מהרי"א הלוי חלק א קכט

ס"ק ט"ו בשם הפרישה וכ"כ בדגמ"ר גופי' בסי' י"ג. וא"כ שפיר הוי ס"ס כיון דבכלו חדשיו מותר אפי' בלא שהה ח' ימים ובשהה ח' ימים אף אם נולד לשמונה חדשים וגם ספק אחד מתיר יותר מחבירו כיון דנפ"מ לענין קרבן ועי' בדגמ"ר סי' ט"ו

אמנם האמת הברור מה שי"ל בישוב קושיא זו הוא שזה מיקרי ספק בשחיטה כיון דאם נפל הוא אין שחיטתו מתירתו ובספק בשחיטה אינו מועיל ס"ס. ועי' בש"ך סי' ק"י ס"ק ס"ד ובט"ז סי' א' סק"ו שכתבו דלא קיי"ל כתירוץ הג' של התוס' ובעינן שיבר בו עצמות דוקא ע"ש היטב. ובזה מיושב ג"כ קושית התב"ש והדגמ"ר בסי' ט"ו מהא דאם מת הולד בתוך שלשים אם אשת כהן היא אינה חולצת אלמא שמותר בדיעבד ובעגל תוך שמונה ימים אסרינן נמי בדיעבד. ולפי מ"ש א"ש דהתם ביבמה לשוק ליכא חזקת איסור כמ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות דף ל' ע"ב דאין מחזיקין מאיסור אשת איש לאיסור יבמה לשוק משא"כ בנפל דאיכא חזקת איסור שאינו זבוח כמ"ש התוס' בכ"ד. וזה ברור מאוד

והנה הט"ז בסי' א' שם בשוחט שנטל קבלה שכתב לאסור אף דהוי ס"ס משום דהוי ספק בשחיטה. ומ"מ כתב התב"ש סוף סעי' כ' להתיר הכלים שאינן ב"י. ועי' בפרמ"ג שם שכתב לחלק בין אם נאסר מקודם מטעם ספק או מטעם חזקה דאם לא נאסר מקודם רק מטעם חזקה א"כ לגבי הכלים שיש להן חזקת היתר יש להתירם. וא"כ לפי מ"ש דבכאן יש ס"ס טובה כקושית הט"ז אלא דאעפ"כ אסור מטעם חז"א שאינו זבוח. וכן לפמ"ש הפרמ"ג בשפ"ד סי' ט"ו ס"ק ד' דאסור משום חזקת מעוברת מכיון דעיקר האיסור הוא מטעם חזקה יש להתיר הכלים דלגבי כלים איכא חזקת היתר. ועי' בחות דעת סי' א' שהתיר ג"כ בכלים שאינן ב"י בכה"ג ולכן יפה הורה מעכ"ת להתיר הכלים. דברי ידידו. סי' קכא ב"ה יום ו' עש"ק ה' מרחשון ישוב ירחמינו לפ"ק לבוב. הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי חד השכל ונקי הרעיון מעטה תהלה מאוד נעלה כש"ת מוה' מאיר אריק ני' אבד"ק יאזלאוויץ יע"א

מכתב יקרתו הגיעני והתענגתי להתבשר משלומו כי טוב ומרוב טרדותי לא יכולתי לשום עין על דבריו עד כה. ובדבר שאלתו באשה מבכרת שנסתלקו דמיה לאחר זמן וסתה לערך חמישים יום ואח"ז הפילה שפיר קטן ולפי דברי נשים הי' נראה כמלא מים ועתה ילדה זכר אם מחויב האב לפדותו. ומעכת"ה העמיק בזה בחריפות ובקיאות ודילידא אמי' כוותי' תלד. ואבוא על סדר דבריו

מה שהביא מעכת"ה בשם בן הנו"ב בתשובתו במהד"ת סי' קפ"ח לפרש דברי ריב"ל בגמ' נדה דף כ"ט בהוחזקה עוברה דאז ליכא ספק כי אם שמא אין בו צורת ולד ומה שפירש"י שם ואינה יודעת אם נפל אם רוח הוא לפי הס"ד דריב"ל איירי בלא הוחזקה עוברה ע"ש. וע"ז הקשה מעכת"ה מנדה דף ח' ע"ב בהפילה רוח דיה שעתה וע"כ מיירי בהוכר עוברה דבלא הוכר עוברה אין דיה שעתה הרי דגם לאחר ג' חדשים אפשר שתפיל רוח. והמעיין בתשו' שם יראה שלדעתו לא מיקרי הוחזקה עוברה רק בהרגישה תנועת הולד בקרבה שיש עצמים בבטנה וכן כפל ושילש שם בדבריו ובכי ה"ג תו ליכא שום ספק שמא רוח הפילה אבל בגמרא ד"ח הנז' לענין דיה שעתה אף שמיירי ע"כ לאחר ג' חדשים אבל לא הרגישה תנועת הולד ובכה"ג שפיר איפשר שתפיל רוח

ומה שכתב מעכת"ה שלפי דבריו מיושבים דברי המהרי"ק מהשגות אא"ז הח"צ בתשו' סי' ק"ד. הנה לדעתי העני' נראה שגם בן הגאון נו"ב גם מעכת"ה לא ירדו לסוף דעת ועומק כוונת אא"ז הח"צ ז"ל. שהרי הח"צ בתשובה שם הביא דברי הגמ' בנדה דמחלקי' בין הוחזקה עוברה או לא ולא נעלם זאת מדעתו הרחבה שיש לומר שמהרי"ק מיירי בלא הוחזקה עוברה. אמנם הנה המהרי"ק בתשובה שם כתב שיש כאן שני חזקות דיש להעמיד האשה בחזקת שלא נפטר רחמה והולד בחזקת שלא נתרקמו אבריו ומתוך כך הוכרח מהרי"ק לומר הא דבלא הוחזקה עוברה יושבת לזכר ולנקבה ולא אזלינן בתר חזקות אלו הוא משום חומרא דכרת. ועל זה השיג הח"צ מהא דבהוחזקה עוברה הוי ודאי ולד ומביאה קרבן ונאכל ונותנין לה ימי טוהר והרי מצינו בכ"מ בחזקה נגד הרוב דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה. ועי' נדה דף י"ח ע"ב למעוטי רובא דאיכא חזקה בהדי' ומכל שכן כאן דאיכא שני חזקות נגד הרוב. ועי' בתשו' הריב"ש סי' שע"ט דשני חזקות נגד רוב הוי ספק תורה א"כ אמאי מביאה קרבן ונאכל. אלא ע"כ דהני חזקות שכתב המהרי"ק לא הוו חזקות כלל וכמ"ש הח"צ שם דחזקות רעועות הן. ומש"ה אזלינן בתר רוב והוי כודאי וקרבנה נאכל א"כ גם בלא הוחזקה עוברה נהי דבכה"ג ליכא רוב מ"מ מידי ספקא לא נפקא דדוקא לדעת מהרי"ק שחזקות גמורות הן בלא הוחזקה עוברה אזלינן בתרייהו מש"ה הוצרך לומר דבנדה חומרא בעלמא הוא וגבי פדיון הבן אזלינן בתרה. אבל לפ"מ שהוכיח אא"ז הח"צ שחזקות רעועות הן א"כ הו"ל ספק גמור וספק בכור אדם פטור וכמ"ש הח"צ ממשנה פ"ד דטהרות. והמעיין בגוף תשובת הח"צ בעיניו יראה שכוון למה שכתבתי

וקצת ראי' נראה לי להביא לדברי אא"ז הח"צ מהא דאר"י בנדה דף י"ח בשלשה מקומות הלכו אחר הרוב ועשאום כודאי ופריך והא איכא הא דאריב"ל עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל. והנה התוס' שם כתבו דר"י לא חשיב אלא היכא דאיכא חזקת טהרה נגד הרוב ע"ש א"כ בע"כ בהך דריב"ל נמי מוכרח לומר דאיכא חזקת טהרה נגד הרוב דאל"כ מאי פריך וליחשב נמי דריב"ל. ולכאורה עמדתי משתומם לפ"ז על מ"ש הגאון הנו"ב במהד"ק חיו"ד סי' צ"ז לשיטת מהרי"ק דמש"ה תשב לזכר ולנקבה ולא אזלינן בתר הני חזקות שכתב מהרי"ק משום דאיכא חזקת טומאה כיון דא"א לפה"ק כלא דם ועל כל פנים טמאה נדה וכיון דכבר מטמאין לה שוב איכא חזקת טומאה וא"א לטהרה עד אחר י"ד יום שמא נקבה היתה ע"ש. והרי אדרבה כבר הוכחתי מהגמ' דבהך דריב"ל איכא חזקת טהרה. אמנם לאחר העיון הדבר נכון דהתוס' שם בסוף הסוגיא בד"ה למעוטי כתבו דהך סוגיא אזלא ללישנא קמא דר"י דאיפשר לפה"ק בלא דם ולכך איכא חזקת טהרה. משא"כ הנו"ב שם בא ליישב דברי הטור ולדידן דקיי"ל א"א לפה"ק בלא דם ושפיר איכא חזקת טומאה. עכ"פ קשה מאי פריך בגמ' דף י"ח הנז' על ר"י וליחשב נמי הא דריב"ל הרי בדר"י ליכא רק חזקת טהרה לחוד נגד הרוב משא"כ בדריב"ל איכא שני חזקות נגד הרוב וגם הרי החזקות שכתב מהרי"ק הם חזקה דגופא ועדיפי טפי מחזקת טהרה ועי' בנו"ב מהד"ק יו"ד סי' ס"ג. ומוכח מזה דהני חזקות שכתב המהרי"ק רעועות הן וכמ"ש הח"צ

וע"פ האמור יש ליישב קושית בן הנו"ב בתשו' סי' קפ"ח הנז"ל מגמ' פסחים פ"ק דף ט' ע"ב לשינויא קמא דמשני שהטילה כמין נפל לבור והוי ספק וספק שמא רוח