מהרי"א הלוי חלק א קכו

טהור ומחמת ראי' ראשונה יש על הולד תורת ראשון ודו"ק היטב כי חריף הוא

והא דמייתי בגמ' חולין שם מעגגל שנולד ביו"ט נראה ג"כ ליישב לשיטת הרמב"ם הנז'. דהנה לענ"ד נראה דבר חדש שאע"פ דעגל שנולד מן הטרפה מותר ביו"ט זה דוקא בנטרפה מערב יו"ט אבל בנטרפה ביום טוב אסור הולד שנולד ממנה ביו"ט. וטעמא דמילתא דבש"ס ביצה דף ו' אמרי' דמש"ה עגל שנולד מן הטרפה מותר ביו"ט הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים ומוכן לכלבים הוי מוכן לאדם ע"ש. וא"כ בנטרפה ביו"ט לא מבעיא למ"ד יש מוקצה לחצי שבת וכשנטרפה ביו"ט נעשית מוקצה והוי גם הולד מוקצה ונולד ולא שייך לומר בזה שמוכן אגב אמו לכלבים דגם לכלבים היא אסורה כיון שבה"ש לא היתה טריפה והוי מוכן לאדם ומוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים ומאחר שבין השמשות לא היתה עומדת לכלבים וכשנטרפה ביו"ט אינה עומדת לאדם שפיר הולד אסור. ושפיר מוכיח בגמ' דאין חשש שמא נתרסק ביה"ר של האם מחמת לידה דאם יש חשש ריסוק אברים באם ונטרפה האם ביו"ט א"כ יש לאסור הולד מטעם שכתבתי. ומכ"ש לפי מ"ש הפרמ"ג בא"ח סי' תצ"ח בא"א ס"ק ח' דעגל שנולד מספק טרפה אסור ביו"ט משום דאינו עומד לכלבים ע"ש א"כ פשיטא דפריך שפיר בגמ' דכאן לא הוי רק ספק טרפה מחשש ריסוק אברים א"כ הולד אסור. וגם למ"ד אין מוקצה לחצי שבת והכי קיי"ל זה דוקא היכא דהשתא חזי כדמוכח בש"ס ביצה דף כ"ו ע"ב משא"כ כאן שגם עכשיו יש על הולד דין נולד ורק שמתירין משום דחזי אגב אמו וזה לא שייך מטעם שכתבתי ודו"ק. עכ"פ לשיטת הרמב"ם ל"ק קושית הרב מיאבריב משום שאין על הולד דין חולה כלל רק על האם ושפיר יכולין למולו

ולענין הפירוש בש"ע עד שיגדיל יפה כתב מעכ"ת דהיינו עד שיתחזק כחו כשאר תינוקות הבריאים וכמ"ש בשו"ת נו"ב מהד"ת סי' קס"ה. דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח

סי' קיז שלום וברכה אל כבוד הרב וכו' מוה' משה קלוג ני'

מכתב שאלתו הגיעני בריאה שהיתה ע"ג יתרת פחות' מט"ד ונצטמקה מקצתה ומחמת הצימוק לא עלתה בנפיחה ויש להסתפק שאולי אם הי' נופחין אותה היתה כט"ד. ומע"כ נסתייע לזה מדברי הלב"ש שאוסר באם הית' פחותה מט"ד ונאבדה בלי נפיחה דחיישינן דאולי אחר הנפיחה היתה כט"ד ויפה הפיר. ומה שכתב מעכ"ת דכאן י"ל דאזלינן בתר שעת מציאתן. אינו מובן כלל דהא גם בעובדא דהלב"ש ראינו שהיא קטנה מט"ד ואפ"ה כיון דכל מילי דריאה כשהיא נפוחה משערינן לה וידענו שאחר הנפיחה תתגדל היתרת יותר יש לחוש שמא תהי' גדולה כט"ד א"כ גם כאן בנ"ד יש לחוש לזה. ומה נפ"מ אם אין יכולין לנפחה מחמת שנאבדה הריאה או מחמת שנצטמקה היתרת ואיני רואה שום חילוק בזה

גם מ"ש מע"כ שאף אם קודם הצימוק היתה כט"ד מ"מ כיון דעכשיו נתקטנה ע"י הצימוק או אין סופו להתפרק וכשרה. ואף שאין טריפה חוזרת לכשרותה מ"מ כיון שאין הטרפות מצ"ע רק משום שסופו להתפרק חוזר לכשרותו. לא נהירא כלל דיתרת מגבה אין הטרפות משום סופו להתפרק לחוד דא"כ גם בעומדת בדר' ונתעקמה לגבה בט"ד או בגבשושית מגבה הי' לנו ג"כ להטריף מטעם שסופו להתפרק. ובע"כ שדוקא ביתרת שהיא בעצמה רעועה ממקולקלת מטרפינן משום דסופו להתפרק וכן כתב להדיא בשמ"ח סי' ל"ה ס"ק ס"ג. וא"כ הרי כבר התחילה הריעותא בגוף הריאה ותו אין חוזרת לכשרותה. ואין זו דומה לנסרך חצר הכבד דשם עיקר הטרפות מטעם הכבד ובכבד ליכא שום ריעותא כלל ומש"ה אם נסרך חצר הכבד חוזר לכשרותו אבל כאן איכא ריעותא בגוף הריאה שהטריפות תלוי בה

עוד חשש מע"כ שמא יתפשט הצימוק ותהי' גדולה כט"ד. ושוב דחה זה מהא דקיי"ל באשה שיש לה צימוק דדים שמותרת להנשא תוך כ"ד חודש ואמאי לא חיישינן שמא יתפשטו הדדים ותהא יכולה להניק. ובמחכ"ת אין כאן ראי' כלל דשם העיקר אנו דנין על שעת מיתת בעלה כמ"ש הב"י בסי' י"ג בשם הרא"ש וכיון שצמקו דדיה בחיי בעלה לא הי' עליה שם מינקת בשעה שנתאלמנה. ואף אלו ידענו בבירור שאח"כ ע"י פישוט הדדים תהי' יכולה להניק מ"מ מותרת להנשא כיון שבעת מיתת הבעל לא חל עליה שם מינקת חבירו. ועי' בתשו' נו"ב מהד"ת חאע"ז סי' ל"ה ד"ה ומ"ש. ומה ענין זה לטרפות בנ"ד משום סופו וכיון שסופו להתפשט בודאי אם תהי' גדולה כט"ד טרפה

גם מה שהביא מעכ"ת ראי' מדברי הלבושי שרד שכתב באם היו ג' אונות בימין וד' בשמאל ואחת שבשמאל נצטמקה דטריפה מטעם חליף. דאין לומר דלשיטת הבה"ג דנצטמקה כל האונא הוי כאילו חסרה ליכא רק ג' אונות בשמאל וכשרה משום דקודם שנצטמקה הוי חליף ואין טרפה חוזר לכשרותו עכ"ל הלב"ש. והוכיח מזה מע"כ שאין חוששין שמא יתפשט הצימוק דאל"כ הי"ל להלב"ש לאסור בפשיטות שמא יתפשט הצימוק ויהי' חליף. וגם זה אינו נכון דשם מיירי שנצטמקה כל האונא ואזלינן בשיטת בה"ג דנצטמקה כל האונא טריפה מטעם חסרה האונא א"כ ע"כ דס"ל לבה"ג דנצטמקה כל האונא אין סופו להתפשט דאם היה סופו להתפשט לא היתה טרפה ועכשיו שטרפה אין לה הכשר. משא"כ בנ"ד שהוא בצמקה מקצתה שפיר איכא למיחש שמא יתפשט הצימוק ותהי' גדולה כט"ד. ובאמת שלשון הלב"ש שכתב נאבדה הי' משמע לו לכ"ת דנאבדה דוקא ולכן רצה מע"כ להכשיר בנצטמקה מקצתה אבל לא מתורתו של הלב"ש אנו למדין זה שהדבר מבואר באא"ז השמ"ח סי' ל"ה ס"ק י"ד שכתב ביתרת מגבה קטנה מט"ד טרפה בדלא נפחוה וא"כ ה"נ בנ"ד כיון דא"א לנפוח מחמת הצימוק טרפה. ולפ"ד הפרמ"ג בסי' ל"ז במש"ז ס"ק ג' במחודשים אות י"ד ואות י"ג בלא"ה טרפה מטעם ט"ד ותרל"ר ע"ש ודו"ק. מכל הלין טעמי נראה לענ"ד פשוט להטריף בנ"ד. וד' יראינו מתורתו נפלאות: כעתירת ידידו

סי' קיח ב"ה. יום ה' ניסן תרל"ז לפ"ק לבוב

בין גאולה לגאולה יעמוד ריוח והצלה לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה וביראת ה' טהורה ותיק וחסיד כש"ת ר' משה בראדיר ני'

מכתבו הגיעני. ולא ידעתי מדוע נתאחר זמן רב על הפאסט. והנה מעכ"ת הקשה לשאול במ"ש הש"ך יו"ד סי' רכ"ט ת"ק י"ב בשם רבינו ירוחם אשה שנדרה והתפיס בה אחר ואמר ואני כמותך והיפר לה בעלה או האב היא מותרת והמתפיס אסור ולא ידענא למה כתבו כשם רי"ו הא ש"ס ערוך הוא ומוסכם מכל הפוסקים ע"ש: וע"ז תמה מע"כ הרי בש"ס נזיר דף כ"ב ס"ל לר"ש שאם אמרה השני' ואני כמותך שתיהן מותרות יעו"ש בפירש"י ואף שהתוס' כתבו שם דרבנן נמי מודו לר"ש מ"מ טובא אשמועינן הרי"ו דהעיקר כפירש"י דלרבנן גם אם אמרה ואני כמותך השני' אסורה. זהו תורף קושיתו ומעכ"ת האריך בזה בפלפול נעים.