מהרי"א הלוי חלק א קכח

אמר זה כזה לא אמר כלום ע"ש בהר"ן. ומעתה אין מהגמ' ראיה כלל דשם מיירי בנזירות וכבר ידוע מ"ש המהרי"ט בתשובה דנזיר הוא איסור גברא ומש"ה אם אמרה השניה ואני כמותך מהראוי שיחול עליה איסור נזירות. משא"כ בנדרי' דהוי איסור חפצא אין מקום לומר בזה ואני כמותך שהרי האיסור הות על החפץ ולא על האדם, ומש"ה השמיענו רי"ו שגם בנדר מהני ואני כמותך משום דבאמת נדר הוא איסור חפצא וגם איסור גברא כמ"ש הר"ן בנדרים דף י"א ודו"ק. דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח: סי' קיט ב"ה. יום ה' כ"ח למב"י תרל"ח לפ"ק לבוב הנני נותן לו את בריתי שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי ותיק וחסיד ידין ויורה כדת של תורה כש"ת מוה' אברהם נ"י האבד"ק סקאלא יע"א

מכתב שאלתו הגיעני באחד שיש לו חולי שהשערות מכל ראשו וזקנו נושרות והרופאים אמרו שרפואתו היא שיגלח בתער את כל שערו את ראשו ואת זקנו וככה יעשה פעמים בשבוע במשך איזה שבועות ואחר כן ימשח בסמי רפואה ויחזרו ויצמחו השערות מחדש כראוי. ונסתפק מעכ"ת אם מותר לעשות כן משום כבוד הבריות

הנה מ"ש מעכ"ת שד"ז תליא במחלוקת רש"י ותוס' בברכות דף כ' אם דוחין לאו שאינו שוה בכל מפני כבוד הבריות יפה כתב. אמנם כבר כתב הגאון בתשו' נו"ב מהדו"ק חאו"ח סי' ל"ה שהרמ"א בסי' שפ"ב הכריע כרש"י דשום איסור תורה אינו נדחה בקים ועשה מפני כבוד הבריות. ואלמלא דמיסתפינא אמינא שגם התוס' בברכות שם לא כתבו להתיר בלאו שאינו שוה בכל מפני כבוד הבריות אלא דוקא בקבורת מת מצוה ומשום שמלבד כבוד הבריות איכא נמי מצות עשה דקבורת מת. וכעין שכתב הגאון בעל פני יושיע בברכות שם. וראי' לזה דבתוס' פסחים דף מ"ג ע"ב ד"ה ס"ד הוכיחו ממשמעות הגמ' ביצה דף י"ד שנשים מוזהרות על איסור כלאים ואמאי לא הוכיחו מהא דמוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק ואם נשים מותרות בכלאים משום דליתניהו במצות גדילים תעשה לך והוי לאו דכלאים לאו שאינו שוה בכל ונדחה מפני כבוד הבריות אפי' בקום ועשה וא"כ אמאי פושטו אפי' בשוק

ומ"ש מעכ"ת להתיר להקיף ע"י נכרי אף שהניקף גם כן עובר מ"מ אם אינו מסייע הוי לאו שאין בו מעשה גם לדעת הראב"ד פ"ב מעכו"ם ובשב ואל תעשה נדחה מפני כבוד הבריות. עי' בתוס' שבועות דף ל' ע"ב ד"ה אבל דדוקא בבזיון גדול דוחה כבוד הבריות איסור תורה בשוא"ת ולא בבזיון קטן ומאן מפיס לומר דנ"ד חשוב בזיון גדול. גם מ"ש מע"כ בשם ספר חס"ל שדוקא בשביל כבוד אחרים דוחין איסור תורה ולא בשביל כבוד עצמו. ומע"כ דחה סברא זו בשתי ידים. עי' בתומים סי' כ"א ס"ק י"ב שגם הוא כתב סברא זו

והנה הרא"ש בהל' כלאים פ"ח דנדה הביא בשם הירושלמי וז"ל גדול כבוד הבריות שדוחה את המצוה בלא תעשה שעה אחת ופירש המעדני יו"ט שם כלומר לפי שעה ועי' בתשו' נו"ב שם שפירש דברי הירושלמי מ"ש בלא תעשה דהיינו בשב וא"ת. וא"כ מבואר להדיא דגם בשב וא"ת אינו רק פעם אחת דהיינו לפי שעה וא"כ בנ"ד דעובר על הרבה לאוין וגם יצטרך לגלח בכל שבוע ב' פעמים במשך איזה שבועות וזה לא מיקרי לפי שעה ובכה"ג גם בשב וא"ת אסור וגם בלא"ה הרמב"ם בסוף הל' כלאים השמיט תירוץ הגמרא שב וא"ת שאני

גם מ"ש מעכ"ת בשם הט"ז יו"ד סי' קצ"ח שא"א להזהר שלא יסייע בשעת מעשה יפה הביא. ובכה"ג הוי לאו שיש בו מעשה כיון שמתחילתו בא ע"י מעשה במה שהזמין השערות וכמ"ש התוס' בשבועות דף י"ז ד"ה או ובלאו שיש בו מעשה פשיטא שאינו נדחה בשביל כבוד הבריות. ולכן איני רואה שום מקום להתיר רק אם יגלח ע"י נכרי במספרים שאינו חדוד מאוד כדי שלא יבוא לעשות בתחתון דהוי כעין תער כמ"ש התה"ד סי' רצ"ה. אבל אסור להעביר בתער אחר שגלח כמו שהוכיח הגאון בנו"ב מהדו"ת סי' פ' ובשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' קנ"ד

ואני בעניי הבאתי ראי' לדבריהם מהא דאמרינן בנזיר דף מ' שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה נזיר ומצורע ולוים וכולן שגלחו שלא בתער וכו' לא עשו ולא כלום אמר מר ג' מגלחין וכו' פשיטא מ"ד אפילו סך נשא והקשו בתוס' היכא ס"ד דמהני סך נשא הא בהדיא תנן וכולן שגלחו שלא בתער לא עשו ולא כלום. ותירצו דמאי שלא בתער שלא כעין תער אבל סך נשא ס"ד דמהני ע"ש ואמאי לא תירצו בפשיטות דאי מסיפא הו"א שלא בתער לחוד אלא שגילח במספרים ואח"כ בתער דלא מהני משום דלאחר שכבר העביר השער במספרים ולא נשאר כדי שיקרוץ בצפורן אינו מועיל גילוח התפר אח"כ כמו שעלה על דעת השואל בנו"ב שם. וע"כ דגם זה מיקרי גילוח ומועיל כה"ג בתגלחת נזיר ושפיר הקשו התוס' דע"כ לא אתי למעט רק סך נשא ודו"ק. ולגודל הטרדה קצרתי. כ"ד ידידו דוש"ת: סי' קכ לחכם אחד

מכתבו הגיעני ומחמת טרדת הימים הקדושים נתאחר תשובתו עד הנה. בדבר אשר נתפרץ שמה שהטבחים לוקחים עגלים מעכו"ם ביומא דשוקא ומביאים אותם לשחוט ואומרים שמכירים הם בטביעת עין שהן בני שמונה ימים וגם שהעכו"ם אין דרכם למכור עגל לפני שני שבועות

הנה הדבר פשוט וברור כי איסור גדול עשו בזה וד' הטוב יכפר להם. כי בודאי שאין לסמוך על טב"ע בזה כמ"ש התב"ש סי' ט"ו ס"ק י"ז ומה שאומרים שאין דרך העכו"ם למכור עגלים פחותים מבני שמונה ימים זהו דבר הבל ואדרבה נודע הדבר להיפך והדבר חובה על מעכ"ת לעמוד בפרץ ולהודיעם חומר האיסור ר"ל. אמנם על סימן קרנים יש לסמוך. וכן אם העגל גדול הרבה משמע מדברי השמ"ח סעיף ד' שיש להתיר. ולענין הכלים פשיטא דצריכין הגעלה

אמנם כלי חרס שאי איפשר בהגעלה נראה לענ"ד שיש מקום להתירם אחר שישהו מעת לעת. והטעם בזה דהנה הט"ז בסי' ט"ו ס"ק ד' הקשה דבספק שמונה ימים יש להתיר מטעם ס"ס שמא כלו חדשיו ושמא כבר עברו ח' ימים משנולד. ובנקודת הכסף תמה עליו שאין זה ס"ס שא"א לומר בספק השני ואם ת"ל לא כלו חדשיו שמא עברו ח' ימים דאם לא כלו חדשיו הוא ודאי נפל ואינו מועיל מה שחי' אח"כ וכן כתבו הדגמ"ר והפרמ"ג שם. ותם אנכי ודעת קדושים לא אדע שהלא מבואר להדיא בתוס' שבת דף קל"ו ד"ה מימהל ובתוס' נדה דף מ"ד ע"ב ד"ה הא ובתוס' יבמות דף פ' ע"ב שגם בודאי בן שמונה חדשים מועיל שיהוי ח' ימים לרשב"ג דקיי"ל כותיה. וכן כתב התב"ש סי' י"ג