מהרי"א הלוי חלק א קלו

עיי"ש. הרי דבשביל שינוי רגלים יש לספק שמא הוא מין אחר ולת"ק פ"א דכלאים משנה ה' דפליג על ר"ש פשיטא לי' דהוי מין אחר בשביל שינוי הרגלים ומש"ה ס"ל לת"ק דחולדת הסנאים הוא מין חי'. ולכאורה דברי התוס' סותרים לדברי הגמ' ב"ק דנ"ה שהביא מעכת"ה. והנלע"ד בזה דהנה ברש"י פסחים דף כ"ד ע"ב ד"ה צרעה כתב דלשון שרץ מורה שהוא רוחש ומנענע ואינו נראה ואין בהמה וחי' הגבוהים מן הארץ בכלל שרץ ע"ש ואף שהתוס' שם חולקים על רש"י היינו משום דהוכיחו מן גמ' סנהדרין דגם לשון רומש מורה על דבר הנד ואינו נראה. אבל גם התוס' מודו לזה דשרץ היינו דבר שאין הילוכו ניכר מחמת קטנו וגם בלא"ה דברי התוס' שם תמוהים דהא דדרשינן בסנהדרין דנ"ט ובכל חי' הרומשת זה הנחש הוא קודם שנתקלל הנחש והי' הולך על רגליו ומש"ה נקרא רומש ועי' ברש"י שם ד"ה ובכל וצע"ג על התוס' פסחים שם. אבל עכ"פ כבר כתבתי דרש"י ותוס' לא פליגי בזה דשרץ הוא שרגליו קצרים ואין ריחושו נראה ומש"ה כיון דבקרא כתיב וזה לכם הטמא בשרץ השורץ החלד וגו' וכיון דקריא רחמנא לחלד שרץ דהיינו שרגליו קצרים כפירש"י בפסחים מש"ה פליגי תנאי בחולדת הסנאים אם הוא מין חי' דכיון שרגליו גבוהים אינו בכלל חלד דקרא הנקרא שרץ וכמ"ש משא"כ בשאר בע"ח שאין לדון עליו משום שרץ שפיר י"ל דגדול וקטן מין אחד הוא כדאמרי' בגמ' ב"ק דנ"ה וזה נכון בס"ד

אמנם גם אם נאמר דשינוי ברגלים או בצוואר הוי שינוי לענין זה וכעין שמצינו בחגבים בראשן ארוך אף שיש לו כל ס"ט מ"מ הוא טמא לחד מ"ד עי' חולין דס"ז ע"א. מ"מ נלע"ד דזה דווקא אם אין בגופו שינוי ורק אחד מאבריו כמו ראשו או רגלו וכדומה הוא גדול יותר מכפי ערך גופו או קטן יותר מערך גופו בזה יש מקום לומר דזה מקרי שינוי והוי מין אחר משא"כ אם כל גופו ואבריו גדולים או קטנים מהני שלנו זה לא הוי שינוי כלל וכמעט כל הנבראים שבעולם המה משתנים בגדלן וקטנן לפי המדינה והאקלים אשר נולדו שמה ומ"מ מין אחד הוא וכעין זה מצאנו בגמ' בכורות דמ"ד ע"א דאם גופו גדול או קטן מאיבריו הוי אינו שוה בזרעו של אהרן ופסול לעבודה אבל אם הגוף וגם האיברים משונים בגדלן כשר לכהונה אם אינם גדולים בהפלגה עי' בכורות שם דמ"ה ע"ב ועי' בר"ן ס"פ אלו טריפות גבי שכן ונדמה שכתב דהאישטורני"ל הוא עוף טהור שהרי אין פרצופו דומה לעורב לפי שהוא קטן ע"ש. כוונתו לפענ"ד דפרצופו הוא קטן ומ"ש הר"ן לפי שהוא קטן קאי על פרצופו האמור למעלה אבל אם כל גופו הוא קטן או גדול אין זה שינוי כלל כמ"ש וכדמשמע בגמ' בכורות שהבאתי דזה מקרי שוה בזרעו של אהרן לענין אדם וה"ה לענין בהמה וחי' ועוף. ועי' בתוס' זבחים דף קי"ג ע"ב ד"ה אורזילא שכתבו דגבי ראם א"א לומר שיש במין אחד גדולים וקטנים דא"כ מה פריך בגמ' שם רומא היכי קם דלמא נח הכניס קטן בתיבה אבל בשאר מינים שפיר יש לומר דיש במין א' קטן וגדול ומש"ה לא פריך ארי' דבי עלאי היכי קם משום דהי' יכול להכניס קטנים ע"ש הרי להדיא דאף דנח הכניס קטנים מ"מ הולידו במינן גדולים והוא מטעם שכתבתי דהיכא כל הגוף עם האיברים הם גדולים שפיר הם מין אחד עם הקטנים. וא"כ שפיר י"ל בנ"ד דהאווזות החדשים הגדולים הם מין אחד עם אותן שלנו ונתרים במסורת אחד ואין זה דומה למ"ש הצ"צ סי' כ"ט לענין אווזות הבר דהתם הי' השינוי רק בצואר ורגל משא"כ בנ"ד דהשינוי הוא בכל הגוף וכמ"ש לעיל טעם החילוק בזה. וגם הי' שם שינוי בביצים והי' לו קצת קבלה לאיסור ובאמת גם באווזות הבר מתירין הרבה פוסקים כמבואר באחרונים. ומ"ש מעכת"ה להקשות על הכו"פ בקונטרס פני נשר שכתב דאווזא יש לה ב' סימני טהרה דהא אין לו זפק. גם אנכי הקשיתי כן והוספתי עוד להקשות מהא שכתב בפרמ"ג במ"ז סי' מ"ט סק"א דאווז קרקבנו נקלף בסכין והרי בגמ' חולין דף ס"ב ע"ב אמרינן דבעינן דוקא שיהי' נקלף ביד ולא בסכין וכן הוא בש"ע סי' פ"ה ס"א. וא"כ חסר עוד סי' טהרה. ולדינא נלענ"ד דכל בעל נפש יחוש לעצמו וגם אנכי צויתי בביתי מבלי לקנות אותם. ומ"מ המיקל בזה יש לו על מה לסמוך מאחר דמדברי הרא"ש ורי"ו מבואר דאווז יש לו ג' ס"ט וכ"כ האחרונים אין להרהר אחר דבריהם. וגם מ"ש לעיל דנ"ד לא מיקרי שינוי יש לו פנים בהלכה בס"ד. וגם בעירנו פה נוהגין בהם היתר. יסלח נא מעכת"ה על איחור תשובתי כי טרדותי רבו מאוד והייתי מוכרח להפסיק הרבה פעמים להשיב תשובות נחוצות. דברי ידידו הדוש"ת בלב ונפש

סי' קכט ב"ה יום ב' ט"ו מנ"א תרמ"ה לפ"ק כפר בראטקאוויץ: ברכות שמים מעל לכבוד ידיד נפשי ולבי רב חביבי הרב הגדול החריף ובקי המפורסם לתהלה ידין יורה כדת של תורה כש"ת מוה' אליעזר הכהן חריף נ"י האבד"ק קופיל יע"א

מכתב שאלתו הגיעני בארבעה אחין ומת אחד מהם בלא בנים ונשארה אשתו זקוקה ליבום וקודם שחלצה מת עוד אחד מהשלשה אחים הנשארים שיש לו בנים ולפי המבואר בסי' קע"ה ס"ח בהג"ה אסורה להתייבם משום דיש עליה זיקת אח שיש לו בנים וכיון דאסורה להתייבם הוי חליצה פסולה וצריכה לחזור על כל האחין וא"כ בנ"ד מהראוי שתהי' צריכה חליצה משני האחין הנשארים זהו תורף שאלתו. ויפה העיר ואפריון למטי' בזה ומדברי מעכ"ת נראה דטעמא של הגהת אלפסי הוא משום דיש עליה זיקת אשת אח שיש לו בנים ולפ"ז הוא אסורה ודאי להתייבם מדרבנן מחמת זיקה זו. ולענ"ד לא מסתבר לומר כן ומעולם לא שמענו זיקה דאשת אח שיש לו בנים דכיון דביש לו בנים לא שייך יבום גם זיקה לא שייך בה והרי קיי"ל דצרת איילונית מותרת ואפילו צרת בתו איילונית עי' ברש"י יבמות דף י"ב ע"ב ד"ה הלכתא משום דאיילונית לאו בת יבום הוא והו' צרת ערוה שלא במקום מצוה ע"ש ועי' בתוספות יבמות דף ל"א ד"ה זאת דכל זמן שהאח חי לא שייך זיקה וכ"כ הרא"ש שם וה"ה כשמת ויש לו בנים אמנם מדברי הב"ש סי' קע"ה סק"ט למדנו דטעמו של הגהת אלפסי הוא משום גזירת הרואין דיסברו דהיא מתייבמת מחמת האח שיש לו בנים ונראה כנושא אשת אח שיש לו בנים ע"ש ולפ"ז אפשר דלפמ"ש התוספות יבמות דף כ"ו ע"ב ד"ה וחליצה דהיכא דאסורה להתייבם משום בטול מצות יבמין לא חשיב חליצה פסולה וא"צ לחזור על כל האחין כיון דאסורה משום גזירה דלמא אדמייבם חד מיית אידך ולא איקלשה זיקה בהכי א"כ גם בנ"ד אף דאסורה להתייבם לסברת הש"ג והרמ"א מ"מ אין זה רק משום גזירת הרואין כמ"ש א"כ לא איקלש הזיקה ובכה"ג א"צ לחזור על כל האחין לדעת התוס' ועי' בסי' ק"ע ס"ה בהג"ה דרמ"א הסכים לשיטת התוס' בזה דבכה"ג לא חשיב חליצה פסולה

עוד נלע"ד בזה ע"פ מה דתנן ביבמות דף ל"א ע"ב ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצת ולא מתייבמות וכו' משום שיש עליה זיקת שני יבמין ע"ש. והנה בכל דוכתא דתנן בכה"ג ועשה בה השני מאמר קאמר בגמרא דה"ה בלא עבד בה מאמר ג"כ יבומי לא מייבמה והא דקתני מאמר הוא לאפוקי מב"ש עי' בגמ' דף י"ח ע"א ודף ל"א ע"א ועל משנה זו בזיקת שני יבמין לא אמרינן בגמ' הכי וגם אי אפשר כלל לומר [כן] דבמשנה זאת בדף ל"א ע"ב תנן מאמר לאפוקי מדב"ש