מהרי"א הלוי חלק א קכד

לא הקשו התוס' קושי' זו לעיל על ב"ש שמטמאין במימי תלתן וקאמר בגמר' דלית להו דרשא דמי' דמי' א"כ קשה אימא אדום ותו לא. אמנם לדברי הב"י הנז' נכון. דהנה מפשט דברי המשנה משמע שב"ש דמטמאין במימי תלתן מודו בירוק דטהור. וכן עקבי' שמטמא בירוק מודה במימי תלתן דטהור. וכן כתב מהרש"ל שם דעקבי' מטהר במימי תלתן ומימי בשר צלי. ומעתה י"ל שלדברי ב"ה שפיר פריך בגמר' אימא אדום כדם ותו לא כיון דס"ל לטהר במימי תלתן אע"ג דלכ"ע נוטה לאדמימות כמ"ש הב"י וע"כ דס"ל לב"ה שאין לטמא משום שדומה קצת לדם וא"כ גם בשלשה מראות יטהרו מה"ט גופא והוצרך לשנויי דמי' דמי' הרי כאן ארבע. אבל לב"ש לא קשי' כלל. דאינהו ס"ל שכל מה שנוטה קצת לאדמומית טמא ומש"ה מטמאי בכל המראות גם כתלתן ובשר צלי והא דמטהרין בירוק משום דס"ל כחכמים דפליגי על עקבי' דירוק אינו נוטה כלל לאדמימות משא"כ על עקבי' שפיר הקשו בתוס' כיון דלית לי' דרשא דמי' דמי' מנ"ל לטמא שאר מראות דא"א לומר משום דס"ל שירוק נוטה לאדמומית וס"ל לעקבי' שכל מראה הנוטה לאדמומית טמא דא"כ הו"ל לעקבי' לטמא במימי תלתן ובשר צלי כיון שלד"ה נוטה לאדמומית וכמ"ש הב"י. ומשום כן הוצרכו התוס' לתרץ דאית לי' לעקבי' קרא אחרינא לטמא בירוק. ולפ"ז צ"ל דעקבי' ס"ל דירוק יותר נוטה לאדמומית מן מימי תלתן דאל"כ לוקים להאי קרא למימי תלתן ומנ"ל לטמאות ירוק ולטהר מימי תלתן. אמנם מדברי הרש"ל שם נראה דעקבי' מודה שירוק אינו מראה אדמומית. ולדבריו צ"ל דעקבי' הי' לו הוכחה מקרא לטמא ירוק דוקא ולא כמימי תלתן. ולדברי הב"י א"ש בפשיטות טפי וכמ"ש

עכ"פ לפי מ"ש מוכח מדברי התוס' דחכמים דפליגי על עקבי' ס"ל דירוק אינו נוטה כלל לאדמומית דאם נאמר שירוק לד"ה נוטה לאדמומית וכמ"ש מעכ"ת א"כ קושיתי על התוס' תיקום אדוכתא גם על ב"ש דאי לית להו דרשא דמי' דמי' אימא אדום ותו לא דליכא למימר דס"ל לב"ש לטמאות בכל מראה אדמימות דא"כ אמאי מטהרי בירוק. ודוק כי קצרתי

ומ"ש מעכ"ת להוכיח מהרא"ש כדבריו הוא תימה שדברי הרא"ש מוכיחין להדיא כדברי הב"י דאם ל"כ דבריו סותרין זא"ז. דמתחילה כתב להוכיח שירוק דמטמא עקבי' היינו בדומה לזהב הנוטה למראה אדמימות וסיים שם אלמא דסתם ירוק הוא צבע הנוטה לאדמימות כזהב. ובתוך כ"ד שם כתב דהשתא אין אנו בקיאין בדמים ואין לטהר שום דם הנוטה למראה אדמומית אם לא שיהא לבן וירוק כמראה הזהב הרי דמראה זהב אינו נוטה לאדמומית וא"כ הרא"ש סותר דברי עצמו. וע"כ דבתחילת דבריו דקאי לפרש דברי עקבי' שס"ל דירוק נוטה לאדמימות לכן כתב הרא"ש דמיירי במראה זהב דוקא דבזה ס"ל לעקבי' דנוטה לאדמימות דירוק ככרתי לכ"ע אינו נוטה לאדמימות. משא"כ בסוף דברי הרא"ש דקאי לדידן לפסק הלכה שפיר כתב לטהר במראה זהב דקיי"ל כחכמים דמראה זהב אינו נוטה לאדמימות הרי להדיא כדברי הב"י דחכמים ועקבי' פליגי בהכי אי מראה זהב נוטה לאדום או לא

גם מ"ש מעכ"ת שאין הכוונה בדברי התוס' דבירוק ככרתי מודה עקבי' דטהור והאריך בזה. מלבד שדבריו אינם מובנים כלל שגם לפי פירושו בדברי התוס' מוכרח לומר דירוק כזהב לדברי עקבי' נוטה לאדמימות ולא ירוק ככרתי. אמנם בדברי הר"ן פ"ב דשבועות מבואר להדיא דבירוק ככרתי מודה עקבי' שאינו נוטה לאדמימות וטהור ודוקא בירוק כזהב ס"ל לעקבי' דטמא משום שנוטה לאדמימות. גם מוכיח מדברי הר"ן שם כדעת הב"י דחכמים דפליגי על עקבי' ס"ל דמראה זהב אינו נוטה לאדמימות ע"ש היטב: וראיה נ"ל שגם ב"ש דמטמאי במימי תלתן מודו בירוק דטהור דבש"ס דנדה דף ל"ג אמר ר"מ דמש"ה בנות כותים נדות מעריסתן שרואות דם אדום ומשלימות לדם ירוק. ויש לדקדק אמאי קאמר ר"מ דם ירוק דוקא ובגמ' שם דף כ' קא חשיב כמה מראות טהורות והו"ל לומר שרואות מראה טמאה ומשלימות למראה טהורה. ונ"ל דבש"ס שבת דף ט"ו ע"ב אמרו דבנות כותים נדות מעריסתן הוא מי"ח דבר עי' ברש"י שם דף י"ג ע"ב ד"ה הניחא וא"כ הא גזירת י"ח דבר ב"ש הוא דגזרו ואח"כ הודו להם ב"ה כדאיתא שם דף ט"ו. וא"כ לפי מ"ש התוס' בנדה דף ל"ב ד"ה ר"מ דאף שעיקר הגזירה הוא משום שלא יטמעו בהן מ"מ אם לא הי' בזה חשש נדות לא היו גוזרין דמחזי כחוכא וטלולא ע"ש. ומעתה לב"ש דכל מראה אודם טמא וכמש"ל ליכא שום חשש נדות שאם רואות מראה טמאה ומשלימות למראה טהורה ליכא איסורא כלל שכל המראות הנוטות לאדמימות טמאות לב"ש וא"כ אמאי גזרו ב"ש על י"ח דבר ומש"ה קאמר ר"מ שמשלימות לדם ירוק דבזה מודו ב"ש דטהור משום דס"ל כחכמים דפליגי על עקבי' דירוק אינו נוטה כלל לאדמימות וזה נכון בס"ד. ומוכח מזה ג"כ כדברי הב"י

ודע שלפענ"ד נראה דבכתם ירוק כזהב לדברי הכל טהור ואיפשר שגם עקבי' דמטמא בירוק זה דוקא אם ידוע שבא מן המקור אבל בכתם מודה. וחילא דידי כי הנה הכ"מ פ"ט מאס"ב הקשה למה כתמים טמאים הא הוי ס"ס ספק שמא מעלמא ואת"ל מגופא שמא מן הצדדין. ובנו"ב מהד"ק סי' נ"ב כתב בשם האחרונים לתרץ דספק מן הצדדין אינו ספק שהרי שנינו דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש שחזקתו מן המקור. ובש"ס נדה דף י"ח קאמר הטעם דמטמאינן דם הנמצא בפרוזדור משום שרוב דמים מן המקור ועי' ברש"י שם ד"ה ועשאום. ומעתה לפמ"ש רש"י ותוס' בנדה דף י"ט ע"ב ד"ה ירד שאין רגילות לצאת דם ירוק מגופה ותו לא שייך בזה רוב דמים מן המקור שאדרבה אין דרך המקור להוציא דם ירוק והוי ספק מן הצדדין ספק גמור וממילא יש לטהר כתם ירוק מטעם ס"ס ועי' בגמ' שם בהך דירד ר"מ לשיטת עקבי' בן מהללאל וכו'. ומיושב בזה מה שהקשה מע"כ מהא שכתבו קצת פוסקים לענין טרפות ריאה וכוליא דמראה געל נוטה לאדמימות. ולפי מ"ש י"ל דכאן יש להקל טפי משום שאינו מצוי שיצא דם כזה מן המקור ותלינן בצדדים. וגם בל"ז יש לתרץ קושיא זו ואין הזמן מסכים עמדי להאריך עוד

ולכן נראה לפענ"ד דבכתם אין להחמיר כלל בירוק. אמנם אם ראתה בעד הבדוק מראה ירוק המחמיר כדברי השל"ה בשם מהרש"ל תבוא עליו ברכה והמיקל כדעת הש"ע לא הפסיד. דברי ידידו דוש"ת באהבה

סי' קטז ב"ה. יום ב' כ"ד אייר תרמ"א לפ"ק לבוב. החיים והשלום וכל טוב לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה וביראת ה' טהורה משנתו לו סדורה זך השכל ונקי הרעיון כ"ש מוה' יהודא צבי באטבאך ני' מק' ראווע יע"א

מכתב שאלתו הגיעני. באחד שמתו לו שני בנים אחרי שנימולו איזה ימים וכעת נולד לו בן שלישי שמבואר בש"ע יו"ד סי' רס"ג שאין למולו עד שיגדיל ויתחזק כחו. ונסתפק מעכ"ת מה הוא שקראו חז"ל מתו מחמת מילה אם הכוונה שמתו מחמת מכת הנפיחה אבל אם דרך מקרה נחלו הולדות אחר המילה לא אמרי' שהמילה גרמה להם. גם נסתפק מעכ"ת מהו הכוונה בש"ע עד שיגדיל חם עד שיביא ב' שערות ויהי' גדול ממש או דדי שיגדיל ויתחזק כחו היינו שאין למולו בן שמונת ימים בעוד שהתינוק רך