מהרי"א הלוי חלק א קיא

ורש"י וכל המדברים מזה נראה כי השם הזה חול, הלא המה מנחת שי מנחת כליל תשובה מאהבה בית אהרן ובעל עין הסופר, אמנם מע"כ מצא בס' קסת הסופר דשדא בי' נרגא ודעתו שהיא קדוש מספק, ועל כן שאל את דעתי העני' בזה

והנה את אשר הביא מע"כ בשם רש"י שפירש שהשם הוא חול נפלאתי מאוד כי בסוף פ' השירה מביא שם רש"י מחלוקת ר' יהודא ור' נחמי' הנשנית בספרי ומבואר שם להדיא שלדעת ר' נחמי' קאי על אלקי ישראל כמו שאמר טיטוס הרשע וכו' ע"ש. הן אמת שלכאורה הי' מהראוי לפסוק כר' יהודא נגד ר' נחמי'. ועי' בכסף משנה פ"ה מעבודת יוה"כ ה"א שכתב דר' יהודא ור' נחמי' הלכה כר' יהודא דהוא מרא דגמ' טפי ע"ש. מיהו אכתי איכא לעיוני במס' ערובין דף מ"ז ע"ב בהא דאר"י הלכה כר' יוסי ופריך הגמ' למה לי והאמרת ר' יהודא ור' יוסי הלכה כר' יוסי ואמר אביי איצטריך סד"א הנ"מ במתניתין אבל בברייתא אימא לא קמ"ל ופירש"י דמתניתין דיקא היא אבל בברייתא דלמא איתחלף דר' יהודא לר' יוסי ודר' יוסי לדר' יהודא ע"ש וא"כ גם כאן דמחלוקת ר' יהודא ור' נחמי' היא בברייתא בספרי אין למדין מן הכללות דאיפשר דאיחלפו בברייתא שמות של התנאים וכמו שפי' רש"י בעירובין

ובהיותי בזה תמהתי על מה שהקשו התוס' בזבחים דף ו' אהא דסובר ר' יוחנן יורש מימר דהרי ר' יוחנן גופי' ס"ל ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר"י ור"י סבר יורש אינו מימר ע"ש והרי הך מחלוקת דר"מ ור"י לענין יורש מימר ליתא במשנה בשום מקום רק בברייתא ובברייתא ליתא להאי כללא כמבואר בש"ס ערובין שהבאתי. ונראה לפענ"ד הדבר מוכח שדעת התוס' היא דהא דאמרינן בערובין סד"א הנ"מ במתניתין אבל בברייתא לא קמ"ל היינו שהס"ד הי' כך אבל לפי האמת דאמר ר' יוחנן על הברייתא שאף במקום שמוצא ללמוד נמי יסמוך דהלכה כר' יוסי אם כן לפי האמת גם היכא דהוא מחלוקת בברייתא איתא להאי כללא. ועי' בתוס' מנחות דף ל"א ע"ב ד"ה מי קאמר. באופן שהדבר מוכרח לפענ"ד דלדעת התוס' איתנהו להני כללי אף בברייתא ואם כן גם כאן הלכה כר' יהודא וממילא השם הזה חול

ובאמת אין אנו צריכים לכל זה דסתמא דהש"ס בע"ז דף כ"ט ע"ב דיליף שיי"נ אסור מקרא דישתו יין נסיכם מוכח להדיא כן וכמ"ש שם התוס' ד"ה ישתו. ומה שהביא מעכ"ת מסוגי' דגיטין דף נ"ו דמשם מוכח דקאי על אלקי ישראל וממילא השם הזה הוא קודש. הנה גרם לו זאת שלא עיין בגוף הספרי כי אם סמך על מה שהעתיק רש"י בחומש והתוס' בע"ז אבל המעיין בספרי פ' האזינו שם במחלוקת ר' יהודא ור"נ ימצא מבואר דהך מימרא דטיטוס הרשע מוזכר בשם ר' נחמי' דהוא קאמר לה ולטעמיה אזיל שדורשו כלפי אוה"ע, וגם בגמ' דגיטין אע"ג דסתמא קאמר לה מ"מ הדבר פשוט דהיינו הך מימרא דספרי הנ"ל דברי ר' נחמי'. אבל אנן לא קיי"ל הכי. אי משום דר"י ור"נ הלכה כר"י וכמש"ל. אי משום דסתמא דש"ס פ"ב דע"א אזלא אליבא דר"י. וגם הרמב"ם פ"א ממאכלו' אסורות הביא האי דרשה דישתו יין נסיכם שהוא אליבא דר"י דוקא וכמ"ש התוס' שם הנז"ל. ויפה עשו כל המחברים שסתמו שהשם הזה הוא חול ובעל קסת הסופר לא דק בה

ומה שהביא בשם חכם אחד שהוא ספק אם הוא קודש או חול ולכן יכתוב בראשונה השם לשם חולין ולהעביר עליו הקולמוס לשם קדושה. והוא ע"פ דברי התוס' בגיטין דף י"ט שאם הכתב הראשון כתב אין הכתב השני כתב ע"ש. וא"כ ממנ"פ כשר שאם השם צריך להיות חול אם כן נכתב בתחילה בהכשר ואין הכתב השני כלום. ואם באמת השם קודש א"כ הס"ת פסול ומועיל שפיר כתב השני. זהו תורף דבריו. והם דברים שאינם מדוקדקים כל עיקר והמעיין בסוגי' דגיטין ובתוס' שם ימצא מבואר היפך דבריו. דהרי לר"ח שם פליגו רבנן ור"י אם מועיל העברת קולמוס לשמה בין בגט בין בס"ת וא"כ לרבנן דקיי"ל כוותייהו לא מהני העברת קולמוס לשמה אפי' שמתחילה נכתב שלא בהכשר אפ"ה אין הכתב השני כתב. וזה שכתבו התוס' דאם כתב הראשון שלא בהכשר מועיל כתב השני לר"ח לא כתבו כן רק אליבא דר"י יש לומר סברא זו אבל רבנן ע"כ פליגי אדר"י וסבירא להו שהכתב השני אינו מועיל כלום אף היכא שהי' מתחילה בפסול ולהכי לא מהני העברת קולמוס לשמה ואנן קיי"ל כרבנן. וגם לרב אחא בר יעקב דפליג אר"ח וס"ל דגם לרבנן מועיל גבי גט הע"ק לשמה ומטעם כיון שמתחילה לא הי' בהכשר מועיל הכתב השני על כ"פ גבי ס"ת מודה ראב"י שאינו מועיל העברת קולמוס לשמה משום דבעי' זה אלי ואנוהו. וזה מבואר להמעיין בתוס' שם. והחכם שהביא מעכ"ת שגה בדבר פשוט. והרי מבואר להדיא בש"ך סי' ער"ו ס"ק ב' דאם נכתב מתחילה שלא לשמה אינו מועיל העברת קולמוס לשמה. א"כ מבואר שאף שנכתב מתחילה שלא בהכשר מ"מ אין הכתב השני כלום. וע"כ כמ"ש או משום דלר"ח לא כתבו התוס' סברא זו כ"א אליבא דר' יהודא ואנן קיי"ל כרבנן. אי נמי משום דלראב"י אף דאליבי' סברא זו קיימת גם אליבא דרבנן מ"מ מהני דוקא גבי גט ולא בס"ת דבעינן ז"א ואנוהו. ודו"ק היטב ותמצא שהדבר מוכרח כמ"ש. ובזה נדחה גם העצה שכתב מעכ"ת בזה

אמנם באמת בנ"ד אין אנו צריכים לכל זה שהדבר פשוט שהשם זה חול הוא והס"ת כשרה בלי פקפוק. דברי ידידו: סי' קג ב"ה יום ועש"ק ער"ח אלול תרכ"ט לפ"ק לבוב. לכבוד ש"ב וידידי הרב הגדול החו"ב המפורסם לתהלה וכבוד ד' מלא שושילתא דיחוסא רם וגבה ונשא כש"ת מוה' העשיל באב"ד נ"י

מכתב שאלתו הגיעני בדבר אשר בדק לן מעכ"ת בשוחט ששחט בהמה ולא שחט כל הושט ורצה לבודקו אם שחט רובו וכאשר סילק השוחט שחיטתו בעוד היתה הבהמה מפרכסת חתך הקצב מהושט חתיכה אחת עם מקום השחיטה שנטל החתיכה בידו לבדוק. ובאמת כבר נשחט יותר מהרוב אך נסתפקו השוחטים לאסור משום דהוי שהייה ועיקור בסכין פגום במעוט בתרא. ומעכ"ת פתח בכח דהיתרא תחילה וביקש להודיעו דעתי העני' בזה

וראיתי למעכ"ת שתמה על הפרמ"ג שכתב באם שחט הקנה לבד וא"י אם שחט הרוב ישחוט במקום אחר הרוב ואח"כ יבדוק אם הי' במקום הראשון הרוב אז טרפה מטעם שהיי' במעוט בתרא ואם לאו יהא נכשר בשחיטה שניה. וע"ז הקשה מעכ"ת מדברי הש"ך סי' כ"ז דאף דפסלינן שהיי' במעוט בתרא היינו במעוט הנשאר אבל נגד מה שנשחט כבר כשר. ולא ידעתי מי הגיד לו דכאן איירי דמצמצם בפעם השנית ושוחט נגד מקום שחיטה הראשונה. ועוד כיון דבפעם הראשון נסתפקו השוחטים אם נשחט הרוב א"כ ע"כ בשחיטה השני' חותך יותר ועושה נקב יותר גדול ממה שעשה בראשונה דאם לא כן אין לדבר סוף שגם כעת יהי' ספק אם שחט רוב הקנה ומאחר ששוחט עתה יותר ממה ששחט בראשונה א"כ ע"כ חותך גם נגד השלם ובכה"ג פסול ודאי משום שהיי' במ"ב כיון שע"כ חותך נגד השלם. א"כ יפה כתב הפרמ"ג שאם שחט בראשונה הרוב פסול משום שהייה במעוט בתרא. וזה פשוט

אמנם מה שיש לעיין בנ"ד הוא ע"פ דברי תשו' שב"י