מהרי"א הלוי חלק א קי

אינו נפסל בשאובין. ליתא מטעם שכתבתי שאין על המקואות האלה דין מעין רק דין נוטפין

אמנם בגוף הדבר שעשה מעכ"ת סתימה להנקב שבתוכו בסיד וצרורות דרך בנין הוא תמוה שהרי נעשה כלי גמור וניהו שזה מיקרי קבעו ולבסוף חקקו כיון שלא הי' על התבה שם כלי בתלוש מאחר שהי' מנוקב ולא נעשה כלי רק אחר שקבעו בקרקע וסתם הנקב. ומ"מ כבר כתבו האחרונים דקבעו ולבסוף חקקו לא מהני כי אם לענין פסול שאובין דרבנן ולא לענין טבילה בכלים שהוא איסור תורה. ועי' בתשו' נ"ב מהד"ת סי' קמ"ב. לכן הדבר מוטל חובה על מעכ"ת לתקן הדבר הזה כי הוא איסור תורה ח"ו ולמעה"ש לתקן הדבר חיש מהר שלא תבא תקלה על ידו. ולאשר שאין בידי כעת שום ספר כאמור מוכרח אני לקצר. דברי ידידו הדוש"ת סי' קא ב"ה יום ב' ך' כסלו תרל"ח לפ"ק לבוב. יחי צלח שלו ושמח כבוד ידידי הרב החריף השנון זית רענן יגע ומצא כדי מדתו לפי מעט שנותיו הרבה מקנתו כש"ת מוה' יצחק הכהן שוואדראן נ"י

יסלח נא מע"כ על אשר אחרתי עד עתה מלהשיבו כי טרדות שו"ת נחוצות למעשה סביב שתו עלי. ובפרט כי נמצא שמה בעירו רב גדול בתורה ובלי ספק הורה כשורה. וגם עתה לא באתי כי אם לפלפולא בעלמא אבל לדינא חלילה לי להורות במקום הרב בלתי הסכמתו

בדבר שאלתו בסופר שהי' מגיה ס"ת כדי לתקנה ונפל' טיפת דיו על אותיות ו' ה' של השם ולא היו נראין כלל שני אותיות הנזכרות ומחמת מהירות לא ראה כלל שהוא השם הקדוש וקלף הדיו באצבעו ונתגלו האותיות ונשאר עוד קצת שחור במקום נפילת הטפה אבל השני אותיו' נראין יפים. ונסתפק מע"כ בזה. וראיתי שהקש' על הגאון בעל בית אפרים שכתב להתיר מחיקת השם ע"י גרמא מהא דאמרינן בגיטין דף נ"ד ע"ב ס"ת שאין אזכרות שבה כתובין לשמה אינה שוה כלום והא אפשר לתקן הס"ת ולמחוק על ידי גרמא. ובאמת לא על הרב בעל ב"א לבד תלונתו שהרי בבדק הבית ביו"ד סי' רע"ו הביא בשם הסמ"ק והתשב"ץ דשם שנכתב שלא מדעת מותר למוחקו וכ"כ שם הש"ך ס"ק י"ב א"כ בפשיטות יכול למחוק בידים ולתקן מאחר שלא נכתב לשמה. ואף שכתב הש"ך שם דאם שמות הרבה נכתבו שלא לשמן אסור למוחקן משום דמיחזי כמנומר. מ"מ יקשה לפי הס"ד שם בגמר' דפריך מדר' יהודא וליעבר עליו קולמוס וליקדשי' דאכתי לא ידע המקשן טעמא דמיחזי כמנומר א"כ אמאי פריך מדר' יהודא הא גם מדרבנן קשה דיכול למחוק בידים ולתקן

אמנם באמת לא ק"מ דהתם בגיטין אין אנו דנין על הכשר הס"ת כלל שהס"ת בלאו הכי כשרה כדאמרי' התם נאמן אתה להפסיד שכרך ואין אתה נאמן להפסיד ס"ת. אלא דהגמ' פריך שם אהא דמפסיד שכרו מטעם הודאת בע"ד שהודה בעצמו שלא כתב האזכרות לשמן. ואע"ג דבאמת אינו נאמן והס"ת כשרה מ"מ מחמת הודאתו מפסיד השכר וע"ז פרכינן וליעבר עליו קולמוס ולקדשי' ואמאי יפסיד השכר שבין אם נכתבו השמות לשמן או לא כשר ע"י העברת הקולמוס לשמה ועי' בתוס' גיטין דף י"ט ע"א ד"ה דיו. אבל לרבנן לא מצי פריך דימחוק בידים ויתקן. כיון דבאמת אינו נאמן שלא נכתבו האזכרות לשמן והס"ת כשרה אם כן פשיטא שאסור למוחקן ומעתה גם קושית מעכ"ת על הגאון בעל ב"א מיושב דע"כ לא התיר ע"י גרמא רק במקום שיש מחלוקת הפוסקים אם הס"ת כשרה כמות שהיא עכשיו אבל פשיטא שאסור למחוק שמות של ס"ת שהיא בודאי כשרה על ידי גרמא

וגם מה שהקשה מעכ"ת מהא דס"ת שבלה גונזין אותה בכ"ח למען יעמדו ימים רבים ומזה הוכיח מע"כ שגם ע"י גרמא אסור. ולפ"מ שכתבתי לא מוכח מידי דשם דאין צריכין לתיקון היריעה פשיטא דגרמא אסור ודוקא היכא שהס"ת פסולה מספק התיר שם למחוק ע"י גרמא. דהרי מביא שם ראי' מגרם כבוי שאינו מותר כי אם במקום פסידא וכן משום צורך טבילה מותר גרם מחיקת השם אבל שלא לצורך כלל פשיטא דאסור. ולפי ענ"ד נראה להביא ראי' לזה דהנה מצינו שהוזהרנו בתורה על כל הדברים המוקדשים שלא לאבדם ולאו דוקא בס"ת ושמות המקודשין דגם בנותץ אבן מן העזרה ובשורף עצי הקדש כתב הרמב"ם בפ"ו מיסוה"ת שלוקה. וכן גם בתרומה וקדשים מוזהר הוא על שמירתן ואסור לאבדן ביד וילפי' לה בגמ' מדכתיב את משמרת תרומתי דמצוה לשומרן ואסור לטמאותן או לאבדן ביד. והנה בש"ס דפסחים דף ט"ו איתא דחבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה דמותר לגרום לה טומאה ואם היתה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה ע"ש. ומעתה יפה כתב הגאון בעל בית אפרים שאם הס"ת פסולה מספק מותר למחוק ע"י גרמא

וראיתי בתשו' ב"א שם שהתיר לעשות המחיקה ע"י קטן ופלפל שמה הרבה אם מותר לספות בידים לקטן איסור דרבנן וגם אם מוזהר המשלח הואיל והקטן לאו בר חיובא הוא ע"ש. ולדעתי העני' אין אנחנו צריכים לכל זה דבלא"ה מותר ע"י קטן ואין זה דומה לשאר איסורין דהמעשה גופא היא אסורה מצד עצמה ובזה אסור לעשות זו המעשה איסור גם ע"י קטן משא"כ באיסור מחיקת השם לפ"מ שכתב הרמב"ם הנז"ל איסור מחיקת השם ונותץ אבן מן המזבח או מן העזרה כולהו מחד לאו נפקי דכתיב ואבדתם את מזבחותם לא תעשון כן וגו' וכן הוא בספרי פ' ראה והביאה רש"י בפ' חומש שם. ולכן כתב הרמב"ם שם הל' ז' שאינו לוקה רק אם עשה כן דרך השחתה דמה שמחויב לעשות לע"א דהיינו שישרוף ויכלה אסרה תורה לעשות לשמים ואם אין כוונתו להשחית ליכא איסורא כלל ומש"ה מותר מוחק ע"מ לתקן כמ"ש בשו"ת תשב"ץ סי' ב'. ומעתה אם נעשית המחיקה ע"י קטן כיון דקיי"ל קטן אין לו מחשבה וליכא גבי קטן כוונת השחתה לא נעשה שום איסור כלל. ועי' ברש"י ותוס' חולין דף י"ב ע"ב. ולדברי הכל בנ"ד אין המחשבה מועלת כלום. ולא דמי לשאר איסורין דהתם נעשה עכ"פ האיסור רק שנעשה ע"י קטן משא"כ כאן שבלא כוונת השחתה אין כאן איסור כלום. כן נראה לפענ"ד נכון

אמנם גם מ"ש מעכ"ת להתיר לקדור עם עוד איזה תיבות ג"כ נכון לדינא. וכן הוריתי גם אני בתשובה אחת באופן שיהי' הסופר אומן מופלא שלא יקרע הקלף המקודר באמצע השם רק יקלפנו כשהוא שלם

דברי ידידו: ס' קב ב"ה. אלול תרכ"ג לפ"ק פרעמישלא שוכן שמים יכתוב ויחתום לחיים ידידי הרב המופלג בתורה ויראה המפואר לתהלה מאוד נעלה לתורה ותעודה ידו הדה כש"ת מוה' זאב וואלף טאפרש נ"י

יקרת מכתבו הגיעני ופתח דבריו יאירו בדברי תורה. בס"ת שלא קידש הסופר כפ' האזינו ואמר אי אלקימו. כי הי' סבור שהשם הוא חול. ולפי פירוש התרגום