מהרי"א הלוי חלק א קלז

דהיינו דלב"ש דמאמר קונה קנין גמור פטורה גם מחליצה כיון דזיקת שני יבמין הוא מדרבנן א"כ גם לב"ש בעי חליצה וע"כ דבמשנה זאת מאמר דוקא דאם לא עשה בה השני מאמר מותרת להתייבם. ומהראוי להתבונן בזה כיון דקיי"ל דיש זיקה א"כ גם בלא מאמר הוא אשת שני מתים בזיקה וצרתה הוא צרת אשת שני מתים בזיקה. ומצאתי לרש"י דף ל' ע"ב ד"ה זו שהרגיש בזה וכתב כיון דזיקת שני יבמין ליתא מדאורייתא ולא גזרו רבנן אלא היכא דעבד בה מאמר ע"ש. ונראה לפרש דבריו דאף דמצינו בכ"ד דהחמירו רבנן משום דיש זיקה זה דוקא במקום דאילו הי' כניסה ממש הוי אסור מה"ת בזה החמירו דגם זיקה ככניסה כגון בדף י"ח ע"א באשת אחיו שלא הי' בעולמו דאסורה מה"ת אם היתה נשואה לשמעון מש"ה גם בזיקה גרידא אסורה הוא וצרתה. וכן בצרת אחות אשה בדף ל' ע"א ובדף כ"ו ע"ב משא"כ בדף ל"א ע"ב דגם בכניסה ממש אין אסור רק מדרבנן משום זיקת שני יבמין בכה"ג לא אסור בזיקה לחוד רק בשעשה בה מאמר דוקא ועי' בב"ש סי' קע"ד סק"ז. ובזה זכיתי להבין דברי הגמרא דף ל"א ע"ב דפריך ואי זיקת ב' יבמין דאורייתא חליצה נמי לא תיבעי ע"ש. ולכאורה קשה כיון דכל עיקר הדבר דיש עליה זיקת ב' יבמין הוא מחמת המאמר וכיון דמאמר ביבמה אינו קונה רק מדרבנן איך אפשר להתירה בלא חליצה הא מדאורייתא אין עלי' זיקת ב' יבמין כלל. אמנם לפמ"ש לעיל ניחא דלפי הס"ד דזיקת ב' יבמין מה"ת שפיר אמרינן דהא דתנן מאמר הוא לאו דוקא וכדאמרינן דף י"ח ע"א ודף ל' ע"א והא דתנן מאמר הוא לאפוקי מדב"ש דס"ל מאמר קונה קנין גמור דלדידהו אפילו חליצה לא בעי כיון דהיא אשת שני מתים דאסורה מה"ת לפי הס"ד ולזה שפיר פריך, בגמ' דגם בלא מאמר פטורה אשת הראשון מן החליצה משום זיקת ב' יבמין ולפי המסקנא דזיקת ב' יבמין הוא רק מדרבנן ובכה"ג לא אסרינן מחמת יש זיקה כמש"ל בשם רש"י ומש"ה אמרינן דעשה בה מאמר הוא דוקא ודוק היטב

מיהו עדיין צריך ביאור דכמו דמחמת הזיקה לחוד לא אסרינן משום דזיקת ב' יבמין הוא רק מדרבנן א"כ גם בעשה בה מאמר הלא מאמר הוא ג"כ רק מדרבנן ומה הוסיף לנו איסור המאמר יותר מן הזיקה כיון דתרווייהו דרבנן נינהו. והנלע"ד בטעם הדבר דאם לא עשה בה מאמר לאשת הראשון נאמר דאסורה מחמת שהיתה זקוקה לשמעון ויש עלי' זיקת ב' יבמין תו אין מקום לאסור צרתה משום צרת אשת שני מתי' דהרי מה שהיא צרת הראשונ' הוא משום דשניהם זקוקות ליבם וזה ג"כ משום דיש זיקה ואנו צריכין לומר שני פעמים יש זיקה דמה דיש על הראשונה זיקת ב' יבמין הוא משום דיש זיקה כ"ז דלא עשה בה מאמר. ומה דהשני' הוא צרתה של הראשונה הוא ג"כ משום יש זיקה ולא החמירו חכמים כל כך לומר יש זיקה שני פעמים וכיון דצרתה לא נאסרה תו אין מקום לאסור הראשונה משום זיקת ב' יבמין כיון דכל עיקר האיסור הוא גזירה משום צרתה כמבואר בגמ' דף ל"ב ואף דכתבו התוס' שם דזיקת ב' יבמין אסורה גם בדליכא צרה היינו משום דגזרינן אטו היכא דאיכא צרה כמ"ש התוס' שם אבל אם אין מקום לאסור הצרה גם הראשונה מותרת כמבואר שם. ואין להקשות מהא דצרת ערוה אסורה גם למ"ד אין זיקה דהתם הי' צרות מחיים משא"כ כאן דלעולם לא הי' צרות רק מחמת הזיקה וגם איסור של הראשונה הוא רק מחמת הזיקה דמש"ה איכא עליה זיקת יבם השני ושני פעמים יש זיקה לא אמרינן כמ"ש משא"כ אם עשה בה מאמר דיש על הראשונה זיקת ב' יבמין גם בלא הזיקה מחמת המאמר תו אסרינן צרתה משום יש זיקה

ומעתה אפשר בדינו של הגהת אלפסי והרמ"א סי' קע"ה דאף דאסורה להתייבם משום דיש עליה זיקת אח שיש לה בנים מ"מ א"ל בזה דצריכה לחזור על כל האחין כיון דהא דאסורה להתייבם הוא רק משום יש זיקה והא דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל אחין הוא דוקא למ"ד יש זיקה כמבואר בגמ' דף כ"ו ע"ב וכבר כתבתי דלא: אמרינן שני פעמים יש זיקה ודוקא התם בגמרא דאסורה להתייבם משום אחות חליצתו וכדומה בקמייתא משום אחות זקוקתו תו אמרינן דצריכה לחזור על האחין משום יש זיקה כיון דקמייתא אסורה גם למ"ד אין זיקה משום ביטול מצות יבמין משא"כ בנ"ד דאין שום איסור על הראשונה רק משום יש זיקה כמ"ש הגהות אלפסי שם א"כ לא שייך בזה לומר דצריכה לחזור על האחין דהיא ג"כ משום יש זיקה ולא אמרינן ב' פעמים יש זיקה. ובודאי לא מלאני לבי להקל באיסורין ע"פ סברות ופילפולים מאת שפל אנשים כמוני. אמנם מאחר דרוב הקדמונים לא ס"ל הא דצריכה לחזור על כל האחין וגם לדעת המחמירין היא רק מדרבנן אפשר לעשות סניף להתוס' ע"פ מ"ש בס"ד

ובגוף דברי הגהת אלפסי נלע"ד דרש"י חולק ע"ז שכתב בדף ל' ע"א ד"ה טעמא דאם לא כנסה המגרש מותרת לזה מחמת זיקת אחיו הראשון ע"ש ומוכח להדיא מדברי רש"י דאם יש עלי' שני זיקת כמו כאן דמחמת זיקת הראשון מותרת ומחמת זיקת השני הוא צרת אחות אשתו בזיקה מותרת להתייבם מחמת זיקת אחיו הראשון ודוקא בכנסה המגרש דאז כבר נפקעת זיקת הראשון אסורה להתייבם משום צרת אחות אשה בזיקה אבל בלא כנסה דעדיין יש עליה זיקת הראשון אף דמחמת זיקת השני הוה צרת אחות אשה בזיקה מ"מ מותרת להתייבם מחמת זיקת הראשון. וא"כ גם בדינו של הגהת אלפסי נהי דיש עלי' זיקת אח שיש לו בנים כיון דעדיין לא נפקע זיקת אח הראשון שפיר מותרת להתייבם מחמת זיקת הראשון. ובהיותי מעיין בזה אמרתי לעורר על מ"ש אא"ז הח"צ ז"ל בסימן ק"ח להקשות במשנה דף כ"ג ע"ב דאיך מותר ליבם חליצתו של זה והרי כל אחת אסורה להתייבם משום אחות זקוקתו וצריכה חליצה משני אחין א"כ הוא אחות חליצתו ע"ש. והרי התוס' דף כ"ו ע"ב ד"ה דנפל כתבו דהיכי דהחליצה היתה משום חיזור על כל האחין לא מתסרא אחותה משום אחות חלוצתו ע"ש. עכ"פ בנ"ד נלע"ד דהמקיל להתירה בחליצת אחד מן האחין לא הפסיד ועיין בתה"ד ס"ס רכ"ה. דברי ידידו ואוהבו באמת ובתמים סי' קל ב"ה יום ב' ח' אייר תרכ"ו לפ"ק. שלום על דייני ישראל ידידי נפשי הרבנים המאה"ג המפורסמים חריפים ובקיאים חסידים ואנשי מעשה יראים ושלימים הבד"צ בעיר פרעמשלא ד' עליהם יחיו

תמול ביום ש"ק הגיעני מכתבכם וחשתי ולא התמהמהתי לעיין בדבריכם ותורף שאלתכם. בראובן שהי' לו פסעסיע והשכיר חלק אחד מן הראנדע שלו לשמעון על ג' שנים. וככלות זמן השכירות ולא רצה השוכר לשכור עוד רק אחר הפצרת המשכיר להחזיק הראנדע להלאה נגמר השכירות עוד על חצי שנה דהיינו עד כלות משך זמן החזקת הפסעסיע של המשכיר. ובשעה שהשכיר לו על חצי שנה נתן המשכיר להשוכר כתב ידו וכתב שמה בלשון הזה. גם התנה השוכר באם שאשכור הפסעסיע להבא אזי אני מחויב ליתן לו הקרעטשמע לאייפיאווקע בעד ד' מאות ריינש והמשכיר חתם ע"ז ונתן שטר השכירות ליד השוכר ואח"כ הלך המשכיר ונתן רשות לשני בניו לשכור הפסעסיע עם כל הראנדעסי ומסר להם זכות החזקה מעסקים שלו על שלש