מהרי"א הלוי חלק א קיג

בחזקת היתר. א"כ גם בשוחט כיון שא"צ לבדקו עוד מוקמינן הבהמה בחזקת היתר הואיל ויצא הדבר בהיתר. וזה ברור לדעתי מאוד והוא אמת גמור בעזה"י. ומיושב קושית הט"ז

ומעתה יש לומר שזה ג"כ סברת השב"י דכשלא נסתלק עדיין מהשחיטה ורצונו לגמור השחיטה כמצווה עליו לשחוט לכתחילה כל הסימן א"כ עדיין לא יצא הדבר בהיתר וא"כ רביע אכתי על הבהמה חזקת איסור מש"ה אם שהה במ"ב מחמרינן בספק איבעיא דלא איפשטא מחמת חז"א וכמ"ש הנו"ב. אבל אם כבר סילק ידו מהשחיטה ואין רצונו לשחוט יותר וכיון שמותר מיד באכילה לאחר ששחט רוב הסימן ויצא הדבר בהיתר ותו ליכא חזקת איסור על הבהמה וכמו שהארכתי לעיל א"כ אף שגמר אח"כ השחיטה ועשה שהייה במעוט בתרא מותר. משום דהיא איבעיא דלא איפשיטא והוי ספקא דרבנן ולקולא מאחר שאין כאן חזקת איסור וכמ"ש. ומעתה איפשר בנ"ד דבשעת שחיטה נסתפק להשוחט אם שחט הרוב א"כ בלא"ה לא יצא הדבר בהיתר כיון שצריך לבדוק בסימנים מן התורה. וגרע טובא מסכין דאמרי' משום דצריך לבדוק הסכין כשהוא לפנינו הוי חזקת איסור וכמ"ש הט"ז בסי' י"ח. מכ"ש בנ"ד שצריך לבדוק בסי' מה"ד ואיכא עדיין על הבהמה חזקת איסור ואזלינן בספק איבעי' לחומרא אע"ג שהוא סד"ר וכנ"ל. א"כ בכה"ג יודה השב' דאסור דעד כאן לא התיר השב"י אם נסתלק השוחט מהשחיטה אלא כגון שהי' מותר אז באכילה מחמת שחיטת רוב הסימן ויצא הדבר בהיתר ואזדא לה חז"א. משא"כ בנ"ד שבשעת גמר השחיטה היה אסור כיון שנסתפק לו אם שחט רוב הסימן ויש עדיין חזקת איסור גם השב"י מודה דאסור ואזלינן בספק איבעיא לחומרא ודו"ק היטב

ומה שכתב מעכ"ת להתיר מחמת שגמר השחיטה עשה הקצב שלא בדרך שחיטה רק חתיכה בעלמא אינו מובן כלל. שהרי לדידן גם בשחט שני שלישים והגרים שליש שלא שחט במקום שחיטה כלל אסור. וגם בעיקור במעוט בתרא קיי"ל שאסור ומבואר הדבר להדיא ברא"ש ובר"ן פ"ב דחולין שזה לא מיקרי דרך שחיטה. וגם בגמר השחיטה בקורדום מבואר בש"ך סי' כ"ג דאסור ופשיטא דקורדום לא מיקרי דרך שחיטה. אמנם מ"ש מעכ"ת לסמוך על הדרישה וסיעתו דבגמר אחר השחיטה לא מיפסל משום שהה במ"ב. ואף שכתב התב"ש לפסול משום שהתורה הקפידה שלא יהיו שני שחיטות. בזה י"ל שבנ"ד לא מיקרי שני שחיטות מכיון דלא הוי דרך שחיטה יפה כתב בזה. אלא שעדיין יש לעורר לפמ"ש התב"ש בטעמו של הדרישה משום דמאן לימא לן דניחא ליה לראשון בגמר שחיטת השני ולאו כל כמיניה דאחר לאוסרה עליו ולפ"ז בנ"ד שגמר הקצב השחיטה והוא בעל הבהמה גם הדרישה מודה דאוסר וכן משמע מדברי התב"ש שם. אשר על כן נראה לפענ"ד שיפה עשו השוחטים לאסור את הבהמה. ולרב טרדותי מוכרחני לקצר. דברי ש"ב וידידו: סי' קד ב"ה יום ב' כ"ד אדר ראשון תרל"ה לפ"ק לבוב

הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידידי הרב החריף ובקי יקר רוח איש תבונה קנה חכמה קנה בינה ירא ד' מוה' משה נחום ירושלימסקי ני' מק' טאמאשפיל יע"א

מכתבו הגיעני. בדבר אשר ביקש ממני לעיין בדין הבועות אשר שכיח ורגיל להמצא בריאות העופות מושרשים בגוף הריאה. ומעכ"ת הביא בשם הגאון מהרש"ק זצ"ל לאסור אפילו בבועה יחידית במים עכורים משום דחיותו מועט והמים עכורין מקלקלין הסמפונות. ומע"כ הקשה ע"ז מגמ' דחולין דף מ"ח דאמר העלתה צמחים כשרה ופריך מדרב מתנא דאמר מליא מוגלא טריפה מים זכים כשרה ומשני ההיא בכוליא איתמר. ואמאי לא משני ההיא בריאה של עוף דטרפה בעכורין. זה תורף דבריו. ואי משום הא לא אריא דא"כ יקשה לדעת הרי"ף והרמב"ם והמחבר בסי' ל"ז סעיף א' דמטרפי בבועה בעכורים וסרוחים וא"כ למה הוצרך לשנויי ההוא בכוליא איתמר הא גם בריאה טרפה. אמנם באמת הרי"ף והרמב"ם לא אסרו רק בבועה בעכורים או סרוחים ולא במוגלא דהיינו ליחה צלולה הנמשכת כדבש דבזה בריאה לדברי הכל כשר ומש"ה הוצרך הש"ס לשנויי הא דרב מתנא דמליא מוגלא טרפה בכוליא דוקא. ואם כן נסתרה ראיית מע"כ דלעולם י"ל דבועה יחידית בעכורים או סרוחים טרפה בעוף ואפ"ה במוגלא כשר ומש"ה הוצרך לאוקומי דהא דטרפה במוגלא הוא בכוליא דוקא אבל בריאה של עוף כשר במוגלא ובעכירי טרפה

מיהו עדיין יש לעיין בזה דהרי לפי מה שהכריע הרמ"א כדעת הרשב"א והרא"ש והר"ן דבועי עכירי וסר יח כשר. ועיקר ראייתם מהא דאמרינן מוגלא כשר בריאה וכיון דמוגלא כשר כ"ש מים עכורים דמוגלא גרע ממים עכורים. וא"כ אם נאמר שבעוף אסור במים עכורים כ"ש דטרפה במוגלא דגרע ממים עכורים וא"כ אכתי תקשי דלמא הא דרב מתנא דמליא מוגלא טרפה היינו בריאה של עוף. ואין לומר דמש"ה לא אוקמא בריאה של עוף דא"כ לאשמועי' רבותא טפי דאף במים עכורים אסור וכ"ש במוגלא דהרי גם לפי מאי דמשני ההיא בכוליא איתמר ג"כ מצי לאשמועי' דגם במים עכורים אסור ועי' בסי' מ"ד סעיף ב'. ובפשיטות יש ליישב דלא ניחא ליה לתלמודא לשנויי שנויא דחיקא דהא דמוגלא טרפה מיירי בעוף דוקא. והרי לדעת רוב הפוסקים בתרי בועי דסמיכי אהדדי כשר במים זכים א"כ הוי מצי לשנויי דהא דמליא מוגלא טרפה היינו בתרי בועי דסמיכי אהדדי. וגם יש עוד הרבה חילוקים בין מוגלא למים זכים וע"כ דהש"ס משני ברויחא טפי ומש"ה לא בעי' נמי לאוקמא בריאה של עוף. ובפרט לפ"מ דאמרינן בגמ' שם דף נ"ה ע"ב כשר בריאה ופסול בכוליא מוגלא עי' ברא"ש ובר"ן שם דגרסי הכי. ובכוליא של עוף אין שום טריפות כלל א"כ ע"כ דמיירי בבהמה דוקא

אמנם באמת מלשון כל הפוסקים שסתמו ולא חילקו וגם מלשון הגמ' דאמר כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהן עוף נשבר העצם וכו' ועי' בתוס' דף נ"ז ד"ה למה. מכל זה משמע דבשאר טרפות אין שום חילוק בין בהמה לעוף. וגם מלשון המרדכי בהגהות בפ"ג שהקשה למה אין אנו בודקין ריאה של עוף הואיל ושייך בה טרפות כגון נקב או בועה בשפולי. משמע דהא בועה גרידתא כשר כמו שאר בהמה וא"כ לדידן דקיי"ל להכשיר מים עכורים בבהמה גם בעוף כשר. ולכן נראה לפענ"ד דבהפ"מ יש להכשיר בועה יחידית במים עכורים בעוף מיהו צריך לעיין הרבה שלא יהיה הבועה בשיפולי. שמתוך קוטן הריאה מצוי שיהי' הבועה בשיפולי דבכה"ג נראה דטרפה גמורה היא וח"ו לגבב קולות בדבר שמבואר בהגהת מרדכי להדיא לאיסור. וכן במעל"ע ומכל שכן בתרי בועי דסמיכי אהדדי פשוט לענ"ד שטרפה בעוף כמו בבהמה

גם מ"ש כ"ת בבועה הנקלפת לא ידעתי מה זו שאלה דהרי גם בבהמה טרפה עי' במשבצות זהב סי' ל"ז ס"ק ח' וממילא דגם בעוף דינא הכי כן נראה לפענ"ד. וביתר דבריו ע"ד הנדר על תנאי אם כי פלפל מע"כ בזה בדברים ישרים ונחמדים מ"מ לדינא אין מהצורך להשיב בזה כלל שהדבר פשוט שאין כאן נדר כלל ואין צריך שאלה לחכם. ולרב טרדותי לא יכולתי עוד להאריך

דברי ידידו הדוש"ת בלב ונפש.