מהרי"א הלוי חלק א קטז

צריך ששים ועיקר הטעם שמא יבשלם ויתן טעם. ולדעת רוב הפוסקים גם באיסור דרבנן צריך ס' ביבש באינו מינו וא"כ גם כאן אם יתבשלו כל הלחמים ביחד יהו כולם אסורים משום ברי' ולכך אפי' ביבש אסורים הואיל ואסור לכשיתבשל ודמי לאינו מינו ביבש כן נלפענ"ד. ועי' בט"ז סי' פ"ד ס"ק ז' שכתב דחיטין שהתליעו אסור למוכרן לעכו"ם דחיישי' שמא יבא לידי תקלה שיאפה מהן פת ושמא יתערב פת זה עם שאר פת ע"ש ומוכח להדיא דאם היו תולעים בקמח שאפה מהן פת ונתערב אח"כ בלחמים אחרים אסור ומש"ה אסור להשהותן דחיישינן שמא יארע כך ויבא לידי איסור וזה ממש כנ"ד

ולכן אין אני רואה להתיר בזה אם הי' הקמח מונח על הארץ. אבל אם הי' מונח בכלי שבזה מיקל הפר"ח דאפילו אם פירש לדופני הכלי מותר והגאון בנו"ב מהד"ק כתב עליו דמסתבר טעמי' ע"ש בסי' כ"ז ומאחר דאיכא ספיקא טובא המיקל בזה בהפסד מרובה לא הפסיד. דברי ידידו: סי' קח ב"ה יום א' כ"ז תמוז תרל"ז לפ"ק לבוב

שלום וברכה וכל טוב לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה ויראה בהר ד' יראה יקר רוח איש תבונה כש"ת מוה' מנחם מענדיל ני'

מכתב שאלתי הגיעני. בסופר שטעה וכתב אלהכם והי' לו לכתוב אלהיהם. יסלח נא מע"כ לעיין בשו"ת חתם סופר סי' ר"ס בסוף התשובה שהתיר לקלוף בכי ה"ג אותיות כ"ם ולכתוב במקומו יה"ם ע"ש. ודבריו מסתברין וכל שכן בנ"ד דעדיף טפי שחיסר היו"ד דאף לסברת החולקים על הגאון בעל בני יונה ודעתם שאף אם הנטפל לשם נכתב בטעות ג"כ קדשו השם היינו דוקא אם לא דילג היו"ד וכתב כ"ם במקום ה"ם או להיפך אבל אם דילג גם היו"ד לכ"ע אותיות כ"ס לא נתקדשו. דהנה סברת הגאון בעל בני יונה שאם נכתב הטפל בפסול לא נתקדש משום דדמי למזבח שאינו מקדש אלא הראוי לו והוי כמו המקדיש פסולים למזבח ע"ש. וטעם החולקים עליו נראה לפענ"ד שהוא משום דאמרינן בזבחים דף פ"ד ע"ב דאם יש לו הכשר במקום אחר המזבח מקדשו ולהכי אמרי' התם לן בדם כשר שהרי לן באימורין כשר וכו' טמא הואיל והותר לעבודת צבור ע"ש כל הסוגיא. ומש"ה ס"ל שאף אם כתב כ"ם במקום ה"ס אע"ג דאותיות הללו אינם ראויים כאן לשם זה מ"מ קדשו השם הואיל וראוי במקום אחר במקום שצריך לכתוב אלהיכם. וילפינן שפיר מהכשירו בכך כדאמרי' שם בגמ' ובכה"ג גם המזבח מקדש פסולים הואיל וראוי במקום אחר כן נ"ל להסביר טעמם של הסוברים שגם אם נכתב הנטפל בטעות ג"כ קדשו השם. ומעתה בנדון שלפנינו שדילג גם היו"ד ובכה"ג אותיות כ"ם בשום מקום אינם ראויין להטפל אחר שם אל"ה. והיכא שאינו ראוי במקום אחר אין השם מקדשו כמו שאין המזבח מקדש בכה"ג היכא שאין לו הכשר במקום אחר. ולכן אין כאן לדעתי החשש של הגאון הנו"ב מהד"ק סי' ע"ו שאוסר לקלוף את הטפל לשם משום שמפקיעו מקדושתו שאם יקלפנו לא יהי' עוד נטפל לשם ע"ש שלפי מ"ש אין על הנטפל שום קדושה בנ"ד ואין כאן הפקעה מקדושה כלל

עוד יש לומר בזה לפמ"ש התוס' בזבחים דף הנ"ל ד"ה הג"ה דמשום הכי לא ילפינן דדם שלן בשקיעת החמה לא ירד מאימורין שאין נפסלין רק בעמוד השחר ולא בשקיעת החמה וכ"ת משום דאכתי לא ידעינן בדם שנפסל בעמוד השחר דלא ירד שהרי לא מצינו פסול בדם בעמוד השחר ע"ש היטב. מדבריהם הקדושים למדנו דאף שכבר ידענו שדם שנפסל בשקיעת חמה לא ירד מ"מ אם נפסל אח"כ עוד בעמוד השחר לא ידענו שלא ירד מאחר דאיכא תרי פסולים אי לאו שלא מצינו כלל פסול דם בעמוד השחר. ומעתה בנ"ד גם אם נאמר שאם נכתבו הנטפלים בטעות ג"כ קדשו השם וכדברי החולקים על סברת בעל בני יונה מ"מ בנ"ד דאיכא תרי פסולים שדילג היו"ד וכתב כ"ם במקום ה"ם לכ"ע לא נתקדש וכסברת התוס' הנז"ל משום דכאן לא שייך לומר כמ"ש התוס' דלא מצינו פסול דם בעה"ש שהרי איכא בשם זה שני פסולים וגם לפי תירוץ השני של התוס' שם שאין חילוק בין פסול אחד לשני פסולים מ"מ לא דמי לנ"ד דהתם כיון שכבר נפסל מאי איכפת לן אם נתוסף אח"כ עוד פסול. וגם י"ל דהפסול הב' אינו חל כלל מאחר שכבר נפסל משא"כ בנ"ד דבשעה שכתב הכ"ף נפסל הנטפל משום שני טעמים משום שדילג היו"ד ומשום שהי' לו לכתוב ה' וכיון שנפסל מחמת שני טעמים לד"ה לא קדשו השם ודו"ק. והגם שהט"ז בסי' רע"ו ס"ק ז' בדרך השני כתב שנתקדשו אותיות נ"ו אע"פ שדילג היו"ד התם אותיות נ"ו נכתבו כדין אם לא היה מדלג היו"ד ונטפלו להשם כדין. וגם בזה חלקו עליו האחרונים. משא"כ בנ"ד שדילג היו"ד וגם כתב כ"ם במקום ה"ם לכ"ע מותר לקולפו. ומאחר שקדושת הנטפלין לשם הוא רק מדרבנן כמ"ש רוב המחברים נראה לפענ"ד לסמוך ע"ז לקלוף ע"י אומן אותיות כ"ם ויזהר שלא יקרע את הנקלף באמצע ויכתוב במקומו יה"ם. וד' יאיר עינינו במאור תורתו יטע בלבינו אהבתו ויראתו. כעתירת ידידו: סי' קט

להרב הגדול וכו' מוה' שמואל בירענביים ני' בדובנא יע"א: עתה באתי לעיין במה שהקשה מר אמאי לא נאמרה הלכות הגעלה בסיני. וכעין קושית הרמב"ן על מלחמות סיחון ועוג. הנה למ"ד טעם כעיקר לאו דאורייתא ולא ילפינן מגעולי מדין משום דחדוש הוא כמבואר בפ"ג דפסחים לא ק"מ דאין לך בו אלא חדושו ודוקא בכלי מדין חידשה תורה ולא בשאר כלים וכמו דלא ילפינן מגע"נ טכ"ע לכל התורה ה"ה לכל שאר נכרים דאין כליהם צריך הגעלה. אמנם קושית הרמב"ן וגם קושית מעכת"ה הוא למ"ד טכ"ע דאורייתא דלדידהו גע"נ לא הוי חדושא וא"כ גם במלחמות סו"ע ליבעי הגעלה וכן בסיני

ולכאורה יש מקום לומר דלמ"ד דטכ"ע בכל התורה ילפינן מבב"ח ואם נאמר דילפינן איסור בב"ח מן לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך וכו' ואם [כן י"ל שאם] בישלו בכלים בשר בחלב קודם מ"ת אף אם התבשיל עדיין הוא בעין מותר באכילה דהא לא בא ע"י תועבה וגם לא נעבדה בו עבירה דבהיתר נתבשל. וגם למאן דיליף איסור אכילת בב"ח מן ג"פ לא תבשל אעפ"כ מותר התבשיל שנתבשל קודם מ"ת. דהרי בהא דתנן פ"ז דנגעים אלו בהרות טהורות שהיו בו קודם מ"ת כתבו הרמב"ם והר"ש דילפינן בת"כ מדכתיב אדם כי יהי' בעור בשרו ודרשינן מן הדיבור ואילך (וע' בר"ן נדרים דף ז' ע"ב בד"ה שנאמר שכתב וליכא למימר שהיו מצורעים דהא כתיב בקרב כל ישראל והוא תמוה דה מצורע שקודם הדיבור אינו מטמא) וכעין זה כתבו התוס' בב"ב דף נ"ח דאדם שמת קודם מ"ת אינו מטמא באהל אפי' לחכמים דפליגי על ר"ש דאדם כי ימות באהל כתיב והיינו מן הדיבור ואילך. וא"כ גם בקרא דלא תבשל דג"כ נכתב בלשון עתיד היינו מן הדיבור ואילך אבל מה שנתבשל קודם מ"ת מותר. וגם אם בשלו קודם מ"ת בשר ויבשלו עכשיו חלב אף דיש חשש דעכשיו אחר מ"ת יתבשל טעם בשר הנפלט מהכלי בתוך החלב והוי שפיר דבר שתיעבתי לך וגם איסור בישול אחר מ"ת מ"מ יש לדון בזה משום בישול אחר בישול. וגם כבר