מהרי"א הלוי חלק א קלה

מאליהו לדעת הס"מ וא"צ לכותבו. וא"כ יטעו דבודאי לא נכתב שלא לצורך רק דהמגרש הי' נקרא אליה מעריסה. ונשתנה לאליהו ויוציאו לעז על הגט ודוק היטב

ומעתה בנ"ד לא מיבעיא לדעת הס"מ פשיטא דאין לכתוב רק גט א' בשם אליהו אלא אף לדעת מהרי"ט דקיי"ל כויתי' מ"מ כבר כתבתי בשם הג"פ דאם המיעוט קורין אותו אליהו כותבין אליהו לחוד ופשיטא דמה שעולה לס"ת בשם אליהו עדיף מן מיעוט קריי' ולדעת הרבה פוסקים העליי' לתורה מכרעת קריאת העולם. ובפרט לפי מה שהוכחתי לעיל דאם לא נשתקע שם אליהו גם לדעת המהרי"ט אין כותבין רק אליהו ומש"ה בנסתפק שם הקריאה אין כותבין רק אליהו משום דתולין לומר דהמיעוט קורין אותו כך ולא נשתקע לגמרי ומכ"ש דע"י העליי' לס"ת לא נשתקע שם אליהו. ויפה הורה מעכת"ה לסדר גט א' בשם אליהו וכן משמעות האחרונים וז"ב

דברי ידידו ואוהבו לנצח. סי' קכז ב"ה אור ליום ג' טו"ב אלול תרמ"ז פה ק"ק לבוב. מחי' חיים. יכתוב ויחתום לחיים את כבוד ידידי הרב החריף ובקי המופלג בתורה ויראה יגע ושנה הרבה כש"ת מוה' חיים מאיר לאקמאן ני'

מכתב שאלתו הגיעני בדבר ס"ת אשר הלמ"ד משם אלקים הוא על המטלית וגם ה' אחרונה משם בן ד' הוא ג"כ על המטלת וגם הוא"ו מהשם אינה מוקף גויל מהיריעה רק מן המטלת וגם יש כמה אותיות שמקצתן על היריעה ומקצתן על המטלת. ומעכ"ת הביא בשם שו"ת שבות יעקב לאסור לכתוב השם על המטלת וראיתו מגמרא מנחות דף ל' ע"ב רשב"א בשם ר"מ אין כותבין את השם וכו' כיצד הוא עושה וכו' ולמה לנו לסלק את היריעה הא יוכל לחתוך איזה תיבות ולדבק מטלת ולכתוב אותן התיבות עם השם על המטלת ומזה הוכיח בש"י דאין לכתוב השם על המטלת. וראיה זו איני מכיר ובגמ' התם פליגי תנאי טובא הטועה בשם כיצד יעשה מדברי כולם מוכח דלא רצה ליתן עצה למעט האותיות ולעשות אותיות קטנות דאל"כ לר"י דס"ל גורר את מה שכתב ותולה את מה שגרר וכותב את השם על מקום הגרר ע"ש ולמה לן כולי האי לגרור וגם לתלות הא כיון דס"ל דמותר לכתוב השם על מקום הגרר א"כ נראה בפשיטות בלא שום תלי' יכול לעשות לגרור איזה תיבות ולגרור ולכתוב אותן תיבות עם השם על מקום הגרר א"כ דהני תנאי לא ניחא להו למעט אותיות או דמיירי דגם באיזה תיבות מקודם או אח"כ הי' ג"כ שם הקדוש וע"י מחיקת תיבה א' או שתים אין המקום מספיק לכתוב שמה אותן תיבות הנמחקות וגם השם ששכח לכתבו. מעתה נידחית ראיתו של הש"יעק דמאי יועיל לנו לקדור ולדבק מטלת כיון דע"כ מיירי דא"א לכתוב באותו מקום התיבות הנגררות עם השם. ודברי הש"י תמוהין לענ"ד ונראה שלזה כוון בשו"ת ח"ס שם כדברי הש"ך סי' רע"ה ס"ק ג' דמותר לכתוב השם על המטלת וכן עיקר. ומיהו עדיין יש לעיין אם מותר לכתוב השם מקצתו על היריעה ומקצתו על המטלת. והנה הט"ז סי' ר"פ כתב לחלק בין אם נעשה הדבק קודם הכתיבה דאז כבר נעשה היריעה עם המטלת כמו עור א' ובכה"ג כשר גם במקצת אות על היריעה ומקצת על המטלת אבל אם נקרע האות והוא מדביקו במטלת כיון שהדבק נעשה אחר הכתיבה אינו מועיל. ונראה להביא ראיה לדבריו מהא דאמרו במס' [ר"ה[ דף כ"ו ע"א קרן של פרה פסול לשופר משום דקאי גילדי גילדי ומתחזי כב' וג' שופרות ולכאורה קשה ע"ז מהא דתנן בגיטין דף י"ט על קרן של פרה ונותן לה את הפרה כשר והרי גם בגט פסול ב' או ג' ספרים כמבואר בגמרא שם דף כ' ע"ב ואמאי כשר גט בקרן של פרה והא הוי ב' וג' ספרים ולפי דעת הט"ז הנ"ל י"ל דבשופר דכבר נקרא עליו שם שופר קודם הדבק ואם נתוסף אח"כ גילדי גילדי הוי כב' שופרות או כדיבק שברי שופרות ועיין בתוס' סוטה דף י"ח ע"א שכתבו ע"ז שזה דומה לגט שכתבו על שני דפין וחברו ע"ש וכונתם דהשופר דומה לחברן אחר הכתיבה משא"כ בגט שכתבו על קרן של פרה שלא הי' הדבק קודם הכתיבה כשר כמו שכתב הט"ז ומכאן ראיה גדולה לדעת הב"ש בסי' ק"ל ס"ק ח' דאם דיבק קודם הכתיבה כשר בגט דלשיטת הרמ"א שם קשה מקרן של פרה ודוק כי קצרתי

מ"מ מ"ש הט"ז סי' ר"פ שם בטעמו של הרמ"א דמש"ה לא מהני הדיבק בנחלק האות ע"י קריעה משום דדיבק אחר הכתיבה לא מהני יש סתירה לזה מדברי התוס' מנחות דף ל"ד ע"א ד"ה שהשלים מ"ש שם לתירוץ הראשון דמוכח להדיא דגם בדיבק אחר הכתיבה מהני וע"כ שטעמו של הרמ"א כמ"ש הב"ח והש"ך שם משום שלחבר גוף אות א' לא מהני דבק דדוקא לחבר שני אותיות מועיל דבק משא"כ חצי אות על היריעה וחצי על המטלת לא מועיל הדבק שיהי' אות שלם ואפשר דהטעם בזה משום דס"ל כדעת הרמב"ן שהביא בש"ע או"ח סי' תקפ"ו סעיף ח' דדבק מיקרי שלא במינו ועיין במג"א שם ס"ק ט"ז מש"ה אינו מועיל הדבק באמצע האות משום דהדבק מפסיק בין הדיו להקלף ולשיטת הב"ח והש"ך פשיטא דפסול בנדון דידן. לכן נלע"ד להלכה למעשה דאותן אותיות שמקצתן על הגויל ומקצתן על המטלת אם אינם אותיות השם בקל יוכל לתקן ע"י גרירה ומטלת אחר. אמנם באותיות השם גם אם כולם על היריעה רק שהוא מוקף גויל ע"י המטלת נלפע"ד לקדור אותו השם עם עוד איזה תיבות ולדבק במקום הקדירה מטלת מעובד לשם ס"ת ולכתוב אח"כ על המטלת המדובק אותן תיבות וגם את השם הקדוש כנלפענ"ד וכן הסכימו האחרונים ועיין בשו"ת מעיל צדקה סי' ע"ה. דברי ידידו הדו"ש בלונ"ח סי' קכח ב"ה יום ד' ער"ח שבט תרמ"ט לפ"ק לבוב

ברכת שמים מעל לכבוד ידיד נפשי ולבי הרב המאוה"ג החריף ובקי. משנתו קב ונקי. ידין ויורה כדת של תורה. קנה חכמה קנה בינה. כש"ת מוה' יהודה כ"ץ ני' מו"צ דק' סאניק יע"א

מכתב שאלתו הגיעני. התענגתי מאוד בפלפולו הנעים אשר פלפל בחכמה בדבר הבר אווזות הבאים מחדש המשונים קצת בגדלן וארוכת צוארן. ומעכת"ה הביא דברי הגמ' ב"ק דף נ"ה ע"א דאמר שמואל אווז ואווז הבר כלאים זב"ז מ"ט אילימא משום דהאי ארוך קועי' והאי זוטר קועי' אלא מעתה וכו' מבואר מזה דשינוי אריכת הצוואר אין בזה חשש מין אחר אדרבה משמע דהוי מין אחד טהור דאל"כ בלא"ה הוי כלאים טמא וטהור עכ"ל. הנה מה דשניהם טהורים אין ראי' כלל דאפשר שהי' להם מסורת על שניהם דהם טהורים. אבל מ"מ יש להוכיח מגמ' הנ"ל דאף דהאי אריך קועי' והאי זוטר מ"מ הם מין אחד וא"כ גם בנ"ד האווזות החדשות עם אווזות שלנו הם מין אחד אף דהם משונות בגדלן. וא"כ יש להתירם ע"י מסורת מאווזות שלנו. הן אמת דמדברי התוס' ב"ק דף פ' ע"א ד"ה דקטיני יש להוכיח להיפוך שכתבו דמש"ה מספקא להו לב"ש בחולדות הסנאים אם מין חי' או מין שרץ משום דחולדה דקרא שהוא שרץ רגלי' קצרות וחולדות הסנאים רגלי' גבוהים ודקים