מהרי"א הלוי חלק א קכא

שה"ה דמותר לגרור בין האותיות כשנדבקו דחד דינא הוא שמפריד ונוטל את הדיו המדביק את האותיות. והמרדכי דחה ראייתו משום דשאני הך דמ"ס שכבר נתקדש השם כשנפל עליו הדיו ומצוה לתקנו. דודאי מה שמתקן השם שנכתב בקדושה שישאר בהכשרו מצוה היא. ומעתה מאחר שכתבו הטור והמחבר דמותר לגרור הדבק בין האותיות לא הוצרכו עוד להביא דברי המ"ס דהיינו הך שלוקח הדבק והאות נשאר בהכשרו. וגם קו"ח הוא שהרי המרדכי הביא דברי המ"ס ואעפ"כ אוסר לגרור הדבק וכמ"ש משום דהתם כבר נכתב בקדושה ומצוה לתקנו משא"כ בדבק שמיירי שנדבק בתחילת הכתיבה ונעשה מתחילתו בפסול ואין מצוה בתיקונו ומכ"ש להטור והמחבר שמתירין לתקן גם בנכתב מתחילתו בפסול ק"ו דשם שנכתב בקדושה דיש מצוה בתיקונו שמותר ליטול הדיו כדי שישאר השם בהכשרו. ומשום כך לא הביאו דברי המ"ס כ"נ לפי ענ"ד

ומה שהקשה מעכ"ת מה איסור יש בגרירת הדבק והרי לא נתכוין כלל לקדש רק גוף האות ולא מה שמדבק האותיות ולמה צריך הטור לומר משום דדרך תיקון הוא. והמרדכי ס"ל באמת דאסור. נראה לפי ענ"ד בזה דהנה בשו"ת גינת וורדים הספרדי חידש שאף דבס"ת כשר שלא כסדרן מ"מ אותיות השם צריכין להיות נכתבין כסדרן והביא ראי' מהא דקיי"ל מאותיות הנטפלין לשם מלפניו נמחק מלאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם ומאי פסקא הא זימנין שגם מלפניו אינו נמחק כגון שכתב השם למפרע דאז האותיות הנטפלין מלפניו אינו נמחק שכבר קדשו השם. וש"מ מזה שאסור לכתוב השם למפרע. וכבר חלקו עליו האחרונים שגם בשם כשר למפרע. ולענין ראיתו של הרב ג"ו נראה לפענ"ד ע"פ מה שראיתי בתשו' חתם סופר חיו"ד סי' ר"ס שהביא בשם הגאון בעל בני יונה דהא דנטפל לשם מאחריו קדוש היינו דוקא שזה הנטפל שייך לאותו שם כגון שהי' צריך לכתוב אלקינו ואירע שום קלקול בהנ"ו דאז אמרי' שאסור למחקו מפני שכבר קדשו השם. אבל אם טעה הסופר ובמקום שם הנז' כתב וסיים כ"ם אע"פ שקדשו במחשבתו הוי כמקדיש פסולים למזבח שלא נתקדש ומותר למחקו ע"ש. ומדבריו למדנו שזה שהשם מקדש את הנטפל לו ילפינן מכלי שרת המקדשים כל הנוגע בהם וכמו דהתם אינו מקדש את שאינו ראוי לו ה"ה בנטפל לשם. והנה בש"ס דיומא דף מ"ח בעי בגמ' אפכיה למנא וכו' ופירשו התוס' שהיפך הכלי כי כיתונא ונעשה תוכו ברו וברו תוכו ע"ש דהיא איבעיא דלא איפשיטא וא"כ י"ל מאחר שקדושת הנטפלין לשם הוא רק מדרבנן וכמ"ש הרמב"ם פ"י מיסודי התורה. ועי' בשו"ת נו"ב מהד"ק חיו"ד סי' ע"ו ונקטינן בספק איבעיא לקולא וא"כ אם כתב השם למפרע אף שגוף השם קדוש שלא כדברי בעל ג"ו מ"מ אינו מקדש את הנטפל כיון דמתורת קדוש כלי שרת אתינן עלה וא"כ אינו מקדש כשהפכו ושפיר הוא מילתא דפסיקא שלעולם הנטפל מלפניו אינו קדוש אף אם נכתב השם למפרע. ומעתה לפי מ"ש הט"ז סי' ער"ו סק"ז שהנטפל מאחריו קדוש אף אם נכתב בטעות ושלא כדברי בעל בני יונה. ולהט"ז ע"כ צ"ל דהשם מקדש אף שאינו ראוי לו ולא ילפינן מכלי שרת אלא ממזבח הזהב וכדומה. וא"כ יראה דגם הדבק נתקדש ואף שלא נתכוין להקדישו מ"מ לא גרע מנטפל שג"כ לא נתכוין לקדשו. ומכל שכן אם הדבק נתהוה ע"י שנתפשט הדיו מגוף האות דפשיטא דקדוש. וכעין דאמרי' במנחות דף צ' לח נעקר ומגווה דמנא קאתי ע"ש ודו"ק

ולענין נ"ד נ"ל שיגרור רגל של ה"א ראשונה ולא כל האות ה"א רק הרגל לבד. ויזהר לגרור הרגל ממטה למעלה כמ"ש בתשו' נו"ב מהד"ק סי' ע"ח. ובדבר מה שנדבק אות ו' לאות ה"א ראשונה ואחרונה הי' נראה לי דסגי בגרירת הדבק לחוד כמבואר ביו"ד סי' רע"ו סעי' י"א אמנם כפי שכתב מעכ"ת שאות ו' שבשם נראית כח' והרי כתב במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ז שאם ע"י הדבק נשתנה צורת האות הוי כמ"ם שנסתמה ובמ"ם שנסתמה קיי"ל דלא סגי בגרירת הדבק משום חק תוכות וצריך לגרור כל החרטום וא"כ הי' נצרך כאן לגרור כל אות ו'. אכן במג"א שם בס"ק כ"ה משמע דמטעם ספיקא מחמרינן לגרור כל החרטום במ"ם שנסתמה והרא"ם ס"ל דדי בגרירת הדבק. ולפ"ז בשם הקדוש יש לחוש לדעת הסוברים דסגי בגרירת הדבק ואסור למחוק אות ו' שבשם. ומ"ש מעכ"ת לענין ספק אחר כיוצא בזה שלדעת הרמב"ם דסד"א מותר מן התורה אין בספק מחיקה רק איסור דרבנן לא נהירא לי. דהרמב"ם לא כתב זה רק בספק דלהתוה"ק נתברר שבודאי יארע ספק כזה כמו בספק אם חתיכה זו אסורה או לא. וכן בספק ממזר דבודאי יזדמן פ"א דאזלא איהי לגביה ויהי' הולד ספק ממזר. וכן בביה"ש וכיוצא בזו דיש מקום לומר שהתורה לא הזהירה רק על איסור ודאי ולא על ספק. משא"כ בספק בדין איך איפשר לומר שהתורה התירה ספק הזה והא התוה"ק לא נסתפקה בדין זה. ואם הדין נותן שזה אסור אין כאן ספק כלל ולא התירה התורה אותו ספק מעולם שלדעת תוה"ק הוא איסור ודאי ורק ע"י שנתמעטו הלבבות נפל לנו ספק בדין. וכי בשביל שאנחנו מסופקים נשתנה הדבר להיתר מה שהיה למקבלי התורה ברור לאיסור. וכעין סברא זו כתבו התוס' לענין איצטריך קרא למעוטי ספיקא ויש להאריך בזה הרבה ואין כ"מ

אמנם מה שחידש מעכ"ת דמכיון שעכשיו האות משתנה לצורת אות אחרת אף שיכולין להכשיר ע"י גרור הדבק אין איסור מחיקת השם בזה כיון דעכ"פ כעת לא מן השם הוא זה מאחר שנשתנה צורתו סברא זו נכונה. וראי' לזה ממה שהתיר הרמ"א בסי' ער"ו לגרור הרגל של ה"א הנוגע בגגה ומשמע אף אם נעשה הדבק אחר הכתיבה ואף דבכה"ג לא מיפסל משום חק תוכות לדעת הסמ"ק שהביא בטור או"ח סי' ל"ב וכשר ע"י גרירת הדבק לבד ואפ"ה מותר לגרור כל הרגל. וע"כ כיון שכמו שהוא עכשיו האות משונה מותר לתקנו ע"י גרירת הרגל או כל האות כל חד כדיני' אע"פ שיכול לתקן גם באופן אחר. וכמדומה לי שכ"כ הגחון בעל בית אפרים בתשובה ומ"מ טוב הדבר אם יוכל למחוק האות ו' ע"י קטן. דברי ידידו: סי' קיג ב"ה יום ג' ט' אדר תרל"ח לפ"ק לבוב

שלום וברכה וכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסם ערוגת הבושם ותיק וחסיד כקש"ת מוה' אברהם יעקב איסרליש ני' האבד"ק טורקא יע"ח

מכתבו הגיעני. והנה אמת נכון הדבר אשר אני בעניי נתתי כתב היתר על הציקארי' הנעשה בהפאבריק הסמוכה לקאלימייא כי נודעתי ע"פ עדות נאמנה כי העמידו שם אנשים כשרים ונאמנים להשגיח על מלאכת ומעשה הפאבריק שיהי' נעשה הכל בהכשר. ועל שאר הציקאריא הנעשה במקומות אחרים לא אמרתי לא איסור ולא היתר ולא נשאלתי מעולם על זה. והן עתה נודעתי ע"פ מכתב מעכ"ת שנודע לו ע"פ איש יהודי שבודאי מערבים דברים האסורים בהציקארי'. ומעכ"ת רוצה להתיר ע"פ דברי הש"ך בסי' קי"ד ס"ק כ"א שחולק על הרשב"א שהיה נזהר מלאכול הכרכום משום שמזלפין עליו יין וכתב ע"ז הש"ך שא"א שלא יהא אחד מהם שלא יזלף עליו יין ומציל על כולן דדמי להא דאמרי' פ"ב דכתובות אם יש שם מחבואה אחת מצלת