מהרי"א הלוי חלק א קט

לפנינו בלי תערובת הי' כשר ומכש"כ בנ"ד שנתערב. וגם לאחר שהפשיטו האווזות דעת הרבה פוסקים דלא מיקרי ראוי להתכבד. עוד יש הרבה טעמים להכשיר האווזות והשומן ואין כאן המקום להאריך יותר. באופן שמעכ"ת יפה דן ויפה הורה

ובדבר הס"ת שנמצא בתבת ד' אלקיך שהי' קוצו של י' מתבת אלקיך הקוץ השמאלי הי' נוגע בהכ"ף ונעשה צד"י פשוטה אבל לא היתה נגיעה גמורה כי אם בקו דק מן הדק ונראה לעין כי היא י' וכ"ף אמנם בכל זאת היא נגיעה ממש

הנה הכ"ף פשיטא שמותר למחוק כיון דאיסור מחיקת הנטפלין לשם אינו כ"א מדרבנן כמ"ש הרמב"ם פ"ו מיסודי התורה וא"כ כיון דבאמת מוחק ע"מ לתקן מותר אלא שהר"י אסכנדרני חושש בכה"ג למראית עין כיון שנראה לעין כל שנעשה בהכשר דמי למוחק השם. והראי' שבנגיע' גמורה מודה הר"י אסכנדרני שמותר למחוק. וכיון דלית כאן איסור רק משום מראית העין א"כ באיסור מחיקת נטפלין לשם שהוא מדרבנן כנז"ל לא שייך איסורא דמראית עין וכמו שכתב הש"ך ביו"ד סי' פ"ז דבאיסור דרבנן לא חיישינן למראית העין. אבל בענין מחיקת היו"ד יש לחוש לדעת הט"ז סי' רע"ו שהיו"ד הוא מן השם ולא מן הנטפלין ויש בזה איסור תורה אם ימחוק את היו"ד

אמנם נראה לפענ"ד ברור לפמ"ש הר"י אסכנדרני שם באם הי' נגיעה גמורה ברגל ה' השמאלית לגגו מותר למחוק הרגל וישאר הדלי"ת ויתקן אח"כ. מבואר מדבריו שגוף הדלי"ת שנכתבה בהכשר לא נפסלה וא"צ למחוק כל הה' כי אם רגל השמאלי לחודי'. וא"כ בנ"ד שנכתבה היו"ד בהכשר שהרי קודם שכתב הך' לא הי' נגיעה כלל א"כ אם רוצין לתקן א"צ למחוק כל היו"ד שכבר נכתבה בהכשר כמו דהתם בהך דר"י אסכנדרני א"צ למחוק כל הח' רק הרגל השמאלי ולא אמרינן שמחמת הנגיעה נפסל כל האות ואנו מכשירין הד' ע"י גרירת רגל והוי חק תוכות כי אם רגל השמאלי שיש בו נגיעה צריך למחוק ולתקן. כמו כן הכא נמי א"צ למחוק רק הקוץ שיש בו נגיעה ולא כל היו"ד. וא"כ שפיר יכולין למחוק ולגרור מעט מן קוץ היו"ד במקום שנוגע אל הכ"ף ואין כאן איסור מחיקה כלל כמ"ש הר"י אסכנדרני שם שדוקא אם ע"י המחיקה נשתנה האות לאות אחר יש איסור מחיקה אבל אם גורר מעט ולא נשתנה ע"י הגרירה לאות אחר ליכא איסור מחיקה כלל ע"ש היטב. א"כ שפיר דמי בנ"ד למחוק הכ"ף ולגרור מעט מן הקוץ של י' במקום שנוגע אל הך'. ומה שכתב הר"י אסכנדרני שם שאם יגרור הדבק מן רגל השמאלי של ה' הוי חק תוכות ואם יגרור כל הרגל איכא איסור מחיקה. היינו דוקא התם שכל הרגל השמאלי נכתב בפסול דתיכף בתחילת כתיבת הרגל הי' נגיעה להדלי"ת ונעשה חי"ת א"כ צריך למחוק כל הרגל שנכתב בפסול וכיון שע"י מחיקת כל הרגל נשתנה האות מש"ה איכא איסור מחיקה. משא"כ בנ"ד שכל היו"ד נכתבה בהכשר ורק בסוף הקוץ איכא נגיעה א"כ א"צ למחוק רק הקוץ לבדו ומאחר שע"י מחיקת הקוץ לא נשתנה לאות אחר ליכא איסור מחיקה כלל. כן נלפע"ד ברור ואמת בעזה"ש לולא כי אין בידי ספרים לעיין לאשר אנכי יושב מחוץ לעיר לשאוף רוח צח ע"פ פקודת הרופאים ואני כותב כפי מה שעולה על זכרוני

ועד השלשה אני בא. ששלחו אחר מעכ"ת לתקן מקוה בעיר הסמוך לקהלתו ומצא שמה תבה אחת גדולה עשויה ע"פ הדין וניקבה בשוליה כשיעור לבטלה מתורת כלי וחפרו מקוה אחת גדולה מחזקת עשרה שעורי מקוה וחלקו אותה לשלשה מקואות ויש ביניהן שיעור חבור מקואות. אמנם המים הולכים הלוך וחסור כפי נפילת המים אשר בהנהר. כי לא רחוק מהם הולך הנהר הגדול וכאשר יפלו מי הנהר יפלו גם המים מהמקואות האלו ובעת היובש יתייבשו גם מקואות הללו ולזאת תיקן מעכ"ת את התבה שבאם תתמלא פעם א' בעת גדלות המים תהא התבה מחזקת את המים שלא יחסר לעת היובש. והניח התבה העשוי' בהכשר בטול כלי לתוך מקוה אחת מהשלשה מקואות ועשה סתימה להנקב בצרורות וסיד דרך בנין. וחוץ לזה עשו עוד נקב עם ברזא כדי שאם יחסר לפעמים מהשיעור יהא מחובר ליתר המקואות ע"י שיפתחו הברזא. וצוה מעכ"ת להבלן באם שיחסר מהשיעור וירצה לשפוך מים חמין או קרים להשלים המקוה אז יפתח הברזא ויהי' מחובר להשני מקואות ואז יהא להתבה דין מעין שאין השאובין פוסלין בו בשעת הדחק ואח"כ יסתום הברזא ויהי' כשר לטבילה. אמנם יש חששא בהתבה שהאומן שעשה את התבה לא בנאה יפה ונוטפת מעט ויש בזה חשש זוחלין. ומעכ"ת בדק ונסה וראה כי אחר שמלאו את המקוה ולאחר רבע שעה ראה שחסרה מעט מכפי שהי' מקודם ואמר מעכ"ת שמאחר שאין הזחילה ניכר להדיא לא מיקרי זוחלין. וליתר שאת צוה מעכ"ת את הבלן שבאותה רגע שילכו הנשים לתוך המקוה תסיר הבלנית הברזא ואז יהי' חבור מקואות עם השני מקואות האחרות ויש גם למקוה הזאת דין מעין שמטהר בזוחלין. זה תורף דברי כ"ת

ולדעתי העני' יש להשיב. דמאי דפשיטא לי' למעכ"ת כי השני מקואות האחרות דין מעין עליהן לטהר בזחילה ולזה צוה להסיר הברזא בכדי שאותה מקוה תהי' מחוברת להם ויהא גם עליה דין מעין. ואנכי לא ידעתי שהרי מאחר שמי המקואות באים מן הנהר והרי דעת רוב הפוסקים שאין הנהרות מטהרין רק באשבורן דחיישי' שמא ירבו נוטפין על הזוחלין וא"כ איך אפשר לומר שהמקואות יטהרו בזוחלין כיון שגוף הנהרות שהמקואות באין מהם אין מטהרין בזוחלין. ואף לדעת הר"ת וסייעתו דס"ל נהרא מכיפיה מיברך והרמ"א ז"ל סמך על שיטה זו בשעת הדחק במקום שאין מקוה. מ"מ הרי דעת המהרי"ק ורי"ו דאפי' ברוב זוחלין מ"מ אינו מטהר רק במקום שהי' מהלך מתחילתו קודם שנשפכו הנוטפין לתוכו. ועי' בב"י סי' ר"א. ובנ"ד כיון שבעת היובש יתייבשו גם המקואות הנ"ל ובעת שיתרבו מימי הנהר שטף ועבר גם למקואות האלו לכן חשיבו המקואות מקום שלא הי' מהלך מתחילה ופסול אף ברוב זוחלין לדעת מהרי"ק ורי"ו הנז"ל. א"כ אף לדעת ר"ת מה מועיל מה דנהרא מכיפי' מיברך הא גם ברוב זוחלין פסול במקום שלא הי' מהלך מתחילתו. וכן כתב הש"ך בסי' ר"א ס"ק י"א. ועוד כי לפי הנראה מדברי מעכ"ת בעת יובש גדול גם הנהר יחרב ויבש א"כ הנהר הזה הוא מנהרות המכזבין ובנהרות המכזבין לא אמרינן נהרא מכיפי' מיברך כמ"ש הר"ן בנדרים והביאו הב"י ריש סי' ר"א. א"כ איפוא גם בעת שנפתח הברזא לחבר כל המקואות ביחד מ"מ אין עליהם דין מעין ואינן מטהרין בזוחלין וכמו שכתבתי

אמנם מה שכתב מעכ"ת שזה לא מיקרי זוחלין כיון שאין זחילתן ניכרת. יפה כתב וכן מבואר כש"ע סי' ר"א סעיף נ"א. ואנכי הבאתי ראי' לזה מתשובת הר"ן שכתב במקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטין אם לא הוחזק שיתמעט כל כך עד שיהי' פחות מארבעים סאה אע"פ שמימיו פעמים עולין ופעמים מתמעטין אינה צריכה לחזור ולטבול ומ"מ כשר הדבר לעיין קודם טבילה אם יש בו מ' סאה ע"ש ועי' בש"ע סעי' ס"ה. והרי הר"ן הוא מכת הסוברין שמעין מטהר בכ"ש אף לאדם א"כ ע"כ דמיירי כגון במקוה ממי גשמים וא"כ מה מועיל שיש בו מ"ס הא כיון שהוחזק להיות מימיו מתמעטין אם כן הו"ל זוחלין. וע"כ דבכי האי גוונא שאין הזחילה ניכרת להדיא. לא מיקרי זוחלין וא"כ לענין חשש זחילה יפה התיר מעכ"ת אבל מה שהתיר לשפוך מים חמין שאובין לאחר שנחסר שיעור המקוה על סמך חבור מקואות שיש עליהם דין מעין וסמך ע"ד הסוברין שמעון כ"ש