מהרי"א הלוי חלק א יג

ומיד שידע הנזק ושתק מחל. ולפמ"ש הע"ש והט"ז גם דעת הרמ"א כן להכריע לגמרי כהרמב"ם. וכן הכריע הגאון מוילנא בביאור הגר"א סי' קנ"ה ס"ק צ"ט. ואפילו לדברי הסמ"ע עדיין יש להסתפק שמא פתיחת חלונות מיקרי עושה בשלו כיון שנעשה החלון בכותל שלו ובזה גם להסמ"ע הכריע הרמ"א כהרמב"ם וכבר נודע דבס"ס מוציאין ממון לדעת גדולי האחרונים ומכ"ש בנ"ד דאין הדבר ברור כל כך מי נקרא מוחזק ויש ספק בעיקר החזקה. אשר על כן נלפענ"ד ברור שראובן יכול לפתוח חלונותיו לחצרו של שמעון כאשר היה מקדם

סי' י ב"ה יום ג' כ"ז מנחם תרל"ד לפ"ק לבוב

עתרת שלום וברכה לכבוד ידידי הרב וכו' מוה' זעליג בלומענרייך נ"י ק' סאניוויץ יע"א

יסלח נא כבודו כי לא כתבתי לו כראוי כי לא ידעתיו וזה יצא ראשונה לפלפל עמי בדבר הלכה. מה שנסתפקו אנשי עירו בדבר השו"ב שנפטר שמה ובנו רוצה למלאות מקומו והוא סומא באחת מעיניו והוא אומן ומומחה ורואה היטב ככל שארי אנשים אם רשאים לכתחילה לקבל שו"ב כזה. ובאמת כי לא מצאתי לאחד מן האחרונים דבר בזה. ונחזי אנן כפי אשר יורונו מן השמים. ולפענ"ד נראה להביא ראי' דמותר לכתחיל' דבהא דתנן בחולין דף י"ג ע"ב דהשוחט בלילה שחיטתו כשרה מדייק בגמ' דהא דמשמע במתני' דדוקא בדיעבד שחיטתו כשרה ולא לכתחילה דוק' בשאין אבוקה כנגדו הא באבוקה כנגדו שוחט בלילה לכתחיל' מדקתני דומיא דסומא ע"ש. והיינו דכמו דסומא אינו רואה כלל ה"נ בלילה מיירי בלא אבוקה דאינו יכול לראות כלל ומש"ה אסור לשחוט לכתחיל' אבל באבוקה כנגדו מותר לשחוט לכתחיל'. ואי ס"ד דסומא באחת מעיניו אינו שוחט לכתחיל' א"כ דלמא מיירי מתני' בסומא באחת מעיניו שיכול לראות ודומיא דהכי לילה באבוקה כנגדו דאף שיכול לראות אפ"ה אינו שוחט לכתחיל' אלא ע"כ דפשיטא לי' להש"ס דסומא בא' מעיניו שוחט לכתחיל' ומתני' דמכשיר סומא בדיעבד דוקא היינו בסומא בשתי עיניו ואם כן שפיר מוכח דלילה דומיא דסומא היינו בלא אבוקה הא באבוקה כנגדו שוחט לכתחיל'. ועי' בחו"מ סי' ה' בסמ"ע ס"ק ז' שכתב דמש"ה סומא בשתי עיניו פסול לדון משום דדמי ללילה ואם מדליק נרות בלילה מותר לדון משום דהוי כמו סומא באחת מעיניו ע"ש. וא"כ מדבריו מבואר דסומא בא' מעיניו דמי ללילה כשהדליק נרות וא"כ ממילא יש ללמוד דכמו שמותר לשחוט בלילה לכתחיל' לאור הנר ה"ה לסומא בא' מעיניו. וגם הש"ך והתומים שחולקים על הסמ"ע שם היינו משום דס"ל דלילה פסול לדון מגזה"כ ולא משום שאין יכול לראות ומש"ה לא מהני שם הדלקת נרות לענין דין אבל עכ"פ למדנו מדברי הסמ"ע דיש ללמוד לילה כשהדליק נרות מן סומא בא' מעיניו היכא דעיקר הקפידא הוא בראיית העין ועי' בשמ"ח סי' א' סעי' ל"ז שכתב סומא מב' עיניו לא ישחוט לכתחיל' משמע בהדיא דסומא באחד מעיניו שוחט אף לכתחילה. דברי ידידו

סי' יא ב"ה יום א' כ"ט סיון תרכ"ד לבוב. לאחי יקירי חמיד לבאי חביב עלי כגופאי הרב המופלג החריף השנון אחריתו יהי' מנון המפורסם לתהלה מאד נעלה מוה' יעקב משה איטינגא נ"י

הגיעני נועם נואמך אשר שדרת לן חורפא ומתקא דברי תורה המשמחים לב ונפש. והאומנם טרדותי אשר סביב שתו עלי לא ירפוני עד בלעי רוקי בכל זאת לקחתי מועד לעיין בדבריך ולהשיב לך את אשר ישים ד' בפי. והנה שאלתך בדבר אשר המלך רוסיא נתן חפש ליהודים לקנות אדמה ולשכור פאסעסיעס וכבודך עורר בזה על חשש איזה איסורים בזה אשר יבוארו לפנינו בעז"ה. והנה ראשית דבריך אשר לפעמים אחרי אשר נזרע מין אחד כגון חטים וכדומה אשר לא עלתה ולא צמח יזרעו מין אחר על אותו מקום בלי שום חרישה מקודם ואחרי כן למועד האביב הולך וגדל שבלים מין חטים עם מין אחר מעורבים זה בזה ויש חשש כלאי זרעים. נשתוממתי על המראה איזה דרך עבר רוח ד' מאתך לחוש על דבר כזה אשר הדבר גלוי וידוע דאיסור כלאי זרעים אינו נוהג בחו"ל ובהדיא אמרי' בש"ס קידושין דף ל"ט ע"א רב יוסף מערב ביזרני וזרע ע"ש. והוא מוסכם מכל הפוסקים באין חולק ומותר לזרוע הישראל כלאי זרעים בידו בחו"ל. אמנם אם באין לדון בנדון כזה בארץ ישראל בזה יש עיין

וראיתי בדבריך שיצאת לדון בדבר החדש דבשעת הזריעה בנ"ד ליכא איסורא משום דאין כאן רוצה בקיומו של כלאים דהרי בשעת זריעתו המין השני סבור היה שלא יצמח המין הראשון וגם אחרי כן כאשר יעלו יחד שני המינים ליכא מראית העין כיון דאפילו היכא שלא זרע רק מין אחד א"א שלא תוציא השדה שום פרידה ממין אחר כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' רנ"ט א"כ הגם שגדלו שני המינים יחד לא יאמר שנזרעו שניהם בכוונה רק יתלה משום דא"א בלא"ה והארכת בזה

והנה דבר חכמה אמרת אבל לא אדע דאם כן בטל האיסור דמקיים כלאי זרעים דלעולם איפשר לתלות דלא פשע הישראל רק נתערב ממילא פרידה אחת כמ"ש הרשב"א. אמנם באמת מלבד דא"א לתלות בהכי דמה שנתערב ע"כ פרידה אחת ממין אחר הוא אחד מאלף ואם יראה הרואה שני מינין מעורבים זה בזה לא יוכל לתלות בהכי דא"כ לא הי' המין האחר מעורב כל כך. אף גם הדבר מבואר בט"ז ובמג"א סי' רמ"ד דלא שייך לומר שהרואה יתלה הדבר בהיתר רק היכא שבאמת נעשה הדבר בהיתר רק דיש לחוש לחשדא בזה יש מקום לומר כיון דאיכא צד היתר לא יחשוד אותו הרואה וידון אותו כי נעשה בהיתר ומש"ה מותר בשדה משום דלאריסיתי' עביד היכא שהאמת כן הוא שהנכרי הוא אריסו אבל אם באמת אין הנכרי אריסו אין להתיר משום דהרוא' יתלה באריסות משום דיש לחוש כשיחקרו ויודע להם האמת שאינו אריס יתלו בשכר יום ע"ש. וא"כ גם כאן היכא דבאמת לא נתערב בכוונה דאז מותר משום דלא ניתנה תורה למה"ש וא"א להיות יושב ומברר כל פרידה ופרידה לעצמה כמ"ש הרשב"א בזה לא שייך מראית העין משום דיתלו הדבר בהיתר כאשר כן הוא האמת אבל בנ"ד שבאמת נזרע המין השני בכוונה א"כ אין לומר דהרואים יתלו הדבר בהיתר שנתערב פרידה אחת אשר א"א להפרישה כמ"ש הרשב"א משום דכשיחקרו ויתברר להם שנזרע בכוונה המין השני יחשדו אותו שנמלך אחר שזרעה חטין לזרעה שעורים ובכי האי גוונא פשיטא דאסור כמבואר במשנה. גם מה שהקשית על שו"ת הרשב"א סי' רנ"ט הנז' שכתב דלהכי בכלאי בגדים לא בטיל ובכלאי זרעים בטיל משום דבכ"ב הדבר בא במקרה משא"כ בכלאי זרעים דא"א בלא"ה ע"ש. וע"ז הקשית דהרי הירושלמי כתב דבכלאי זרעים אסור משום מראית העין א"כ לא הוי רק מדרבנן וא"כ בלא"ה לא דמיא לכלאי בגדים דאסור מה"ת. ולדעתי העני' נראה דהך מראית העין הנזכר גבי כלאים אינו דומה לשאר מראית העין דבכ"ד אין איסור מראית העין רק מדרבנן כמו מי שנשרו כליו במים דבאמת לא עשה שום איסור רק משים גזירת הרואין נגעו בה שיחשדו אותו שסחט כסותו בשבת וכן בהטיית סולם משובך לשובך ובכ"ד. משא"כ בכלאים דכל עיקר איסורו הוא משום ערבוב דהתורה הקפידה שלא יהיו