מהרי"א הלוי חלק א קמב

נגח ג' ימים אין ראי' שחזר לתמותו כיון שעכשיו חזר ונגח והרי גם בוסתות קיי"ל דאם ראתה ג"פ בר"ח ואח"כ עברו ג' ר"ח ולא ראתה וחזרה וראתה בר"ח חזר הוסת למקומו אם לא קבעה וסת אחר בנתים כמבואר בסי' קפ"ט סעיף י"ד ובט"ז וש"ך שם. ומש"ה בשור המועד לא סגי מה שהפסיק ג' ימים ולא נגח דכיון שנגח עכשיו חזר' ההעדאה למקומה כמו בוסת ולהכי בעינן דוקא שיהיו תינוקות ממשמשין בו דבזה נעקר' ההעדאה לגמרי וחזר לתמותו. משא"כ בנ"ד שאנו דנין בעת חלימותו ועדיין לא חזר לשטותו שפיר סגי בעקירה זו אפילו אינו שפוי לגמרי וזה ברור בס"ד. ובזה מיושב דברי הסמ"ע בסי' רל"ה ס"ק נ"ב שכתב שיש לחוש שמא בא סוף שפיותו ונכנס לתחילת שטותו ואף דנראה לעדים כאילו הוא בן דעת לא מהני ע"ש. והקשו האחרונים הא בעת חלימותו מועיל אף אם אינו שפוי לגמרי כמ"ש הרשב"א א"כ כיון שנראה לעדים כאילו הוא בן דעת סגי בזה ומה לנו בזה שעומד בתחילת שטותו. ולפמ"ש ניחא דאם עומד בתחילת שטותו וכיון דתיכף ישתטה אמרינן דחזר וסת שטותו למקומו ולא נעקר עד שיראה בו סי' פקחות ביותר כמו בשור המועד. ועי' בתוס' סוף פ"א דנדה בשם הר"ש מדרו"ש דנקבע הוסת למפרע. ומש"ה לא סגי מה שנראה לעדים כאלו הוא בן דעת דבכה"ג בעי' סי' פקחות ביותר ודוק היטב

גם מה שכתב מעכת"ה לדחות ראיות הח"ס הוא נכון מאד ובתב"ש סי' א' ס"ק מ"ו מבואר שלא כדברי הח"ס. ובשור המועד גופא ג"כ סגי אם לא נגח ג' ימים לדעת התוס' והנמוקי יוסף בשם הרא"ש החולקים על הרמב"ם בזה. ולכן נלענ"ד ברור דיכול לגרשה באופן אם מעכת"ה יסכים לזה. דברי ידידו

סי' קלד ב"ה יום ה' א' דר"ח אלול תרמ"א לפ"ק כפר בראטקאוויץ: שוכן שמים. יכתוב ויחתום לחיים. את כבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסם ערוגת הבושם מוכתר בנימוסים כש"ת מוה' חיים דוד נ"י האבד"ק דובאססאר יע"א

מכתב שאלתו הגיעני. ולאשר השאלה ארוכה מאד לא אמרתי להעתיקה ותוכן המעשה יבואר מתוך התשובה ויסוד ההיתר בנ"ד הוא שהכירו ארבעה אנשים את כל הבגדים בטב"ע וכבר כתבו הפוסקים דבכל בגדיו לא חיישינן לשאלה ודמי לכיס וארנקי וכדומה דלא מושלי אינשי. מיהו עדיין נשאר לנו חשש דעת הריטב"א והב"י דלפי מה דקיי"ל סי' דרבנן ובעי' סי' מובהק ביותר וכל דאיכא חשש שאלה אף באחד מני אלף תו אין כאן סי' מובהק ביותר. וגם בכלים דלא מושלי אינשי ג"כ חיישינן. ומה דאמרו שם בגמ' דבכלים דלא מושלי אינשי ל"ח לשאלה התם קאי למ"ד סי' דאורייתא כמבואר בגמ' שם. וראיתי בנודע ביהודה מהד"ק סי' נ"א ומהד"ת סי' ס' שהביא בשם הגאון מפ"ב ובשם חתנו הגאון מפוזנא דאף אם נאמר דלמ"ד סי' דרבנן חיישי' לשאלה גם בכלים דלא מושלי אינשי זה דוקא היכא דאיכא סי' מובהק ביותר בבגדים אבל אם יש טב"ע בבגדים דעדיף טפי תו ל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי. ומשום דסי' מובהק טפי מ"מ בצד האפשרי הוא שימצא בגד כזה אלא דהוא מיעוטא דל"ח לי' ומש"ה בהצטרף חשש שאלה אף דהכלים הללו לא מושלי אינשי מ"מ לפעמים משאילן אותם ומצרפינן להנך תרי מיעוטא משא"כ בטב"ע דליכא שום ספיקא דבגדים אלו הם של בעל האשה הזאת וליכא כי אם חשש שאלה לחוד ובכלים דלא מושלי אינשי ל"ח לזה אף למ"ד סי' דרבנן. ורבינו הגדול בעל נו"ב שם ערך קרב ומלחמה נגד שני שרי צבאות ישראל הגאונים הנ"ל להוכיח דלדעת הב"י הנ"ל חיישינן לשאלה גם בכלים דלא מושלי אף היכא דאיכא טב"ע בכלי. דאם איתא דיש מקום לחלק בענין חשש שאלה בין אם יש סי' בכלי או טב"ע מה פריך בגמ' ואי חיישי' לשאלה חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן הרי כשם דלמ"ד סי' דרבנן מוקמינן לקרא בעידי אוכף. א"כ גם למ"ד סי' דאורייתא ולדידי' מוכרחין אנו לומר דחיישינן לשאלה וקרא מיירי בעידי אוכף דהיינו שמכירין האוכף בטב"ע ומש"ה ל"ח לשאלה ומשנתינו דאע"פ שיש סי' בגופו ובכליו דמוכח דחיישינן לשאלה משום דליכא טב"ע בבגדים רק סימנים וע"כ דליכא שום סברא לחלק בחשש שאלה בין סי' בבגדים לטב"ע ע"ש. ולפענ"ד נראה ליישב דדוקא למ"ד סי' דרבנן דלדידי' ליכא שום מקרא ושום הוכחה שיועיל סי' מובהק ביותר רק מצד הסברא סמכינן כיון דל"ש סי' כזה. בזה יש מקום לומר דאם יש עוד חשש שאלה מצרפינן הני תרי חששות ותו לא הוי סי' מובהק ביותר ואיקלש בזה הסימן משא"כ למ"ד סי' דאורייתא דמקרא ילפינן לה מדכתיב שמלה כדאמרינן בב"מ דף כ"ז והוא היתר ברור שאין לספק אחריו כיון דילפינן כן מקרא א"כ ממילא אין מקום לומר דמצרפינן הך ריעותא דסימנים לריעותא דשאלה כיון דבסי' ליכא ריעותא כלל דהתורה התירתה. וע"כ דחשש שאלה הוא חשש גמור בפני עצמו ושפיר פריך בגמרא חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן. וארווח לן בהכי ליישב קושית הנו"ב מהד"ק סי' ל"ב לשיטת הב"י הנ"ל א"כ לדידן דקיי"ל סי' דרבנן תיקשי חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן דאף אם נאמר דהיינו בעדי אוכף וגם דאוכפא לא מושלי אינשי דמסקב לי' לחמרא מ"מ למ"ד סי' דרבנן גם בכלים דלא מושלי אינשי חיישינן לשאלה לדעת הב"י ע"ש שדחק מאד ליישב קושיא זו. ולפמ"ש לק"מ דקרא מיירי שיש לו טב"ע באוכף דבזה מודה הב"י דל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי כיון דטב"ע מועיל מה"ת ועי' בש"ס חולין דף צ"ו ובזה ליכא לצרופי עם ריעותא דשאלה כיון דטב"ע לא מצד הסברא לחוד מועיל רק דהתורה התירתו וכמ"ש לעיל. ובזה מיושב קושית הגאון מפוזנא בנו"ב מהד"ת סי' ס' בהא דבעי למילף בב"מ דסי' דאורייתא מחמור בסי' אוכף והקשו הרמב"ן והריטב"א דאמאי לא משני דמיירי בסי' מובהק ביותר דמועיל לכ"ע והקשה הגאון מפוזנא דעדיין תיקשה דניחוש לשאלה. ולפמ"ש נכון דאם נאמר דקרא דחמור בסי' אוכף מיירי בסי' מובהק ביותר. א"כ הדר ילפינן לי' לסי' מובהק ביותר מן הכתוב והוי היתר ברור שהתורה התירתו בפירוש א"כ תו ליכא לצרופי לחשש שאלה וממילא לא חיישינן בכלים דלא מושלי כגון באוכף. והב"י לא קאמר רק לפי האמת דסי' מובהק הוא סברא בעלמא ואומדנא ומחמת החשש שאלה מגרע האומדנא ודו"ק היטב

והנה הב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ט כתב דהסוגיא אינו מיושב לדעת הריטב"א וב"י. ובנו"ב מהד"ק סי' ל"ב כתב שאחר העיון נתברר לו כוונת הב"ש דקשיא ליה דאם נאמר דלמ"ד סי' דרבנן גם בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה א"כ קשה חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן כיון דגם באוכף חיישי' לשאלה ע"ש. ולפמ"ש לעיל קושיא זו לק"מ דשפיר מיירי בעדי אוכף ובטב"ע מודה הב"י דל"ח לשאלה למ"ד סי' דרבנן בכלים דלא מושלי וכסברת הגאונים מפ"ב ומפוזנא. אבל תמה אנכי על גאון מובהק כהנב"י שחפש לו דרך מרחוק בכוונת הב"ש שלא נזכר מזה אף רמז בדברי הב"ש. והרי כוונת הב"ש בפשיטות דלאחר שהקשה על הב"י דדבריו סותרין זה את זה דבעגונה פסק דגם בכלים דלא מושלי חיישי' לשאלה. ובסי' קל"ב פסק במצאו קשור בכיס וארנקי דל"ח לשאלה משום דכיס וארנקי לא מושלי אינשי. ותירץ הב"ש דבגט שאני כיון שהבע"ד לפנינו ולא אמר דהשאיל ל"ח לשאלה משא"כ בעגונה חיישינן שמא