מהרי"א הלוי חלק א קכז

ולפי ענ"ד נראה שכוונת הש"ך אהא דמסקינן שם בנזיר בע"ב דהיינו דרמב"ח ולא מבעיא לל"ק דהכא פשיטא דבעיקרו מתפיס א"כ גם כאן המתפיס אסור. שאין שום חילוק בין אמר ואני כמותך או זה כבשר זבחי שלמים דשניהם משמעות הלשון זה כזה. ודוקא בין ואני לחוד או ואני כמותך יש מקום לחלק כמ"ש רש"י ותוס' שם אבל בין ואני כמותך או זה כבשר זבחי שלמים אין שום חילוק כלל. וכיון דמסקינן דבמתפיס באיסור אשה שנדרה ואח"כ היפר הבעל לא שייך בצננא קא מתפיס א"כ מוכח להדיא דגם באמר ואני כמותך בעיקרו קמתפיס ונאסר המתפיס. וגם לל"ב שם דזה תליא בבעיא דרמב"ח. מ"מ לפ"מ דמוכח בנדרים דף י"א ע"ב דאיבעיא דרמב"ח הוא דוקא במתפיס בלאחר זריקה ומשמע להדיא שבמתסיס לפני זריקה בודאי בעיקרו מתפיס. ומכ"ש לפ"מ שפסק הרמב"ם פ"א מנדרים הל' ט"ו שגם במתפיס לאחר זריקה בעיקרו מתפיס. וא"כ כיון דבאומר ה"ז כבשר זבחי שלמים בעיקרו קא מתפיס ה"ה באומר ואני כמותך שזה וזה שוים הם וכמ"ש. ומעתה בין לפירש"י ובין לפי' התוס' דאף אם נאמר דרבנן לא פליגי על ר"ש ומודו דבאומר ואני כמותך שתיהן מותרות מ"מ לפי מסקנת הגמ' מוכח דלא קיי"ל הכי ושפיר הקשה הש"ך דמוכח ממסקנת הגמ' דגם באומר ואני כמותך אסור המתפיס. וז"ב ואמת בס"ד. והנראה לענ"ד בישוב קושית הש"ך. דהנה הרמב"ם פ"ג מנדרים הל' ב' כתב וז"ל כיצד מיפר אומר מיפר או בטל או אין נדר זה כלום וכיוצא בדברים שענינם עקירת הנדר מעיקרו בין בפניה בין לאחרים וכו' שאין האב או הבעל מתיר כמו החכם אלא עוקר הנדר מתחילתו ומפירו עכ"ל. וכל העובר משתומם דהרי קיי"ל דבעל מיגז גייז וכן פסק הרמב"ם כמבואר שם בהל' ט"ו ואיך כתב כאן שעוקר הנדר מתחילתו. וכבר האריכו בזה הכ"מ והלח"מ שם ובש"ך סי' רל"ד ס"ק ס"ד. אמנם ביאור הדברים. דלשון הפרה שאומר הבעל בעינן דוקא שיהי' משמעות דבריו שעוקר הנדר למפרע שאם יפר בלשון אשר משמעו מכאן ולהבא דמשמע שעד עתה הי' ניחא לו בנדרה אלא דמכאן ואילך רוצה בהתרת הנדר זהו הוי כמו קיום מאחר שהי' ניחא לו בנדרה עד עכשיו. ועי' בר"נ נדרים דף ע"ז ע"ב ד"ה תניא. ומש"ה בעינן דוקא שיפר הבעל בלשון שמשמעו עקירת הנדר למפרע. ומ"מ אמרה תורה שאין הפרה זו מועלת רק מכאן ולהבא דבעל מיגז גייז דאע"פ שדבורו ורצונו של הבעל שיעקור הנדר למפרע גזירת המלך היא שאין כח הבעל גדול כל כך שיעקור הנדר מעיקרו רק מיגז גייז מכאן ולהבא. ומש"ה פסקי הרמב"ם נכונים ואינם סותרים זה א"ז. דאף דבעל מיגז גייז מ"מ פסק דצריך שיאמר הבעל לשון שענינו עקירת הנדר מתחילתו בין בפני' בין לאחרים והוא מטעם שכתבתי דלשון הפרת הבעל צריך שיורה על עקירת הנדר למפרע דאל"כ הוי הקמה ומ"מ לדינא קיימ"ל דבעל מיגז גייז. כן נלפענ"ד נכון. ועי' בט"ז סי' רל"ד ס"ק ל"ו

ומעתה אמינא מילתא חדתא ע"פ מ"ש הר"ן בנדרים דף י"א ע"ב ודי"ג ע"ב דאף במתפיס בדבר הנדור אם אין האיסור על הדבר באופן שנדר רק באופן אחר דבר האסור מיקרי. ומש"ה כחלת אהרן וכתרומתו מותר אע"ג שחל עליהם האיסור מחמת קריאת שם לא מיקרי דבר הנדור דמה שאסור לזה ומותר לזה לא מחמת נדרו הוא שהרי כשהפרישן לא פירש אלא ודאי מה שאסורין לזרים הוא מחמת איסורא דרמי רחמנא עליהו ולא מטעם נדר ומש"ה המתפיס בהן הוי מתפיס בדבר האסור עש"ה בר"ן. וא"כ איפשר לומר דאשה שנדרה בנזיר או אסרה ככר על עצמה ואח"כ היפר לה הבעל אע"ג דקיי"ל דבעל מיגז גייז מ"מ מה שנשאר האיסור עד שעת הפרה דבר האסור הוא ולא דבר הנדור. מאחר שמצד דבור פיו הי' ראוי להיות חל הנזירות שלשים יום והככר יהא אסור לעולם. ומצד הפרת הבעל מהראוי שיעקר הנדר למפרע. וכמ"ש שהבעל אומר לשון שענינו עקירת הנדר מעיקרו. ורק התורה גזרה שלא יהי' מותר רק מכאן ולהבא וא"כ האיסור שנשאר עד עכשיו אינו באופן דבור פיו ולא באופן ההיתר ובכה"ג דבר האסור מיקרי ולא דבר הנדור כמ"ש הר"ן. ובזה יש להבין מה שכתבו הקדמונים. וכן קיימ"ל בסי' רל"ד סעי' ל"ו דבהפרת בעל לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו משום דקיי"ל דבעל מיגז גייז ועי' בט"ז שם ס"ק ל"ג. ומשמע מדברי הקדמונים שמצד הסברא אמרו כן שמאחר שאין הנדר נעקר למפרע לא אמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו והרי ממקומו הוא מוכרע דאם נאמר בהפרת בעל נדר שהותר מקצתו וכו' א"כ היאך איפשר לומר בעל מיגז גייז הא כיון שהותר מכאן ולהבא ממילא הותר גם למפרע הואיל והותר מקצתו הותר כולו ולפי מ"ש ניחא דמה שאסור עד שעת הפרה הוא דבר האסור מטעם גזירת המלך והנדר פקע לגמרי. ומזה אין להוכיח דלא אמרי' בהפרת הבעל נדר שהו"מ וכו'. ולכן חידשו דבר זה רבותינו הקדמונים מצד הסברא. ויש להאריך וליישב בזה דברי הרמב"ם פי"ג מנדרים הל' ב' ואכ"מ

וע"פ דברי אלה יש ליישב הא דאמרו שם בנזיר בתחילת הסוגי' למאי נ"מ לאשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני וכו' ואמאי לא קאמר נפ"מ בפשיטות באשה שאסרה על עצמה ככר ואח"כ התפיסה בהככר בשר והיפר הבעל הככר דאי אמרינן מיעקר עקר מותר גם הבשר משא"כ אם מיגז גייז הככר מותר והבשר אסור. ולפמ"ש י"ל דבאמת מבעיא לי' לרמב"ח אי בעיקרו מתפיס או בהשתא מתפיס. ותלמודא לא נחית הכא למיפשט הך איבעיא. ומש"ה לא מצי למימר נפ"מ אם התפיסה בשר בככר דלמ"ד מיגז גייז הבשר אסור דניהו שא"א לומר בזה בדהשתא קא מתפיס כדקאמר בש"ס דנזיר דף כ"ב ללישנא קמא כיון שאחר הפרה הוא היתר גמור למה לה לאתפוסי מ"מ איפשר שהתפיסה באיסור הככר שהיה אסור קודם הפרה לאחר שהיפר לה דהוי למפרע דבר האסור. וזה דמי ממש לבעיא דרמב"ח שאם התפיס בלאחר זריקת דמים הוי דבר האסור כמ"ש הר"ן בנדרים הנז"ל. ואם נאמר בכה"ג בדהשתא קא מתפיס א"כ גם לסברא דבעל מיגז גייז הבשר מותר משום דהוי מתפיס בדבר האסור. ומש"ה איצטריך הגמ' לומר נפ"מ לענין נזיר. דבנזיר קיימ"ל שגם אם התפיס בדבר האסור מהני שאם אמר הריני כשמשין וכו' ה"ז נזיר שמשון אף דשמשון לא הוציא נדר מפיו כדקאמר ר"ש בנזיר דף ד' ע"ב. וא"כ אם נאמר מיגז גייז השני' אסורה דע"כ לא התפיסה בלאחר הפרה דאז הוי היתר גמור ול"ל לאתפוסי וע"כ התפיסה כמו שהיה בראשונה קודם ההפרה. ואף אם כוונתה כמו שהיא קודם ההפרה לאחר שהתיר לה ג"כ אסורה דבנזיר מהני מתפיס בדבר האסור כמ"ש. ושפיר איכא נפ"מ בין מיגז גייז או מיעקר עקר דאם נאמר מיעקר עקר פשיטא דהשני' מותרת

ואחרי שזכינו לזה דהגמר' בדוקא קאמר הנפ"מ לענין נזירות ולא לענין נדר מיושב קושית הש"ך הנז"ל דטובא אשמעינן רי"ו דלדידן דקי"ל בעיקרו קא מתפיס ומכ"ש בהתפיס קודם זריקה דמוכח מסוגי' דנדרים דבעיקרו קמתפיס כמ"ש לעיל. א"כ גם בנדר אם התפיס השני' אסור כיון דבעל מיגז גייז אמרינן דהשני' התפיס בעיקרו כמו שהיא בראשונה קודם הפרה כלל דאז הוי דבר הנדור. ומגמר' דנזיר לא מוכח זה דשם מיירי בנזירות דוקא דמועיל גם דבר האסור. ודו"ק היטב כי היא עצה עמוקה בס"ד

ועל דרך פשוט נראה לי ליישב קושית הש"ך הנ"ל. ע"פ מ"ש הר"ן בנדרים דף י"ד ד"ה הילכך דמש"ה מתפיס בנדר מהני משום דנדר חל על החפץ ולפיכך כשהוא מתפיס חפץ בחפץ ראוי הוא שיחול אבל שבועה הוא אוסר עצמו מן החפץ אבל גוף החפץ אין עליו נדר וקדושה כלל אם