מהרי"א הלוי חלק א קמא

אפשר לומר בנ"ד דהנער נכנס להאמבטי שלא ברשות א"כ אף לדעת ריב"א שהבאתי למעלה דהיכא דדרך ליכנס אף בלא ראהו הי' לו ליזהר עכ"פ לא הוי אפילו כשוגג קרוב למזיד כדמוכח בב"ק שם ע"ש היטב. וא"כ י"ל דבאפלה דא"א לעיוני לא שייך לומר הי' לו ליזהר וא"כ אפשר דא"צ כפרה. ומכ"ש לפי מה שהביא בשטמ"ק ר"פ המניח בשם רבינו יהונתן דדוקא באפלה אמר שמואל התם דלא אמרינן איבעי לי' לעיוני משא"כ בלילה שפיר יכול לראות לאורן של כוכבים ע"ש ואפשר שכוונתו בזה ליישב קושית מעכ"ת מהא דמכות דאמר בלילה נמי איבעי לי' לעיוני ומש"ה מחלק בין לילה לאפלה. ולפ"ז בנ"ד שהי' קיטור עצום חשך אפלה לא ראו איש את אחיו בכה"ג לא שייך איבעי לי' לעיוני לדברי האס"ז הנ"ל

והנה ראיתי הרבה פעמים כששופכין מים חמים לאבמטי פעמים שהשופך הופך הקנקן פיה למטה ושולי' למעלה ובכה"ג באו כל המים מכח השופך ופעמים שהשופך כופה את הקנקן לרחבה והמים נשפכין מאליהן לתוך האמבטי וא"כ בנ"ד אם שפך הזקן את החמין ע"י כפיית הקנקן לרוחבו לא בא מכחו כי אם קלוח הראשון ואח"כ המים יורדין מאליהן ולא מכחו וראי' לזה דבכה"ג פסול לנט"י משום דלא באו מכח גברא כמבואר באו"ח סי' קנ"ט ואף המכשירין שם משום דס"ל כת"ק דר"י דלא בעינן כח גברא גבי נט"י אבל כ"ע מודו דהמים הנשפכין אחרי קלוח הראשון חשיב לא אתי מכח גברא. וא"כ אין כאן חיוב רציחה כלל כיון דלא בא מכחו ועי' בסנהדרין דף ע"ז ע"ב. מיהו לפמ"ש התוס' בע"א שם ד"ה סוף דלמ"ד אשו משום חציו מחייב היכא דבא מכחו אף אם בסוף לא אזיל מכחו וכמו דמחייב באשו אף דהולך לבסוף מעצמו ע"י הרוח מצוי' והא דאמרינן שם אי כחו הוא תיזל לעיל הוא למ"ד אשו משום ממונו ע"ש א"כ לא יועיל בנ"ד אף דהמים הולכין מעצמן אח"כ למאי דקיי"ל אשו משום חציו

אמנם האמת כי כל זה לא יועיל לענין כפרה דאף בגרמא בעלמא נענש בדיני שמים וכמ"ש המהרי"ו ראי' מש"ס סנהדרין דף צ"ה שאמר הקב"ה לדוד עד מתי וכו' על ידך נהרג' נוב עיר הכהנים על ידך נטרד דואג על ידך נהרג שאול. הרי אף שבדיני אדם הי' דוד פטור לגמרי אעפ"כ הי' עליו עונש בידי שמים. ומ"ש מעכ"ת דשאני התם דדוד הו"ל לאסוקי אדעתי' שדואג יספר לה"ר לפני שאול וכדכתיב בהדיא בשמואל כ"ב ידעתי ביום ההוא כי שם דואג האדומי כי הגד יגיד לשאול. הנה מלבד מה שכתבתי דגם כאן כיון שדרך הנערים ללכת אח"כ אל האמבטי הו"ל לאסוקי אדעתי' לדעת ריב"א הנ"ל. אבל מלבד זה לא דקדק מעכ"ת יפה בלשון מהרי"ו שם שהביא לשון הגמ' בסנהדרין על ידך נהרג דואג ואחיתופל וכנראה שהי' כן גרסתו בגמ' וגירסא זו העתיק גם המהר"ם מלובלין בתשו' סי' מ"ד. ובמיתת אחיתופל לא הי' דוד שום גורם כלל רק שאחיתופל נענש בשביל שעשה רעה לדוד. שוב ראיתי בשו"ת צמח צדק סי' ו' שישב על מדוכא זו אשר ע"כ נראה שהוא צריך כפרה ואופן הכפרה יבין וישכיל מעכ"ת לפי ראות עיניו ולפי כחו ועי' במהר"ם מלובלין שם אופן התשובה בזה

דברי ידידו: סי' קלג ב"ה יום ב' כ"ד מרחשוון תרמ"ג לפ"ק לבוב. אורך ימים ושנות חיים לכבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי משנתו קב ונקי שושילתא דיחוסא רם וגבוה ונשא כקש"ת מוה' יואל משה לאנדא נ"י האבד"ק יאברוב

מכתב יקרתו הגיעני. וענותו תרבני. לחוות דעתי העני' באחד שנשא אשה בר"ח כסליו ובחג הפסח נעשה מטורף ר"ל שהכה ורקד ולא רצה לאכול באמרו כי זוגתו מטלת סם המות למאכלו. לאחר זמן נתרפא וכבר עברו איזה שנים והוא מדבר כשאר בני אדם ואוכל מה שזוגתו נותנת לו אבל עדיין אינו שפוי בדעתו לגמרי ובעת התפלה הוה יושב ודומם בלי תנועת שפתים וכששואלין אותו איזה דבר הוא אוחז בשערו וממשמש בהם ואינו משיב כלום אך כשהוא משיב הוא משיב כאחד הפקחין ומקצת אנשים אומרים כי גם קודם החתונה הי' קצת מטורף כמו שהוא כעת ונסתפק מעכת"ה אם יכול לגרש את אשתו

ולפענ"ד נראה פשוט דאף לדעת הסוברים דסימני שוטה אשר נאמרו ריש פ"ק דחגיגה לאו דוקא הם ולדוגמא נקטינהו וגם בשאר דברים שעושה דרך שטות דינו כשוטה. מ"מ בנ"ד שאינו עושה שום דבר דרך שטות וגם הוא משיב כאחד הפיקחין יפה כתב מעכת"ה דזה בכלל בעל מחשבות הוא דמבואר להדיא בגמ' חגיגה שם דדינו כפיקח. ועי' בשו"ת ח"ס אהע"ז ח"ב סי' ב' שכתב דאם אינו עושה מעשה שטות בפועל רק שאינו שפוי בדעתו אין זה בכלל שוטה רק בכלל פתי ואם מרגישים בו שום דעת צילותא ונשאר לו רושם דיעה קלה הרי הוא כפקח. וגם לפי מה שמחלק הסמ"ע בסי' ל"ה ס"ק כ"א דשוטה הוא שנטרפה דעתו בדבר מן הדברים ובשאר ענינים הוא חכם כשאר בני אדם ופתי מיקרי מי שאינו מבין שום דבר כדרך שמבינין שאר אנשים ע"ש. וא"כ בנ"ד אינו מטורף בדבר אחד שנוכל לדון עליו דין שוטה וגם הוא מבין מה שמדברין אליו כשאר בני אדם ואינו בכלל פתי וא"כ גיטו גט. ועי' בתב"ש סי' א' ס"ק נ"א. ולכן הי' נראה דמצד מעמדו עכשיו דינו כפקח וגיטו גט. אלא שמעכת"ה הביא בשם שו"ת ח"ס שם דאם הי' שוטה מכבר אף שנתרפא אין לדונו כפיקח עד דחזינן ביה סי' פקחות ביותר ומביא ראי' משור המועד דאינו חוזר לתמותו אף שרואה שוורים ואינו נוגח עד שיהי' התינוקות ממשמשין בו יע"ש. ולכאורה הי' נראה לפמ"ש בשו"ת ח"ס שם דבעתים חלים ועתים שוטה ודאי סגי בעת חלימותו אפילו אם אין שפוי לגמרי כמבואר באהע"ז סי' קכ"א ס"ג. וע"כ הטעם בזה דדוקא בהוחזק לשוטה דמסתמא יהי' כן כל ימיו בזה החמיר בשו"ת ח"ס שם דאינו יוצא מחזקה זו עד שנראה בו סי' פקחות ביותר וכדמדמי לה לשור המועד דהוחזק ג"כ מסתמא שיהי' מועד לעולם ומש"ה בעינן בעת חזרתו שיהיו התינוקות ממשמשין בו. אבל בעתים חלים ועתים שוטה דאינו מוחזק עוד שיהי' שוטה לעולם דכמו דיש וסת לשטותו כמו כן יש וסת לחלימותו. מש"ה בעת חלימותו דינו כפיקח אף אם אינו שפוי לגמרי כמ"ש הרשב"א והש"ע שם. ולפ"ז אפשר לומר דנ"ד תליא באשלי רברבי במה שנחלקו הב"י והתב"ש ז"ל בסי' א' ס"ק מ"ו אי בעינן שיתחזק ויעשה מעשה השטות ג"פ או דגם אם עשה מעשה שטות פ"א ג"כ דינו כשוטה דלדעת הב"י דבעינן שיתחזק ג"פ דוקא דאז איתחזק לגמרי כמו שור המועד יש מקום לחומרת הח"ס דבעי' בעת חלימותו שיהי' פיקח ביותר. משא"כ לפמ"ש התב"ש דסגי בפ"א תו אין חילוק בין אם יעשה מעשה שטותו פ"א או הרבה פעמים וא"כ לא נתחזק מעולם חזקה גמורה להיות שוטה כל ימיו וכיון דליכא חזקה גמורה שפיר סגי בעת חלימותו אף אם אינו שפוי לגמרי ודמי לעתים חלים ועתים שוטה

אמנם מלבד כל זה לדעתי העני' דברי הח"ס תמוהים ודין שלנו לא דמי כלל לשור המועד דהרי עיקר מה שאנו דנין בשור המועד מאימת הוא חזרתו ע"כ מיירי דעכשיו חזר ונגח דבזה יש לספק אם מה שלא נגח אחר שהועד הוי עקירה למה שהועד כבר וצריכין לייעד אותו מחדש ובנגיחה זו עדיין תם הוא או לא. ומש"ה מה שלא