מהרי"א הלוי חלק א קלג

באחד משני אופנים הללו אין בכח הכתב שבועה לבטל התקנה ומחויבים המוזגים לקיים עליהם תקנת הקהל. כן נראה לפענ"ד ברור בעז"ה. דברי ידידו. סי' קכה ב"ה. כ"ח מרחשון תרמ"ה לפ"ק לבוב. דברי שלום ואמת לכבוד ש"ב וידיד נפשי הרב הגאון החריף ובקי חסיד ועניו חכמתו תאיר פניו שושילתא דיחוסא רם וגבה ונשא כקש"ת מוה' שלמה הלברשטאם נ"י האבד"ק ווישניצא יע"א

מכתב יקרתו הגיעני. ובדבר תשובתו בפרה החולבת דם ראיתי למעכ"ת שתמה על האחרונים שכתבו לאסור משום דדם נעכר ונעשה חלב שהרי אנן לא קיי"ל כר' מאיר בגמ' נדה דף ט' כ"א כרבנן שאבריה מתפרקין. ובאמת המעיין בט"ז סי' י"ד ס"ק ז' נראה שגם הוא כתב שהחלב בא מהדם שבאיברים ע"ש. ומה שכתב מעכת"ה עפ"ד הנו"ב מהד"ת חיו"ד סי' ל"ה. הנה הנו"ב שם לא כתב רק שאיפשר שהרר"י ס"ל תרתי דדם נעכר ונעשה חלב וגם אברי' מתפרקין. אבל לדינא פשיטא דלא קיי"ל הכי שהרי התוס' בנדה שם כתבו דמאן דאית לי' תרתי היינו חדא מתרתי. ומדברי המחבר בסי' קפ"ד סעיף ז' וסי' קפ"ט סעיף ל"ג נראה שאם מניקתו לאחר כ"ד חודש היא בחזקת דמים. וכ"ה להדיא ברמב"ם פ"ד ממשכב ומושב ה"א אלמא דלא אמרינן כלל דם נעכר ונעשה חלב רק איברי' מתפרקין לחוד דמאן דסבר דם נעכר ונ"ח ס"ל שאם מניקתו ד' וה' שנים היא מסולקת דמים כמפורש בגמ' נדה שם. ועי' במג"א בסי' תצ"ד סק"ו שכתב וידוע שדם נעכר ונעשה חלב. ולכאורה תמוה שכתב וידוע שדם נעכר כו' והאמת הוא להיפך. והיותר תמוה על רש"י ותוס' בשבת דף קמ"ד שכתבו דלכך חלב האשה מכשיר משום דדם נעכר ונ"ח והוא דלא כהלכתא דאנן לא קיי"ל הכי וכמו שנתבאר. ומי הכריחם לזה ולמה לא פירשו בפשיטות שלכך חלב חשיב משקה מדכתיב ותקח את נאד החלב ותשקהו. והא דאמרינן התם דמש"ה חלב האשה טמא שלא לרצון הואיל ודם מגפתה טמא אין הכוונה מחמת דדם נעכר ונ"ח רק שאין ללמוד חלב בהמה מחלב אשה דהתם חמור יותר משום שדם מגפתה טמא. ותדע שהרי ע"כ אנו צריכין לומר כן לפי החמת לדידן דלא קיי"ל דדם נעכר כו' ואפ"ה קיי"ל כרבנן שחלב בהמה אינו מטמא אלא לרצון ולא ילפינן מחלב אשה משום דשאני התם שדם מגפתה טמא דע"כ עיקר הפירכא משום דהתם חמור יותר ולא משום דדם נעקר ונ"ח דלא קיי"ל הכי

והנלפענ"ד בזה דהנה רש"י בבכורות דף ו' ע"ב ד"ה דאמר פירש דהא דס"ל לר"מ דם נעכר ונ"ח היינו דם נדות. ונראה דרש"י הוכיח כן מדאמרי' בסוגי' דנדה שם מ"ט דר"מ דכתיב מי יתן טהור מטמא ופי' רש"י חלב מדם ודם נדות הוא אב הטומא' וע"ז שייך לומר טהור מטמא משא"כ דם האברים שבאשה אין עליהם שום טומאה וע"כ דס"ל לר"מ דהחלב בא מן דם נדות. אמנם רבנן פליגי על ר"מ והכי קיי"ל דחלב אינו בא מדם נדה אבל מ"מ הוא בא מדם האברים ומש"ה אם אנו דנין לענין מניקה אם היא מסולקת דמים אין שום נפקותא בין מניקתו או לא דתוך כ"ד חודש גם אם מת הולד היא מסולקת דמי' משום דאברי' מתפרקין ואם היא מניקתו יותר מכ"ד חודש חוזרת לחזקת רואה דם נדות כמקדם כיון דרבנן ס"ל שהחלב אינו בא מדם הנידות רק מדם האברים וכ"ז בחלב אשה אבל בחלב בהמה דלא שייך דם נדות גבה ס"ל לר"מ דהחלב בא מן דם הכנוס בגופה וכמו שפירש"י בבכורות שם והאוכלו בכרת ועי' ברמב"ם פ"ו ממא"ס הל' ג'. עכ"פ מבואר מדברי רש"י דלר"מ חלב בהמה בא מדם שחייבין עליו כרת ולרבנן החלב בא מדם האיברים וכמ"ש הט"ז סי' י"ד ס"ק ז' שהבאתי לעיל. ומעתה לר"מ שפיר הוי ס"ד בגמ' בכורות שם לאסור חלב בהמה הואיל ואתי מדם הכנוס בגופה אבל לרבנן דסברי דחלב בא מדם האברים אין שום טעם לאסור החלב משום דאתי' מדם דהא דם האברים שלא פירש מותר ולאחר שנעכר ויצא לחוץ תו אין שם דם עליו ואיך נאסור החלב משום שבא מכלל איסור כיון דלעולם לא הי' עליו שם איסור. ולהכי קאמר בגמ' בכורות דהי' לנו לאסור חלב משום אבמ"ה. ולהכי א"ש מ"ש רש"י בשבת שם דחלב אשה מכשיר משום דם נעכר ונ"ח והיינו שהחלב בא מדם האברים וכיון שדם מגפתה מכשיר שהוא דם האברים גם החלב הבא מכח זה גם כן מכשיר ואתו רבנן דמכשירין שם אליבא דהלכתא כרבנן דפליגו אר"מ בנדה דכ"ע ס"ל דם נעכר ונ"ח אלא דלרבנן דקיי"ל כוותייהו החלב בא מדם האברים וכמ"ש. ומיושב בזה קושית התוס' בנדה דף י"ט ע"ב ד"ה כתיב דלמה לן קרא ותפתח את נאד החלב דחלב חשיב משקה תפ"ל דדם נעכר ונ"ח. ולפמ"ש ניחא דהרי עיקר קרא דנאד החלב מיירי בחלב בהמה אלא דאנן ילפינן חלב אשה מחלב בהמה ולחלב בהמה שפיר איצטריך קרא. דבחלב בהמה אין לומר דהוי משקה מכח דדם נעכר ונ"ח כיון דלרבנן דקיי"ל כמותם החלב בא מדם האברי' ומאחר דבבהמה דם מגפתה טהור דהיינו דם האברים גם החלב הבא מחמת דם האברים לא חשיב משקה אילולא קרא דנאד החלב. ומה שכתב רש"י בשבת שם דחלב הוי משקה משום דדם נעכר ונ"ח התם קאי על חלב האשה דדם מגפתה טמא. ומיושב בזה קושי' הר"ש סוף מס' מכשירין דל"ל תרי קראי לדם ולחלב יעויין ש"ה ודוק

הן אמת שמדברי התוס' בשבת דף קמ"ג ע"ב ד"ה לרצון משמע להיפך ממ"ש לעיל שכתבו שם דלהכי איצטריך קרא דחלב אשה חשיב משקה משום דגמר' בנדה שם אזלא למאן דלא ס"ל דם נעכר ונ"ח ע"ש והרי לפמ"ש גם לרבנן ס"ל ד"נ ונ"ח רק דס"ל שהחלב אינו בא מדם נדה רק מדם האברים וא"כ באשה שדם מגפתה טמא ניהו דהחלב בא מדם האברים מ"מ חשיב משקה וא"כ עדיין יקשה למה לן קרא דחלב אשה חשיב משקה

ואנהירנן משמיא לומר בשיטת התוס' דבר נכון. כי הנה התוס' בנדה די"ט שם העלו פירוש אחר במתני' דמכשירין בזה דתלו רבנן חלב האשה בדם מגפתה עש"ה. וטעם סברתם דלא חשבינן חלב אשה משקה משום דם נעכר ונ"ח הואיל ודם מגפתה טמא. נ"ל דהרי טעם הדבר דדם מגפתה חשיב משקה הוא משום דמיקרי דם חללים דמה לי קטלה כולה מ"ל קטלה פלגא כדאיתא בנדה דף נ"ה ע"ב והיינו כיון שהדם בא ע"י שניגף האצבע או הרגל וכדומה הוי דם חללים אבל כל זמן שהדם כנוס בתוך האבר קודם שניגף עדיין לא חשיב משקה דאכתי לא הוי חלל ומה"ט דם נדה לא מיקרי דם חללים כיון שהדם בא מכח הטבע ולא מחמת מכה לא הוי ד"ח. ומעתה לא נוכל לומר שחלב אשה חשיב משקה הואיל ודם מגפתה טמא ודם נעכר ונ"ח דהרי החלב בא מכח הטבע ואין כאן שום מכה ולא חלל. ולא עדיף חלב הבא מחמת הדם מגוף הדם דגם הדם בעוד שהי' כנוס בהאבר לא הוה משקה כ"א לאחר שניגף האבר ונעשה חלל והרי החלב לא בא ע"י מכה. ומעתה דברי התוס' בשבת הנז"ל מזוקקים שבעתים דלר"מ דס"ל דחלב בא מכח דם נדה וכיון שדם נדה בלא"ה לא הוי דם חללים כמ"ש התוס' בנדה די"ט ע"ב ורק הא שדם נדה חשיב משקה ילפינן מקרא וטהרה ממקור דמיה כמבואר בתוספתא שהביאו התוס' שם וא"כ ממילא גם החלב הבא מכח נדות נמי חשוב משקה ותו לא איצטריך קרא לחלב אשה דחשיב משקה. ולכן כתבו התוס' דהגמ' בנדה דנ"ה ע"ב אזיל למאן דלא סבר ד"נ ונ"ח והיינו