ב המפורסם לתהלה מאוד נעלה כש"ת מוה' אריה ליבוש הלוי איש הורוויץ האבד"ק סטריא יע"א

לנכון נמסר לידי השאלה מאת הרב אבד"ק לאסק ואת אשר נגזר עלי' מאת מעכ"ת באשה שנתבלבלי דעתה זה ערך תשעה שנים והרופאים לא מצאו לה תרופה והיא בחולי מרה שחורה מתבודדת ודוממת. וכשמתחילין לדבר עמה תחילת דבריה כהוגן ואח"כ מערבת דברי שטות ושגעון ועדים מעידים שדברו עמה כמה פעמים והשיבה להם בלא דעת כשוטים. גם אין ברצונה לטבול לנדתה כי אם בהשתדלות ופעולות שונות פעם אחת בשנה והיא מואסת בבעלה ומתרחקת מאוד מהבריות ואינה מניחה גם את אמה להיות אצלה ואמה וקרובי' אמרו כי א"א לבעלה לדור עמה אם רשאי בעלה לישא אשה על אשתו בהתרת מאה רבנים. ומעכ"ת פלפל בחכמה להיתר וביקש ממנו כי אחוה דעי אף אני

והנה כבר נודע מחלוקת הרמב"ם והר"ש שפירא אי הני סימנים שנאמרו בגמ' חגיגה דף ג' ע"ב דוקא נינהו או לא. ודעת הרמב"ם שאם עשה דבר מן הדברים דרך שטות אע"ג דבשאר דברים הוא מדבר ושואל כענין הר"ז שוטה ודעת הר"ש שפירא שהביא הב"י באהע"ז סי' קי"ט וסי' קכ"א דבשאר עניני שטות לא מיקרי שוטה כ"א בהני ד' סימנים האמורים בש"ס חגיגה וע' בב"ש סי' א' ס"ק כ"א בשם הד"מ דלענין חדר"ג שלא לישא שתי נשים היכא דאיכא פלוגתא המיקל לא הפסיד ומכ"ש אחר אלף החמישי אינו רק מנהג שנהגו להחמיר ובמקום ספיקא מעמידים על דין תורה עכ"ל הב"ש. מיהו נלע"ד דבנ"ד ליכא פלוגתא כלל ולדברי הכל רשאי לישא אשה אחרת. דהנה בתוס' חגיגה שם ד"ה דרך כתבו דאם הוא שוטה לדבר אחד יש להחזיקו בחזקת שוטה לכל דבר ע"ש. ולענ"ד נראה דרש"י לא ס"ל הכי דבנדה דף מ"ה ע"ב תנן לאחר הזמן הזה אע"פ שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו וכו' נדרו נדר ופירש"י ובכלל שוטה נמי לא מחזקינן לי' דסופו לבא לכלל דעת ואין שוטה אלא המקרע כסותו וכו' ע"ש. ונראה דרש"י ס"ל דיש שני עניני שוטה דאם הוא שוטה בסימנים שנאמרו בגמ' חגיגה שם דינו כשוטה לכל דבר שבעולם ושחיטתו פסולה וקידושיו וגירושיו בטלים אף שאין זה ענין כלל ללן בביה"ק וכדומה מ"מ קים להו לחז"ל דאם עושה דבר זה אין בו שום דעת ודינו כשוטה לכל דבר. אבל אם עושה דבר אחר ומחשב אותם דרך שטות מבלי דעת אף שבזה לא הוי שוטה לכל התורה כולה וכדעת ר"ש שפירא הנ"ל מ"מ הוי שוטה לאותה דבר עכ"פ. ומתחלה